אלי מויאל
אלי מויאל (נולד ב-1953 בערך) היה ראש עיריית שדרות בין השנים 1998 ו-2008.
[עריכה] ביוגרפיה
מויאל נולד במרוקו בכפר קטן ליד מרקש. תאריך לידתו המדויק אינו ידוע, אך לדבריו "נולדתי מתישהו בין 52' ל-55'. ההורים זכרו רק את פרשת השבוע, זה יוצא בערך בפברואר, אז החלטתי שנולדתי ב-28 בפברואר 1951".[1] בשנת 1957, בהיותו בן חמש בערך, עלה לישראל יחד עם הוריו ותשעת אחיו ואחיותיו. המשפחה התיישבה בשדרות.
כשהיה בן עשר נשלח לפנימייה בכפר הרא"ה וגדל בבית משפחה אומנת. לאחר מכן עבר ללמוד בבית הספר ליפשיץ בירושלים. פעמיים הוא הוקפץ כיתה וכשהיה בן 14 וחצי, עבר כמה מבחינות הבגרות והמשיך ללמוד בליפשיץ בסמינר למורים. בגיל 17 סיים את הסמינר ובשנה שנשארה לו עד הגיוס לצה"ל חזר לשדרות והיה מחנך של כיתה ו' בבית הספר המקומי. כעבור שנה התגייס לצה"ל והחל בקורס טיס, אך נשר ממנו לאחר ארבעה חודשים. לאחר מכן שירת ביחידה שנקראה "קשתות".
לאחר השחרור מהצבא החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. בזמן הלימודים עשה הפסקה של שנתיים, במהלכן שהה בארצות הברית. לאחר מכן סיים את לימודיו בירושלים והתמחה במשרד עורכי דין בעיר. בתום ההתמחות פתח משרד עצמאי משלו שם.
כשהיה בן 34 פגש בירושלים צעירה אוסטרלית בת 19. לאחר זמן מה נולד להם ילד משותף, בנו היחיד של מויאל. הצעירה ומויאל נפרדו, ובנו נשאר לגדול אצל אביו. ב-2005 נישא אלי מויאל למאפרת מוניק בן מלך.[2]
[עריכה] ראש עיריית שדרות
בזמן מלחמת המפרץ, ב-1991, עזב מויאל את ירושלים וחזר עם בנו לשדרות. מויאל תכנן להישאר בשדרות עד לסיום המלחמה, אך כשראה שאין אף משרד עורכי דין בשדרות החליט לפתוח בעיר סניף של משרדו הירושלמי. כעבור שלוש שנים סגר את משרדו בירושלים ועבר לגור ולעבוד בשדרות וצירף אליו למשרד את אחיו.
ב-1998 החליט מויאל להתמודד מול דוד בוסקילה בבחירות המקומיות לראשות עיריית שדרות בהן זכה בראשות העיר בסיבוב השני. ב-2000 היה במגעים עם ראש מפלגת מרצ יוסי שריד בדבר מעברו למפלגה ושילובו ברשימתה לכנסת, אך הדבר לא יצא לפועל בשל חילוקי דעות בנושאים המדיניים.[3]
ב-2003 נבחר מויאל לכהונה נוספת כראש עיריית שדרות. בתקופה זו, מתחילתה של אינתיפאדת אל-אקצה, החלו טרוריסטים פלסטינים מרצועת עזה לשגר אל שדרות רקטות "קסאם" רבות, שחלקן אף גרמו להרוגים ונזק לרכוש בעיר. מויאל הרבה להופיע בתקשורת בנושא ודמותו זוהתה במידה רבה עם העיר. בשנת 2005 זכה מויאל בתואר איש השנה בתקשורת של האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות,[4] על פעילותו להעלאת העיר שדרות לסדר היום הציבורי.
בבחירות לכנסת השש עשרה ב-2003 השתמשה מרצ בתשדירים המראים את תמיכתו של מויאל בעמדותיה החברתיות, על אף היותו חבר מרכז הליכוד.[5] מויאל שובץ במקום ה-40 ברשימת הליכוד לכנסת ה-17 ב-2006, אולם לא נבחר לכנסת.
בשנת 2007 התפרסם בערוץ 10 תחקיר על חשד לשחיתות בהתנהלותו של מויאל. בחודש ספטמבר 2007, השעה עצמו מויאל ללא הגבלת זמן ויצא לחופשה[6], אך לאחר כחודש חזר לתפקידו. בדצמבר 2007 הודיע בשידור רדיו על התפטרותו כמחאה על אזלת ידה של הממשלה בטיפול בקסאמים, אולם חזר בו.[7] מויאל לא התמודד בבחירות לראשות העיר שהתקיימו בסוף 2008. הוא הוחלף בידי דוד בוסקילה. באוקטובר 2010 הודיעה פרקליטות מחוז דרום על סגירת התיק נגדו מחוסר ראיות.[8]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אביבה לורי, הארץ, אלי מויאל - ליכודניק לייט, באתר וואלה!, 16 באוקטובר 2004
- ^ דן תומר, אלי מויאל מתחתן, באתר וואלה!, 3 ביוני 2005
- ^ מזל מועלם, המצביעים הפוטנציאליים חושבים על האינתיפאדה, לא על העשייה החברתית, באתר הארץ
- ^ אלי מויאל הוא איש השנה בתקשורת של האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות, באתר PRISRAEL, 4 בדצמבר 2005
- ^ אלי כהנא, ראש עיריית שדרות: "למרצ היו צריכים להיות 35 מנדטים", באתר וואלה!, 5 במרץ 2003
- ^ שמוליק חדד, בעקבות החקירה: אלי מויאל הוציא עצמו לחופשה, באתר ynet, 4 בספטמבר 2007
- ^ שמוליק חדד, בגלל המצב הביטחוני: אלי מויאל התפטר, באתר ynet, 12 בדצמבר 2007
- ^ בני משה, נסגר התיק נגד אלי מויאל, באתר ערוץ 7, 7 באוקטובר 2010
