אלכסי סאווראסוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסי סאווראסוב, שנות ה-70 של המאה ה-19.
קברו של סאווראסוב בבית הקברות ואגאנקובו שבמוסקבה

אלכסי קונדראטייביץ' סאווראסוברוסית: Алексе́й Кондра́тьевич Савра́сов; ‏24 במאי 1830 - 8 באוקטובר 1897) היה צייר נוף אימפרסיוניסטי ריאליסטי רוסי, הידוע בציורי הנוף המרגשים שצייר.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאווראסוב נולד למשפחת סוחרים אמידה. הוא החל לצייר בגיל צעיר, ובשנת 1844 התקבל לבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה ולמד תחת פרופסור ראבוס (בשנת 1848 נחשב למצטיין בין תלמידי בית הספר). סאווראסוב סיים את לימודיו בשנת 1850 והחל להתמקד בציורי נוף.

בשנת 1852 נסע לאזור אוקראינה ובשנת 1854, בהזמנת הדוכסית הגדולה מריה ניקולאייבנה, נשיאת האקדמיה הקיסרית לאומניות הוא עבר להתגורר בסנקט פטרבורג.

בשנת 1857 שב למוסקבה והחל ללמד בבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה. בין תלמידיו היו יצחק לויתן וקונסטנטין קורובין.

בשנת 1857 נשא לאישה את סופיה קרלובנה הרץ. בני הזוג נהגו לארח בביתם אספנים ואישי אמנות ובהם האספן פאבל טרטיאקוב והצייר ואסילי פרוב שהיה לאחד מחבריו הקרובים של סאווראסוב. פרוב סייע לסאווראסוב בציור האנשים ביצירה "הוולגה ליד יורייוות", וסאווראסוב סייע לפרוב בציור הנוף ביצירות "לוכד הציפורים" ו"הציידים".

בשנות ה-60 של המאה ה-19 נסע סאווראסוב לאנגליה והשתתף בתערוכה הבינלאומית שנערכה בשנת 1862. בשובו מהתערוכה נסע לשווייץ. בעקבות ביקורים אלה הושפע סאווראסוב מיצירותיהם של הצייר האנגלי ג'ון קונסטבל והצייר השווייצרי אלכסנדר קאלאם.

היצירה "העורבים שבו" (1871) נחשבת על ידי המבקרים כיצירתו הטובה ביותר של סאווראסוב. יצירה זו זכתה להצלחה רבה והייתה פופולרית ביותר. היצירה מתארת את שובם של העורבים בעקבות נדידת הציפורים. הנוף מאחורי העורבים הוא נוף פשוט, אולם הציור מביע את רגע המעבר בין החורף לאביב, ומהווה דוגמה ל"ציורי הרגש" של התקופה, בהם ניסה האמן להשפיע על רגשותיו של הצופה.

בשנת 1870 הצטרף סאווראסוב לקבוצת "הנודדים" שהתנגדה לסגנון האקדמי הממלכתי.

בשנת 1871, בעקבות מותה של בתו, סבל ממשבר נפשי ואמנותי, והפך לאלכוהוליסט, ועקב התנהגותו התרחקו ממנו חבריו ובני משפחתו.

בשנות חייו האחרונות סבל מעוני רב, וגר בבתי מחסה לעניים. בעת פטירתו בשנת 1897 נכחו בהלוויתו רק השוער של בית הספר לאמנות, פיסול ואדריכלות של מוסקבה והאספן פאבל טרטיאקוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]