אלכסנדר איג

ערך זה עוסק בבוטנאי עברי. אם התכוונתם לאיש צבא ומדינאי אמריקאי, ראו אלכסנדר הייג.

אלכסנדר איג 1894 –‏ 1938
תרומות עיקריות
חלוץ הפיטוגאוגרפיה של ארץ ישראל
נתונים נוספים ענף מדעי בוטניקה ארצות מגורים ארץ ישראל פרסים והנצחה צמחים על שמו, רחוב בירושלים

אלכסנדר אֵיג (Eig;‏ 1894, שצ'דרין ליד מינסק, רוסיה – 30 ביולי 1938, ירושלים) היה בוטנאי, מראשוני חוקרי הצמחים בארץ ישראל, ראש המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים ומייסד הגן הבוטני על הר הצופים.

חייו

איג נולד בשצ'דרין שליד מינסק, ונהג לשוטט ביערות בסביבת מגוריו. הוא נלווה לבני משפחתו במסעות ציד ודיג והרבה להתבונן בצומח ובחי בסביבה. בגיל בר מצווה החל ללמוד בבית ספר תיכון של יק"א ובגיל 15 עלה בגפו לארץ ישראל והפך לחניך בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. בתקופה זו פרנס עצמו בעבודה בגננות בתל אביב ובין היתר טיפל בגינתו של חיים בוגרשוב והתחבב עליו, בשכנועו הצטרף לגימנסיה הרצליה וסיים בה את לימודיו. בגימנסיה הרצליה הכיר את ידיד נפשו, אלעזר פקטורובסקי, שעמו שירת בגדודים העבריים. עם השחרור פנו השניים ללימודי הבוטניקה ויחדיו סיירו באזורי הארץ השונים, בעיקר במדבר יהודה וחקרו את חבורות הצומח המיוחדות לאזור זה.

ב-1924 מונה איג על ידי ועדת התרבות של ההסתדרות הכללית ל"מורה נודד", שתפקידו לקרב את הגננות והמורים ביישוב להכרת הצומח של ארץ ישראל. ב-1925 הוזמן על ידי אוטו ורבורג לעבוד בתחנת הניסיונות החקלאית בתל אביב, שלימים הפכה ל"מכון לחקר טבע ארץ ישראל" שם עבד יחד עם מיכאל זהרי. שנה לאחר מכן עברה היחידה לירושלים, ואיג וזהרי הצטרפו לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים.

בתקופה זו נדד אלכסנדר איג ברחבי הארץ, מהר החרמון, ועד ים המלח ואל עריש כשהוא אוסף ומזהה צמחים. בשנה זו נשא לאשה את איטה פקטורובסקי, אחות ידידו אלעזר. ב-1926 נפטר אלעזר משחפת.

בשנת 1931 סיים אלכסנדר איג את הדוקטורט, ובאותה שנה ייסד את הגן הבוטני בהר הצופים, בסיועם של זהרי ונעמי פיינברון. ב-1932 החל ללמד בוטניקה והיה מורם, בין היתר, של האחים אפרים ואהרון קציר. במקביל לעבודתו המדעית היה גם איש הגנה ודגל בהגנה עצמית ולימודי נשק לסטודנטים במקביל ללימודים, דבר שהתנגש עם הרוח הלא מלחמתית שייצגו ראשי האוניברסיטה שמואל הוגו ברגמן ויהודה מגנס.

בשנת 1937, לאחר שאימץ בן בשם דניאל (אשר נפל בתש"ח), נולדה לו ולאיטה בת. הם קראו לה בשם אליעזרה (זמרת הקונטראלט והמתרגמת אליעזרה איג-ז'קוב), על שם אלעזר פקטורובסקי.

באותה שנה הוזמן על ידי יצחק בן צבי להעיד בפני ועדת פיל על יכולתה של הארץ לכלכל אוכלוסייה גדולה. בהמשך התבקש להכין מפה אשר תשמש את טיעוני הצד הציוני בזירה הבינלאומית. אולם, באותה תקופה היה כבר חולה בסרטן, מחלה שהכריעה אותו בשבת ב' באב תרצ"ח והוא בן פחות מ-44 שנים בלבד.‏ הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים ועל מצבתו נחרט "יוצר מדע הצומח בארץ ישראל". הספידוהו משה שרת, שמואל הוגו ברגמן, יהודה מגנס ויצחק בן צבי. אפרים קציר, מי שהיה לימים הנשיא הרביעי של ישראל, כתב על מורו:

	אלכסנדר איג, ראש המחלקה לבוטניקה, היה אוטודידקט בתחומו, ובעל ידע מדהים בצמחי ארץ ישראל. הוא היה לוקח אותנו לטיולים ארוכים במדבר יהודה ומראה לנו את מאבקם של הצמחים לשרוד...
– [1]

עבודתו

הגן הבוטני של הר הצופים

הגן היה גולת הכותרת של עבודתו המדעית והחינוכית של איג. הוא ביסס את הגן על הצומח של ארץ ישראל לפי בתי גידול. הוא הקים עם תלמידיו ועמיתיו דיונות זעירות, גדת נחל, חורש ים תיכוני זעיר וכדומה, בהם שתלו צמחים מקומיים. הוא ליקט צמחים לגן גם בסוריה, טורקיה, עיראק ולבנון, ממנה הביא שתילי 350 ארזים. הגן המשיך לפעול גם לאורך 19 שנים בהם היה הר הצופים מובלעת בשליטה ישראלית בתוך שטח ירדני.

כמו כן הקים בשנת 1920 את העשבייה (אוסף של צמחים מיובשים ומוגדרים, הממוינים ומסודרים על פי שיוך סיסטמתי ועל פי אזור גאוגרפי) של האוניברסיטה העברית‏‏‏‏ ‏‏

זיהוי צמחים ובתי גידול

אחת מעבודותיו החלוציות של איג הייתה זיהוי בתי הגידול של ארץ ישראל והגדרת הצמחים הגדלים בהם. הוא נחשב לאבי תחום הפיטוגאוגרפיה של ארץ ישראל (חקר התפוצה הגאוגרפית של צמחים). בין היתר נתן את השם "בתה" לתצורת צומח המאופיינית בשיחים נמוכים.

בשנת 1931 יצא לאור המגדיר לצמחי ארץ ישראל, פרי עטם של איג, זהרי ופיינברון, שהיה המגדיר הראשון לצמחיית הארץ. איג עצמו העניק לצמחים רבים את שמם, כמו לאהרונסוניית פקטורובסקי, הנקרא על שם שני הבוטנאים אליעזר פקטורובסקי, גיסו, ואהרון אהרונסון, או מושיובית גלילית, צמח שזוהה בשנת 1938 והוקדש לזכרו של גרשון מושיוב, בוטנאי מבטיח שנהרג בקריית ענבים שנתיים קודם לכן.

חלוץ שמירת הטבע

אלכסנדר איג היה הראשון שקרא לשמירת הטבע בארץ המתחדשת. במאמרו "תוספת לידיעת הצמחייה בישראל" משנת 1926 כתב בין היתר:

	על המתעניינים בטבע הארץ ובגורלה להתארגן לאגודה לשם שמירת הטבע בארץ, שאחד מתפקידיה הראשיים יהי לעמוד על המשמר בכל מה שנוגע לצמחיית הארץ.

הנצחה

על שמו של איג נקראו מספר צמחים, ובהם זמזומית איג (Bellevalia eigii), מרוות איג (Salvia eigii), צלוקית אדום (Stigmatella longistyla Eig) ונץ-חלב איג. כן נקרא על שמו רחוב בשכונת רמות אלון בירושלים.‏

לקריאה נוספת

• אפרים קציר, סיפור חיים, ירושלים: כרמל, תשס"ח-2008, עמ' 34–36.

קישורים חיצוניים

• רשימת טקסונים שתוארו למדע על ידי אלכסנדר איג, באתר IPNI

• ד"ר מ. זהרי, אלכסנדר איג ומפעלו המדעי, דבר, 29 באוגוסט 1938 – סקירה של מפעל חייו, עם מותו
• כותבים שונים, לזכר אלכסנדר איג - בשלושים למותו, דבר, 29 באוגוסט 1938
• ישראל רייכרט, חוקר הצמחים הגדול (25 שנה למותו של אלכסנדר איג), דבר, 14 בינואר 1964
• גילי סופר, הגן הבוטני באוניברסיטה העברית
• תולדות הגן הבוטני באוניברסיטה העברית
• משיובית גלילית