אלכסנדר פוליהיסטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לוקיוס קורנליוס אלכסנדר פוליהיסטוריוונית Αλέξανδρος ο Πολυίστωρ - "אלכסנדר המרבה לחקור"), מכונה גם אלכסנדר איש מילטוס (ביוונית Ἀλέξανδρος ὁ Μιλήσιος), היה סופר יווני בן המאה ה-1 לפנה"ס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסודא[1] (האנציקלופדיה הביזנטית מסביבות שנת 1000 לספירה) הוא נולד באפסוס, אולם הדבר עומד בסתירה לדברי סטפנוס מביזנטיון, שאומר כי אלכסנדר היה יליד קוטיאום (אנ') בפריגיה הקטנה (אנ') ובן של אסקלפיאדס (Asclepiades). דברי סטפנוס נתמכים על ידי האטימולוגיקום מגנום (אנ') (הלקסיקון הביזנטי ביוונית שנערך בקונסטנטינופול במאה ה-12), שם אלכסנדר נקרא "קוטיאוס" (Kotiaeus).

על פי הסודא, בזמן מלחמת סולה ביוון (מלחמות מיתרידטס), נעשה אלכסנדר אסיר ונמכר כעבד לקורנליוס לנטולוס, שלקח אותו לרומא והפך אותו למורה לילדיו. לאחר מכן שחרר אותו לנטולוס לחופשי. מתוך הסודא נראה שכאילו קיבל את השם "קורנליוס" מלנטולוס. אולם באותה מידה ייתכן וקיבל את השם מלוקיוס קורנליוס סולה, שעל פי סרויוס (אנ') שחרר את אלכסנדר והעניק לו את האזרחות הרומית.

על פי הסודא הוא היה מדקדק, תלמידו של כראטס ממאלוס (אנ'), ונשרף למוות במהלך שריפה שכילתה את ביתו שבעיר הרומאית לורנטום (אנ') שבלאטיום, בחוף המערבי של איטליה. כאשר שמעה אשתו, הלן, על מה שקרה, היא תלתה את עצמה.

אחד מתלמידיו של אלכסנדר היה הסופר הרומי גאיוס יוליוס היגינוס (אנ'), שמונה על ידי אוגוסטוס להיות הממונה על הספרייה הפאלאטינית.‏[2]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר קיבל את כינויו "פוליהיסטור" משום שהיה סופר פורה ביותר, אבל מכל יצירתו לא שרד ולו ספר אחד; כל ששרד הם קטעים המצוטטים אצל סופרים אחרים ורשימת יצירותיו הרבות.

חיבורו הגדול והחשוב ביותר הוא בן 42 ספרים. נראה כי חיבור זה הכיל תיאורים היסטוריים וגאוגרפיים של כמעט כל ארצות העולם העתיק. כל אחד מהספרים עסק בארץ נפרדת והיה בעל שם תואם, כגון "פריגיאקה", "קאריקה", "ליקיאקה" וכדומה. אולם פוליהיסטור עסק בכמה מהארצות גם בחיבורים נוספים, המוזכרים בקטעים רבים אצל סטפנוס ופליניוס הזקן.‏[3] דיווחו על אשור ובבל כולל קטעים מצוטטים בעיקר מברוסוס וגם מ"הכרוניקות של אפולודורוס" ומ"הספר השלישי של הסיבילות".‏[4]

חיבור נפרד על המוסיקאים הפריגיים נזכר אצל פסאודו-פלוטארכוס[5] ויש סבירות גבוהה מאד שאלכסנדר פוליהיסטור הוא גם מחבר הספר על ההיסטוריה של רציפות הפילוסופים היווניים (αἱ τῶν φιλοσόφων διαδοχαί) (אנ'), שנראה כי היה הבסיס לעבודתו של דיוגנס לארטיוס "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים" (אנ'),‏[6] שכמה סופרים ייחסו אותו, ככל הנראה בטעות, לאלכסנדר ליכנוס (אנ').‏[7] חיבור על הסמלים של הפיתגוראים נזכר אצל קלמנס מאלכסנדריה (Stromata, I, 131) וקירילוס האלכסנדרוני (adv. Julian, IX, p. 133). כמה קטעים מתוך החיבור על ההיסטוריה של רומא נשמרו אצל סרוויוס.‏[8] רשימה מלאה של כל השמות של החיבורים הידועים מאת אלכסנדר פוליהיסטור נמצאת בספרו של ווסיוס (אנ') משנת 1624 "ההיסטוריונים היוונים" (Vossius, De Historicis Graecis, p. 187).‏[9]

חיבורים נוספים שכתב: החיבור על רומא (בן 5 ספרים), "אגיפטיאקה" (על מצרים, בן לפחות 3 ספרים), על ביתיניה, על הים השחור, על איליריה, "אינדיקה" והיסטוריה של הכלדיים.

על היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שאר כתביו, חיבר פוליהיסטור גם ספר על אודות היהודים (Περὶ Ἰουδαίων), בו אסף קטעים מתוך חיבורים שונים על היהודים. לדעת מנחם שטרן הכתיבה על יהודים ויהודה מעידה על העניין הרב שהיה לעולם הרומאי בארץ ישראל ובתושביה לאחר כיבושה בידי פומפיוס בשנת 63 לפסה"נ.

אצל אוסביוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן החיבור "על היהודים" נותרו קטעים אחדים בספרו של אוסביוס[10]. מקטעים אלה עולה שאלכסנדר שאב את הידע שלו על יהודים ממספר רב של סופרים יהודים-הלניסטים (שרבים ידועים רק באמצעותו) וגם מכמה סופרים לא יהודים. הוא מצטט אותם לפי סדר כרונולוגי - הסדר בו ערוכים הסיפורים במקרא. בין הסופרים היהודים שסיפקו לו חומר היו דמטריוס (אנ'), אופולמוס (אנ'), ארתפנוס, מלכוס-קלאודמוס (אנ'), אריסטיאס (אנ'), המשורר האפי פילון (אנ') ויחזקאל הדרמטורג. בין הסופרים הפגאניים: טימוכארס ואפולוניוס מולון.‏[11] ובנוסף לאלה גם תאודוטוס השומרוני.‏[4]

במשפטי הקישור של אלכסנדר המופיעים אצל אוסביוס יש כמה התיחסויות ל"ספר הקדוש" או "הספרים הקדושים". את אלה יש להסביר בתלותו המילולית של אלכסנדר במקורותיו היהודים.‏[12] גם יוסף בן מתתיהו מצטט אותו‏[13] ומביא ממנו קטע מתוך חיבורו של קלאודמוס. מתקבל הדעת שהקטע לקוח מהחיבור על היהודים אך אין זה ודאי. מלבד ציטוט זה לא ברור באיזה מידה הוא מסתמך עליו.‏[11]

בסודא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרגמנט אחד שמקורו בספרו "על אודות רומא" (Περὶ Ῥώμης) מצוי בסודא ובו נאמר על אלכסנדר פוליהיסטור:

"ועל אודות רומא [הוא חיבר] חמישה ספרים, שבהם הוא מציין כי שם [ברומא] הייתה אישה עבריה בשם מוֹסוֹ (Μωσώ)‏[14] שחיברה את חוקי העברים".‏[1]

ברור למדי ש"מוֹסוֹ" היא משה, אך לא ברור מדוע ייחס את המעשים לאישה ומדוע קבע את מקום ההתרחשות ברומא. למרות שהמסורת היהודית לגבי משה היתה ידועה היטב לאלכסנדר, הוא לא ראה פגם בהתיחסות לגרסה הסותרת אותה ואולי אפילו מלגלגת על העם היהודי.‏[15]

אלכסנדר פוליהיסטור הוא הסופר הפגאני הראשון להחליף את המונח "יהודי" עם "עברי". הוא משתמש במונח "עברי" גם במשפטי הקישור שלו המופיעים אצל אוסביוס. מונח זה ככל הנראה השתרש אצלו מתוך המקורות היהודיים בהם השתמש, כמו למשל המשורר-מחזאי יחזקאל.‏[16]

אצל סטפנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרגמנט נוסף מצוי אצל סטפנוס מביזנטיון: "יהודה – אלכסנדר פוליהיסטור אומר כי מקור השם מילדיה של סמירמיס יהודה ואידומאה".‏[16]

יתכן וקטע זה לקוח מחיבורו על היהודים, או מאחד מחלקי חיבורו על ההיסטוריה הכלדיית. אטימולוגיה דמיונית זו מניחה שיש אמת בסיפורו של קטסיאס[17] על שלטונה של המלכה סמירמיס על המזרח ויסודה ערים רבות באסיה. סמירמיס יסדה את יהודה ואדום באותה צורה כמו זו שהאל אוסיריס יסד את מקדוניה - באמצעות בנו "מוקדון"‏[18] (אנ'). יתכן ולהתיחסות לסמירמיס יש קשר למסורת המוצא הבבלי-אשורי של היהודים, המשתקפת בספרות היוונית והלטינית‏[19]. השם "יהודה" מופיע לפני "אדום" כפועל יוצא משליטתה של יהודה על אדום בתקופה ההלניסטית, במיוחד לאחר כיבוש אדום על ידי יוחנן הורקנוס, אולם זה מנוגד למסורת המקראית‏[20] לפיה עשו ("אבי אדום") היה הבכור מבין התאומים. ההסבר האפונימי תואם את השימוש הרווח בו‏[21] בעת העתיקה.‏[16]

כפי שנרמז בברור מהתוכן שלהם, שני הקטעים (בסודא ואצל סטפנוס) אינם תלויים במקורות יהודים.‏[12]

אצל קלמנס מאלכסנדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאולוג הנוצרי מאבות הכנסיה קלמנס איש אלכסנדריה (אנ') מדווח שבחיבורו על היהודים תעתק אלכסנדר פוליהיסטור מכתבים משלמה למלך מצרים ולמלך צור ואת מכתביהם לשלמה, מהם עולה כי מלך מצרים שלח אליו 80 אלף איש לשם בניית בית המקדש וגם מלך צור שלח מספר דומה, בנוסף לאדריכל מצור, בן לאם מיהודה משבטו של דוד.‏[15][22]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Alexander Cornelius, volume 1, p.115, p.116
  • Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Israel Academy of Sciences, Jerusalem, 1976, Vol. I, XXX. Alexander Polyhistor, pp. 157-164

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 סודא, אלכסנדר איש מילטוס – Suidas, s.v. Ἀλέξανδρος ὁ Μιλήσιος
  2. ^ אלכסנדר פוליהיסטור, באנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה
  3. ^ Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Alexander Cornelius, volume 1, p.115
  4. ^ 4.0 4.1 אלכסנדר איש מילטוס, באתר האנציקלופדיה היהודית
  5. ^ Pseudo-Plutarch, De musica, 5
  6. ^ דיוגנס לארטיוס, חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים, I, 116; II, 19; II, 106; III, 4-5; IV, 62; Vii, 179; VIII, 24; IX, 61
  7. ^ Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Alexander Lychnus, volume 1, p.118
  8. ^ Servius, Ad Aen. VIII, 330; X, 388
  9. ^ Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Alexander Cornelius, volume 1, p.116
  10. ^ Eusebius, Preparatio Evangelica, IX, 17-39
  11. ^ 11.0 11.1 M. Stern, GLAJJ, p. 157
  12. ^ 12.0 12.1 M. Stern, GLAJJ, p. 158
  13. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ראשון, פרק טו, סעיפים 241-240.
  14. ^ סודא, מוסו – Suidas, s.v. Μωσώ
  15. ^ 15.0 15.1 M. Stern, GLAJJ, p. 163
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 M. Stern, GLAJJ, p. 164
  17. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 2, פרק 14, סעיף 1.
  18. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 1, פרק 20, סעיף 3.
  19. ^ למשל: Marcus Junianus Justinus, Epitome of the Philippic History of Pompeius Trogus, Book XXXVI, 2, 1;
    ניקולאוס איש דמשק אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ראשון, סעיפים 160-159; טקיטוס, היסטוריות, ספר 5, פרק 2.
  20. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה.
  21. ^ למשל: Plutarch, De Iside et Osiride, 31 , 363 D
  22. ^ Clemens Alexandrinus, Stromata, I, 21 (330):130:3