אלי כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלי כהן
Elicohen.gif
נולד 6 בדצמבר 1924
מקום לידה אלכסנדריה, מצרים
נהרג 18 במאי 1965 (בגיל 40)
השתייכות צבא הגנה לישראל
המוסד
תקופת שירות מאי 1960 - 18 במאי 1965
דרגה סגן אלוף  סגן אלוף
תפקידים צבאיים

מרגל

הנצחה


אלי כהן (נולד ב-6 בדצמבר 1924; הוצא להורג ב-18 במאי 1965), מרגל ישראלי שפעל בסוריה והוצא להורג לאחר שנתפס. זכור, בישראל ובעולם, כאחד מגדולי המרגלים של ישראל. לוי אשכול ראש-ממשלת ישראל בעת מלחמת ששת הימים אמר כי "מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא מפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים"‏[1].

רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי כהן נולד לשאול וסופיה כהן באלכסנדריה שבמצרים. אביו, שאול, הגיע למצרים בהיותו בן שבע, מחאלב שבסוריה. בשנת 1944 הצטרף אלי כהן לתנועה הציונית. ב-1957 עלה לישראל והתגורר בבת ים. הוא התפרנס כמתרגם עיתונות ערבית באמ"ן ולאחר מכן בהנהלת חשבונות ב"משביר המרכזי", וב-31 באוגוסט 1959 נשא לאשה את נדיה, עולה מעיראק, אחותו של סמי מיכאל. אחיו הצעיר מוריס כהן (1927 - 2006), עבד במוסד בקריפטוגרפיה ושיטות הצפנה.

עבודתו כמרגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגעיו עם המודיעין הישראלי החלו כבר ב-1954 כאשר שכר בשמו דירה במצרים אשר שימשה את חברי חוליית "עסק הביש".

במאי 1960 גויס ליחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה"ל, והוכשר כמרגל. ב-1961 נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות של סוחר ערבי, גולה סורי, בשם כאמל אמין ת'אבת (كامل أمين ثابت). כהן התערה בקהילה הערבית המקומית והתיידד עם כמה דמויות בולטות ומקושרות מבין יוצאי סוריה במקום.

בראשית 1962 עבר לדמשק בדמות של בן סוריה השב למולדתו לאחר שנים ארוכות בניכר, ושכר דירה בסמוך למטכ"ל הסורי על מנת לנטר את פעילותו ביתר קלות. הוא בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני, והתיידד עם אנשי צבא ועם אישים בכירים מהצמרת הסורית, שאיתם טייל ברחבי סוריה. באמצעות קשרים אלה אסף כהן מידע רב, על-פי הנחיות מפעיליו במודיעין הישראלי, ובהם יוסף יריב[2], אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית והקשרים של סוריה לארגוני החבלה הפלסטינים. אחת לחצי שנה יצא לנסיעת עסקים לאירופה, שאפשרה לו מפגש עם מפעיליו, וביקור אצל משפחתו בבת ים.

בשנת 1964 הועבר הפיקוח על פעילותו של אלי כהן מאגף המודיעין ל"מוסד", כחלק מארגון מחדש בזרועות המודיעין.

באותו הזמן תוכניותיה של סוריה נגד ישראל היו חבלה במוביל הארצי, הקמת אש"ף וחימוש צבאי. אלי כהן, שראה את הסכנה המידית שבחבלה במוביל הארצי, העביר לשירותי הביטחון את המידע על המקומות המתוכננים לחבלה.

תפיסתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסורים, שאמצעי החבלה שלהם במוביל הארצי נהרסו זמן קצר אחרי שליחתם, הבינו שיש מרגל שמעביר מידע.

בראשית ינואר 1965 הגיע לנמל לטקיה מטען של מכשירי קשר סובייטיים חדישים, אשר נועדו להחליף את הציוד הישן של צבא סוריה. ב-7 בינואר 1965 נערכה ההחלפה. לשם ביצוע ההחלפה ובדיקת יעילותו של הציוד החדיש, הוחלט להטיל דממת אלחוט במערכות הקשר של הצבא הסורי לעשרים וארבע שעות. אלי כהן, שלא ידע על דממת האלחוט, המשיך לשדר כהרגלו למפעיליו במשך עשרים וארבע השעות הנ"ל, ומקלטי הצבא הסורי ננעלו על אות השידור ופענחו אותו. כאשר כוחות הצבא פרצו אל ביתו, אלי כהן נתפס כאשר הוא משדר, ולא גילה כל התנגדות למעצר.

משפטו ותלייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלייתו של אלי כהן בדמשק

ב-24 בינואר הודיעה סוריה רשמית על המעצר. כהן עונה קשות במהלך חקירתו במשך ארבעה שבועות. משפטו נפתח ב-22 בפברואר 1965 בבניין של המטה הכללי הסורי ונערך בדלתיים סגורות. אף פרקליט או עיתונאי לא הורשה להשתתף בישיבת בית המשפט. מדינת ישראל עשתה מאמצים גדולים להציל את חייו ולשחררו. נשלחו מספר מתווכים לדמשק שהציעו הצעות שונות ובהן כסף, ידיעות על האופוזיציה החתרנית, תרופות ואף ציוד אזרחי רב, אך הסורים סירבו לכל ההצעות.

כחמישה חודשים לאחר שנלכד כהן, בשעות הבוקר המוקדמות של 18 במאי ‭,1965‬ נעה שיירה צבאית קטנה ברחובות דמשק. באחת המכוניות, כשהוא נתון תחת שמירה כבדה, ישב כהן, שרק כמה דקות קודם לכן הוער בפתאומיות בתאו שבקומה השלישית של הכלא הצבאי של דמשק. אחרי נסיעה קצרה עצרה השיירה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר. למקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה. הרב ניסים אנדיבו-כהן, הרב הראשי של קהילת יהודי דמשק, חיזק את רוחו והתפלל איתו את התפילות המקובלות במעמד זה. הרב סיפר כי פגש אדם שבור, ועם זאת אדם נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו.

לאחר מכן הובל כהן למרכז כיכר אל-מרג'ה, שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה. אבו סלימאן כרך את חבל התלייה סביב צווארו של כהן, ובלא לכסות את ראשו של הנידון למוות, דחף בתנועה מהירה את השולחן מתחת לרגליו. במכתב שכתב לאשתו זמן קצר לפני הוצאתו להורג כתב:

"נאדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים אני מבקש מאשתי שתיסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נאדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את חופשיה לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי"

כהן השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים.

השפעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי כהן נחשב לאחד המרגלים הגדולים של ישראל, כהן מביא עד עצם היום הזה גאווה לאגף המודיעין ולמוסד, למרות שנתפס.

בנוסף יש הטוענים שכהן סיפק מידע ששיפר את המודיעין וההיערכות למלחמה בצה"ל בצורה משמעותית ואף תרם לכך שמדינת ישראל הייתה ערוכה ומוכנה למלחמת ששת הימים ובעיקר למערכה עם סוריה שהביאה לכיבוש רמת הגולן[3].

לאחר הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן אלי כהן בשכונת רמת עמידר ברמת גן

אלי כהן נקבר בדמשק, ועד היום לא נענו הסורים לבקשה לאפשר הבאתו לקבורה בישראל. לאחר מותו הועלה מדרגת רב סרן לדרגת סגן אלוף.

בני משפחתו וגורמים נוספים טענו כי חשיפתו נבעה ממחדל של המוסד. הם סברו כי מפעיליו סיכנו את כהן לשווא, כאשר דרשו ממנו לשדר בכל יום ולפעמים פעמיים ביום ולדווח על הנעשה בפרלמנט הסורי, דברים שלא היו בעלי חשיבות. אשתו נדיה טענה כי הגיחה האחרונה שלו לסוריה הייתה מיותרת, הואיל וכהן מיצה את יכולתו המודיעינית, והסיכוי שייחשף הפך להיות גבוה מאוד. לאחיו, אפרים כהן, היו טענות על כך שהמשפחה לא קיבלה מידע אמין מגורמי המודיעין בארץ, ובזמן שהגורמים הישראליים שידרו אופטימיות ודיברו על כך שהוא יחזור, קול דמשק הודיע על תלייתו.

במאי 2007 טען מונזר מוסלי, ראש לשכתו של נשיא סוריה באותה תקופה, כי כהן נקבר ברובע אל-מזה בדמשק, אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו עליו מאז בניינים ורחובות. בנוסף, ניסה מוסלי להמעיט בחשיבות תרומתו וטען כי המידע שהעביר כהן היה מידע כללי ולא משמעותי‏[4].

ב-30 במאי 2010 שודרה לראשונה בגלי צה"ל הקלטה מרדיו דמשק, שבה נשמע כהן. ההקלטה בוצעה ב-2 בדצמבר 1962, כשנה לאחר נחיתתו של כהן בסוריה. המראיין, שאירח את כהן, הציג אותו בשמו הבדוי - כאמל אמין ת'אבת, איש עסקים סורי שחזר למולדת אחרי שנים רבות בדרום אמריקה.

באוקטובר 2011 ביקר בישראל פעיל כורדי מעיראק שישב בכלא בסוריה, שסיפר כי ראה על קירות תאו מילים בעברית ובערבית שחרט כהן, ככל הנראה בטרם הוצא להורג: "אני לא מצטער על מה שעשיתי. אם יש בי צער זה על מה שלא עשיתי ולא יכולתי לעשות. לעתים אדם נכשל בגלל חברים שהכשילו אותו". ממילותיו אלו ניתן ללמוד שכהן נחשף בעקבות הלשנה מאחד מחבריו.

בגן הנעדרים בהר הרצל בירושלים ישנה כרית זיכרון לזכרו ועליה חקוקים שמו ופרטים אחדים אודותיו.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבה לזכרו של אלי כהן הוצבה בגן הנעדרים בבית הקברות הצבאי הלאומי בהר הרצל בירושלים.

שביל אלי כהן ברמת הגולן

תולדות חייו מונצחים במוזיאון הריגול הבינלאומי בוושינגטון הבירה בארצות הברית.

על שמו של אלי כהן נקרא היישוב אליעד ברמת הגולן ורחובות רבים בערי ישראל, בין השאר בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בהרצליה וברמת השרון. ב-8 בדצמבר 1966 שונה שם שכונת עזרה וביצרון בראשון לציון ל"רמת אליהו" על שם אלי כהן, ובשנת 1995 שונה השם ל"נווה אליהו". בנוסף, נקראו על שמו בתי כנסת, גנים ציבוריים ובית ספר בקריית מלאכי בו נחנך ב-2008 מוזיאון ומרכז למידה לזכרו. ב-2009 הודיעה עיריית בת ים, עיר מגוריו של אלי כהן, על הקמת מוזיאון לזכרו בעיר.‏[5]

בשנת 2001 הנפיקה החברה הישראלית למדליות ולמטבעות מדליה ממלכתית לזכרו.‏[6]

על חייו ומותו של אלי כהן נכתבו הספרים "בודד בדמשק" ו"אלי כהן - האיש שלנו בדמשק". בשנת 1987 יצא הסרט "המרגל הישראלי בדמשק", בהשתתפות ג'ון שיאה (שגילם את אלי כהן), אלי וולך, ששון גבאי ומיכל בת אדם.‏[7]

ב-2010, במלאת 45 שנה להריגתו של אלי כהן, הוקם אתר אינטרנט ובו חומרים שונים ותיעוד על חייו ופועלו של אלי כהן.‏[8] בינואר 2012 נחנכה בנצרת עלית, עירו של כהן, אנדרטה לזכרו. האנדרטה נתרמה על ידי תושב העיר, עמנואל נוריאל.‏[9]

בשנת 2013 החל לפעול ברמת הגולן "שביל אלי כהן", טיול באתרים שבהם ריגל כהן למען ישראל.‏[10]

אחיו הצעיר של אלי כהן, מוריס כהן (1927 - דצמבר 2006) שהיה אף הוא איש מוסד, פעל רבות כדי להנציח את זכרו של אחיו, תוך ציפייה להחזרת עצמותיו לקבורה בישראל, בקשה שנדחתה שוב ושוב על ידי סוריה. הוא גילה במקרה את עיסוקו האמיתי של אחיו במהלך עבודתו בפענוח כתבי סתר במוסד‏[11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלי כהן סיפור חייו
  2. ^ יוסף ארגמן, מאחורי הצללים, במחנה, ‏ 03.11.2010.
  3. ^ בנימין נתניהו כותב על אלי כהן
  4. ^ רועי נחמיאס ורענן בן צור, בכיר סורי: "בנינו על קברו של אלי כהן", באתר ynet‏, 14 במאי 2007
  5. ^ בקרוב בבת ים: מוזיאון אלי כהן
  6. ^ אלי כהן - מדליה ממלכתית, התשס"א 2001, באתר החברה הישראלית למדליות ולמטבעות
  7. ^ "המרגל הבלתי אפשרי", במסד הנתונים העברי לקולנוע "אידיבי"
  8. ^ 45 שנים למותו של אלי כהן. אתר הנצחה לאיש נדיר
  9. ^ ישראל מושקוביץ, "לזכר האיש שלנו בדמשק", ידיעות אחרונות, 25.01.2012
  10. ^ משה רונן, שביל אלי כהן: טיול בעקבות המרגל שלא שב, באתר ynet‏, 6 בינואר 2013
  11. ^ חשיפת הזהות של אלי כהן ע"י מוריס, אחיו.