אלכסנדר אהרנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר אהרנסון

אלכסנדר (אלכס) אהרנסון (28 בספטמבר 1888 - 28 במרץ 1948) היה פעיל ציוני, עיתונאי ומחבר מארץ ישראל, בן למשפחת אהרנסון מזכרון יעקב. החל את פעילותו הציבורית כראש ארגון 'הגדעונים' שנוסד בהשראת אחיו הבכור אהרן אהרנסון בידי בני האיכרים אנשי העלייה הראשונה בסוף שנת 1913, ונחשב לארגון הנוער המקומי הראשון בארץ. ארגון הגדעונים עסק בפעולות הגנה ושמירה בדומה לארגון השומר מיסודם של בני העלייה השנייה. בנוסף עסקו הגדעונים בהתנדבות לטובת הקהילה בזכרון-יעקב בשיקום דרכים, מבני ציבור ובית הקברות.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס אלכס אהרנסון לצבא הטורקי, אך שיחד מספר קצינים וכך קנה את חירותו. מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה, עזב אלכס עם אחותו רבקה אהרנסון את הארץ, בעזרת דרכון ספרדי של אחיו שמואל אהרנסון. בשלוש השנים הבאות חי אלכסנדר בארצות הברית, והקדיש את זמנו ללימודים ולתעמולה למען מחתרת ניל"י שהקים והנהיג אחיו אהרן. עזיבתו את הארץ בזמן המלחמה לוותה בביקורת צוננת עליו, שלא נשאר בארץ ולא נטל חלק בפעילותה המבצעית של המחתרת. לקראת סיום המלחמה הצטרף אלכסנדר בעזרת קשריו של אחיו הבכור לכוחות הבריטיים במצרים, אתם הגיע כקצין מודיעין לארץ ישראל לאחר כיבושה מהטורקים ושהה בה זמן קצר. בתחילת שנת 1919 קיבל את "אות השירות המצוין" מידיו של גנרל אדמונד אלנבי בחיפה.

במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה חי אלכסנדר אהרנסון לרוב בצרפת ובארצות הברית בעזרת הונה של אלמנה עשירה ומבוגרת, מרי פלז, לה שימש כבן לוויה[דרוש מקור]. בביקוריו בארץ ייסד בעזרת כספיה את ארגון 'בני בנימין', שפעל בשנים 1919-1929. הארגון סייע לבני המושבות, קנה קרקעות והקים את היישובים הרצליה, כפר אהרון, אבן יהודה ונתניה. עוד לפני ביצוע פעולות ההתיישבות החשובות של הארגון, פרש אלכסנדר מנשיאות 'בני בנימין' בעקבות פרשת שחיתות וחילוקי דעות עם עמיתיו לאגודה איתמר בן אב"י ועובד בן עמי, וכן עם שני אחיו צבי אהרנסון ושמואל (סם) אהרנסון. אלכסנדר היה פעיל גם בתחומים נוספים, ובין השאר נמנה עם מקימי העיתון דואר היום, שהתפצל מן העיתון הארץ. בשנת 1920 נבחר לאספת הנבחרים הראשונה מטעם רשימת התאחדות האיכרים.

אישיותו היתה רבת ניגודים. מצד אחד היה אלכסנדר רודף שמלות שלא בחל בנשים בנות כל גיל, ושבשנות חייו האחרונות גם נטה להתבודדות, לטיפה המרה ולכתות משיחיות (נטיותיו המיסטיות באו לביטוי בפרסומיו המאוחרים). מצד שני, הוא היה אדם כריזמטי, מוכשר ונמרץ, מנהיג של צעירי המושבות, עיתונאי וסופר ברוך עט.

אלכסנדר אהרנסון נפטר בשנת 1948 בדרום צרפת, בנסיבות שלא הובהרו עד היום. לא הקים משפחה ולא הותיר אחריו צאצאים. בחודש נובמבר 1949 הביאה אחותו רבקה את ארונו לקבורה בישראל, ליד קבר אביו בזכרון יעקב.‏[1]

על-שמו נפתח בזכרון יעקב חדר תצוגה, בבית אבן קטן שהוקם בשטח הכרם של אביו (היום ליד בית התותחן).

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במערכה: קובץ מאמרים, תל אביב: הוועד המרכזי של הסתדרות בני בנימין בא"י, תרפ"ד.
  • בגן המחשבות: מפנקסו של מסתכל, ירושלים: אחיאסף, תש"ב.
  • אהרן אהרנסון: גאון האדמה (21 במאי 1876 - 15 במאי 1919) / מאת חיל פשוט [=אלכסנדר אהרנסון], זכרון יעקב: מלכה, [תש"-]. ‬(נוסח מחוברת "9 בערב" מספר 114", 1939)
  • שרה, שלהבת נילי: ליום מותה כ"ג תשרי תרע"ח / מאת חיל פשוט [=אלכסנדר אהרנסון],‫ ירושלים: אחיאסף, תש"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]