אלכסנדרו לפושניאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדרו לפושניאנו, אשתו רוקסנדרה ובנם בוגדאן

אלכסנדרו לפושניאנורומנית: Alexandru Lăpuşneanu, מכונה לעתים על ידי היסטוריונים אלכסנדרו הרביעי לפושניאנו; שמו לפני הכתרתו היה פטרו סטולניקול (Petru Stolnicul), כלומר פטרו הסטולניק), היה שליט נסיכות מולדובה בין השנים 1552-1561 ובין 15641568.

רקע משפחתי ומלוכתו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד תחת השם פטרו או פטריה (Petrea) והיה, ככל הנראה, בן מחוץ לנישואים של בוגדאן השלישי שכונה גם בוגדאן בעל העין האחת, שליט מולדובה ואחיו של פטרו רארש. אמו הייתה אנסטסיה, ככל הנראה ילידת האזור לפושנה. פטרו עלה בהיררכיה של הדרגטורים המולדבים לדרגת סטולניק וגלה לפולין בימי מלכותו של שטפאן רארש יחד עם בויארים מורדים אחרים. בפולין, בחסות הווייווד של בלז, שנייאבסקי, ובתמיכת המלך זיגמונד השני אוגוסט הם קשרו קשר להדיח את שטפאן רארש מכס מולדובה. הקבוצה עמדה בקשר עם נציגים של ההבסבורגים (הגנרל קסטלדו בטרנסילבניה) ועם בויארים שנשארו בארץ שהצליחו ב 1 בספטמבר 1552 לרצוח את השליט שטפאן רארש שמלך שם מזה שנתיים. אולם להפתעתם של הקושרים מפולין, הבויארים במולדובה החליטו, בהשפעת אלמנתו של פטרו רארש, אלנה קתרינה לבית ברנקוביץ, להעלות לשלטון את הבויאר יואן ז'ולדיה. הלה היה גבר טוב מראה, אמנם ללא יחוס מלכותי, אבל אלנה קתרינה התכוונה לחתנו עם בתה, רוקסנדה ולהמליכו כשליט עד שבנה הקטן, קונסטנטין רארש, יגיע לבגרות. הפולנים והבויארים שנמצאו בקראקוב זעמו על תוכניותיה של אלנה קתרינה והזדרזו לקיים טקס מיוחד בעיר טרמבובלה Trembowla (כיום טרבובליה שבאוקראינה) ולהכתיר בו כשליט את פטרו סטולניקול תחת השם "אלכסנדרו לפושניאנו" - על שם אזור מולדתו, לפושנה. השליט הטרי ערך ב-5 בספטמבר 1552 ,בישוב בקוטה, מכתב שבועת אמונים למלך פולין‏[1], ועבר אחר כך לתחום מולדובה, יחד עם תומכיו ועם כמה מאות פרשים פולנים (לפי מקורות אחדים 300, לפי אחרים 700). שליחיו ובראשם הוורניק יואן מוצוק עצרו את יואן ז'ולדיה במחנה שיפוטֶה, על נהר ז'ז'יה, בדרך לחתונתו בעיר הבירה סוצ'אבה. ז'ולדיה נענש על ידי כריתת אפו ונשלח למנזר. בהמשך, נרצחה הנסיכה אלנה קטרינה וב-12 בספטמבר 1552 נכנס אלכסנדרו לפושניאנו לסוצ'אבה כשליט יחיד של מולדובה. במקום ז'ולדיה, לפושניאנו היה זה שנשא לאשה את הנסיכה רוקסנדה, בתו של פטרו רארש, ועל ידי כך חיזק את יחוסו לשושלת מושאט. ב-22 ביוני 1553 (בחרלאו)‏[2] חזר לפושניאנו על שבועת האמונים למלך פולין זיגמונד אוגוסט שעזר לו לעלות לשלטון. השער העליון, המעצמה השלטת בבלקן, לא ראה בעין יפה את קשריו של לפושניאנו עם פולין ולכן בשנת 1552 הורה לו לוותר על כס המלכות ולבוא לאיסטנבול. אבל לפושניאנו הצליח לבסוף להימנע מכך ולקנות את רצונם הטוב של העות'מאנים על ידי משלוח כספים רבים ומתנות יקרות-ערך.

ב-18 בספטמבר 1561 הודח על ידי קנוניה של אצילים מקומיים והתערבות צבאית של שכירי חרב שהביאה לשלטון את ההרפתקן ממוצא יווני יואן יאקוב הראקליד הידוע גם כ"דספוט וודה".

מלוכתו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי נפילתו של הראקליד והמלוכה קצרת הימים של שטפאן טומשה, כבש מחדש לפושניאנו את השלטון במרץ 1564, כשהוא נתמך על ידי הטורקים. על מנת לקנות את עזרתם שילם 200,000 מטבעות זהב. טומשה נמלט לפולין עם כמה מהבויארים שתמכו בו, אך הוצא שם להורג על ידי הפולנים כעונש על רציחתו של דימיטרי וישניוויצקי. בעת מלוכתו השנייה, התנקם לפושניאנו באכזריות בבויארים שבגדו בו. במלוכתו השנייה היו יחסיו עם שליט טרנסילבניה ועם פולין מתוחים. טרנסילבניה לא החזירה לו את המצודות צ'יצ'או ו צ'טאטיה דה באלטה ושלחה תגבורת קטנה לעזרת השליט היריב טומשה בעת המצור על סוצ'אבה. פרט לכך מצאו בה מקלט הרבה מהטוענים לכס מולדובה שהטרידו את מנוחתו של לפושניאנו: בוגדאן, שהתיימר להיות בנו של פטרו רארש, עוד אדם שנודע כקרול דספוט והבויאר סאבה מֶזגֶה שכינה עצמו "שטפאן". לפי קובלנה של מלך פולין אל הסולטאן הטורקי, לפושניאנו הוציא להורג כמה סוחרים פולנים והפקיע את סחורותיהם.

לדברי הכרוניקה של אורקה, נכנע אלכסנדרו לפושניאנו לדרישות הסולטאן הטורקי והרס את המצודות העיקריות של הנסיכות, אם כי המידע הזה שנוי במחלוקת. ההיסטוריון ק.ק.ג'ורסקו סבור כי או שהשליט העמיד פנים שעשה זאת או שהחריב רק כמה מצודות בעלות חשיבות משנית כמו אורחיי, רומן וקרצ'ונה.

נישואיו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנישואיו לרוקסנדרה לבית מושאט נולדו לו שני בנים:

  • בוגדאן לפושניאנו
  • שטפאן – שנפטר אחרי 1606 ברוסיה

מקשרים שונים מחוץ לנישואים נולדו לו כמה ילדים "לא חוקיים":

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(כרוניקה של ארץ מולדובה)

  • Constantin C. Giurescu ,Dinu C.Giurescu

Istoria Românilor , vol.2, 1352-1606, Bucuresti, 1976,

(קונסטנטין ק. ג'ורסקו ודינו ק. ג'ורסקו - תולדות הרומנים כרך שני , 1352-1606, ההוצאה המדעית ואנציקלופדית , בוקרשט 1976 ע' 286-290, ו295-296)

הוצאת פונטוס, קישינאו, 2005 Virgil Paslariuc Raporturile politice dintre marea boierime şi domnie in Ţara Moldovei în secolul al XVI-lea, Editura Pontos, Chişinău, 2005 -

Gheorghe Pungă Istoria medievală a românilor, vol.2, Universitatea Al.I.Cuza, Iaşi (ברומנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gh.Pungă ע' 14
  2. ^ Gh.Pungă ע' 17