אלכסנדרופולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדרופולי.
Αλεξανδρούπολη
Lighthouse at Alexandroupolis, Greece.jpg
מגדלור העיר אלכסנדרופולי
מדינה / טריטוריה Flag of Greece.svg  יוון
מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה
נפה אברוס
ראש העיר גאורגיס אלכסנדריס
שטח 642.25 קמ"ר
גובה 11 מטרים
תאריך ייסוד 1875
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

66,125‏  (נכון ל-2010)
54.2 נפש לקמ"ר (נכון ל-2010)
קואורדינטות 40°51′N 25°52′E / 40.850°N 25.867°E / 40.850; 25.867קואורדינטות: 40°51′N 25°52′E / 40.850°N 25.867°E / 40.850; 25.867
אזור זמן UTC +2
http://www.alexpolis.gr

אלכסנדרופולי (יוונית Αλεξανδρούπολη; טורקית Dedeağaç; בולגרית Дедеагач) היא עיר הבירה של נפת אברוס שביוון ובה 66,125 תושבים (נכון ל-2010)‏‏‏[1]. העיר שוכנת 14.5 ק"מ מערבית לדלתא של נהר המריצה, כ-40 ק"מ מגבול טורקיה וכ-380 ק"מ מהעיר סלוניקי. העיר מוקפת בכפרי דייגים וחופים המהווים מקור לתיירות. בעיר אוניברסיטה אחת ורשת בתי ספר ציבוריים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור העיר נמצאו שרידי התיישבות פזורה של בני אדם, אשר מתוארכים לתקופה הנאוליתית, באלף ה-5 לפנה"ס ושרידי התיישבות צפופה יותר, המתוארכים לתקופת הברונזה, באלף ה-2 לפנה"ס. עוד במקום שרידי יישובים מתקופת האימפריה הרומית ומתקופת האימפריה הביזנטית.

העיר התפתחה מכפר דייגים ליישוב עם מאפיינים עירוניים במאה ה-19, כאשר מהנדסים מטעם האימפריה העות'מאנית עסקו בבניית מסילת הרכבת מאיסטנבול למקדוניה, שעברה דרך העיר דידימוטיכו ובסמיכות לאלכסנדרופולי, אשר נקראה בעת ההיא בטורקית Dedeağaç, דֶדֶאָגַאץ'. בעת המלחמה העות'מאנית-רוסית, נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי וקציניו החלו את תהליך העיור של היישוב, על ידי תכנון אורבני מסודר של הרחבת היישוב בסגנון אירופאי הכולל רחובות רחבים מאד, בשונה מהארכיטקטורה העות'מאנית. אף על פי שבסיום המלחמה הוחזרה העיר לעות'מאנים, התהליך היה בלתי הפיך. בתקופת מלחמת הבלקן הראשונה הפך היישוב לעיר ובה מרכז מסחרי, אשר נסב סביב הפעילות בתחנת הרכבת והנמל. בתאריך 8 בנובמבר 1912, נכבשה העיר על ידי הצבא הבולגרי בעזרת סיוע מהצי היווני. במלחמת הבלקן השנייה הפכו בולגריה ויוון ליריבות וכך בתאריך 11 ביולי 1913, נכבשה העיר על ידי הצבא היווני. במסגרת הסכם בוקרשט, סוכם כי העיר תועבר לבולגריה יחד עם כל אזור מערב תראקיה.

לאחר תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה נחתם חוזה ניי ובמסגרתו הוחזרה העיר ליוונים ב-14 במאי 1920, תוך מתן זכויות שימוש בנמל לבולגרים. במהלך מלחמת יוון-טורקיה הפכו העיר וסביבותיה לאזור קרבות, אך היא נשארה בשליטה יוונית בתום המלחמה. במהלך מלחמת העולם השנייה, תמכה בולגריה בגרמניה הנאצית וקיבלה לחזקתה את חבל תראקיה ובכלל זה את העיר. העיר הייתה בשליטה בולגרית מחודש מאי 1941 ועד ספטמבר 1944 ובתקופה זו סבלה נזקים כבדים ואוכלוסייתה הצטמצמה. לאחר תום מלחמת האזרחים ביוון, עברה אלכסנדרופולי תנופת פיתוח והפכה למוקד תיירות ומסחר, כאשר מסילות רכבת מחברות בינה לבין ערי יוון והמדינות השכנות.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות יוון

בעיר אלכסנדרופולי התגוררה קהילה יהודית ספרדית קטנה, אשר בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה 165 נפשות‏[2]. ב-4 במרץ 1943 אחר חצות, נערכה אקציה בכל רחבי תראקיה על ידי חיילים בולגרים אשר עצרו 42 ‏[3] מיהודי העיר, הובילו אותם לתוך שטח בולגריה וריכזו אותם במחסני טבק בערים בלגואבגרד ודופניצה[4]. בני הקהילה הוכו בידי החיילים הבולגרים, רכושם נבזז ובחלוף שבועיים הועלו על רכבות משא פתוחות, שיעדן העיר לום שעל גדת הדנובה. בנמל לום הועלו על מעבורת לכיוון העיר וינה, שם הועברו לרכבות משא שיעדן העיר קטוביץ וממנה נשלחו למחנה טרבלינקה. איש מהמגורשים לא ניצל‏[5]. שאר יהודי העיר נמלטו לשטח שהיה נתון לשליטת האיטלקים וחלקם גורשו מאוחר יותר למחנות ההשמדה. בימינו אין יהודים המתגוררים בעיר.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדרופולי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני אוכלוסייה ביוון "אוכלוסיית העיר אלכסנדרופולי", באתר משרד הפנים היווני(ביוונית).
  2. ^ סיאני, שמחה, " יהודי יוון ", חוברת "מדי חודש בחודשו"-גיליון 177, עמוד 32, באתר משרד החינוך .
  3. ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 86.
  4. ^ משה מוסק, "כפשע בינם לבין המוות - יהודי בולגריה", באתר "יד ושם"
  5. ^ יושע, ניסים, "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת יהודים", באתר "יד ושם"