אלכסנדר איפסילנטי (הסבא)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר איפסילנטי, שליט ולאכיה ושליט מולדובה
Alexandru Ipsilanti
לידה 1726
קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 13 בינואר 1807 (בגיל 81 בערך)
קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ולאכיה, מולדביה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת משפחת איפסילנטי
אם סמרגדה מומנה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קונסטנטין איפסילנטי
מספר צאצאים 1
נסיך ולאכיה
אוגוסט 1796דצמבר 1797
(כשנה ו־17 שבועות)
→ אלכסנדרו מורוזי
קונסטנטין הנג'רלי ←
שליט ולאכיה
15 בספטמבר 1774פברואר 1782
(כ־7 שנים ו־20 שבועות)
→ עמנואל גיאני רוסט
ניקולאיה קאראג'ה ←
שליט מולדובה
דצמבר 178619 באפריל 1788
(כשנה ו־20 שבועות)
→ אלכסנדרו מברוקורדאט
עמנואל גיאני רוסט ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלכסנדרו איפסילנטי, שליט בוולאכיה ובמולדובה

אלכסנדר איפסילנטייוונית: Αλέξανδρος Υψηλάντης - אלכסנדרוס איפסילנטיס, ברומנית: Alexandru Ipsilanti - אלכסנדרו איפסילנטי;‏ 172513 בינואר 1805) היה וויווד פנריוטי. שליט ולאכיה בשנים 17751782, וכן בשנים 17961797, ובנוסף שליט נסיכות מולדובה בשנים 17861788. נכדו, אלכסנדר איפסילנטי, גיבור מלחמת העצמאות היוונית, נושא שם זהה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איפסילנטי, בנו של יואניס איפסילנטי, נולד בקונסטנטינופול למשפחת דרגומנים מהאצולה הפנריוטית והצטרף כמקובל אצל בני משפחתו ומעמדו לפקידות השלטונית העות'מאנית. היה מלומד ושלט בשפות טורקית, יוונית, צרפתית, איטלקית, ערבית ופרסית ובשלבים מאוחרים יותר למד שפות של נתיניו.

בשנת 1774, כדיפלומט בשירות השער הנשגב, נטל איפסילנטי חלק בחתימה על הסכם קוצ'וק קאינרג'ה, שנה מאוחר יותר, בזכות השירות שנתן, זכה למינוי של הדרגומן הראשי ובהמשך אותה שנה, לאחר נסיגת הכוחות הרוסים מבוקרשט הוענק לו הכס של ולאכיה (שהיה פנוי מאז פלישתם של הרוסים ב-1771), תפקיד בו החזיק עד פברואר 1782. בדצמבר 1786 הוכתר לנסיך של מולדובה ובאוגוסט 1796 בשנית לנסיך ולאכיה. ב-1785, הגיש תוכנית לעצמאותה של יוון לקיסר יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה וליקטרינה הגדולה הרוסית.

במהלך שלטונו בוולאכיה, איפסילנטי יזם שורה של רפורמות. ב-1780 פרסם אוסף חוקים המבוססים על החוקים המקובלים הביזנטים, במטרה לתקן פגמים בחוק שהיה נהוג עד אז ולארגן את השירות הציבורי ומערכת המיסוי, קודקס החוקים של איפסילנטי מהווה פריצת דרך משום שהוא כלל גם חוק אזרחי ולא רק חוק כנסייתי וחוק פלילי. בנוסף, הקים בתי משפט אזרחיים בכל מחוז ומחוז ועשה רפורמה במערכת החינוך. פעולות אלו נתקלו בהתנגדות מצד הבויארים השמרנים. נחשב לאחד השליטים הטובים שבין הפנריוטים שהנהיגו את הנסיכויות הרומניות ושלטונו תואר על ידי אחדים כמעין "תור הזהב של ולאכיה" באותה תקופה. עם פרוץ המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792), עמדו נסיכויות הדנובה בסכנה עקב הצטרפות האימפריה ההבסבורגית למלחמה ב-9 בפברואר 1788. איפסילנטי מונה כמפקד כל הכוחות העות'מאניים באזור. הצליח ליצור צבא מאומן היטב בהיקף של 60 גדודים שכללו 2 גדודי סרבים ובולגרים, והשאר יוונים.

יש טענות בלתי מוכחות שאיפסילנטי שקל ברית עם אוסטריה, וניהל משא ומתן עם שליחיו של הקיסר יוזף השני. כאשר האוסטרים כבשו את יאשי, כל המגעים חדלו ואיפסילנטי הוחזק במעצר בברנו עד לחתימת חוזה סיסטובה (סתיו 1791).

בשנת 1805 חזר לאיסטנבול. באותה שנה פרצה המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812) ובנו קונסטנטין איפסילנטי ערק לרוסים, עובדה שגרמה למתיחות ביחסיו עם בנו. הסולטאן הטורקי זעם על ההתנהגות והורה לעצור ולכלוא את אלכסנדר. כעבור כמה ימים לאחר עינויים הורה על עריפת ראשו של איפסילנטי והחרמת רכושו הרב.

בנו, קונסטנטין איפסילנטי, היה אף הוא שליט נסיכות מולדובה ושליט ולאכיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר איפסילנטי בוויקישיתוף