אלכסנדר אלטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אלכסנדר (שמעון צבי) אלטמן (16 באפריל 1906 - 6 ביוני 1987; כ"א בניסן, ה'תרס"וט' בסיוון, ה'תשמ"ז) היה מגדולי חוקרי מחשבת ישראל במאה העשרים. אלטמן, תלמיד חכם ואינטלקטואל, נולד בקושיצה שבסלובקיה (אז קָשָה ממלכת הונגריה), גדל והתחנך באוסטריה ובגרמניה.

בשנת 1938 מצא מקלט באנגליה שם שימש כרב הראשי (אורתודוקסי) של מנצ'סטר, הקהילה היהודית השנייה בגודלה בבריטניה. ב- 1954 הקים בעיר זו את המכון ללימודי יהדות. ב-1959 התמנה למשרת פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטת ברנדייס בוולת'ם, מסצ'וסטס, ארצות הברית שם שהה עד סוף ימיו. אלטמן התמחה בתחומים מגוונים של מחשבת ישראל, מתקופת חז"ל והמדרשים, המשך בפילוסופיה של ימי-הביניים, קבלה וחסידות, וכלה בהגות יהודית מודרנית. תרומתו המכרעת והחשובה ביותר הייתה בתחום ההגות היהודית הגרמנית המודרנית, ובמיוחד מחקריו על חייו ויצירתו של משה מנדלסון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטמן היה בנם של הרב אדולף (אברהם) אלטמן (1879 – 1944), ומלווינה (שרה מינדל לבית וייס, 1881 -1944). הוא נולד בקשה ב-1906 וגדל באוסטריה עד שנת 1920 עת קיבל אביו את משרת הרבנות בטרייר. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בעיר קלן, למד שנה אחת בישיבת פרשבורג, בה למד גם אביו ועבר ללמוד בבית המדרש לרבנים בברלין בה קיבל סמיכה לרבנות. במקביל הוא למד באוניברסיטת ברלין וקיבל תואר דוקטור בשנת 1931 על דוקטורט בנושא "פילוסופית הערכים של מקס שלר (Scheler)". הדיסרטציה שלו הודפסה בסיוע הממשלה הפרוסית.

לאחר הסמכתו לרבנות, קיבל משרת רב קהילה בברלין וכיהן גם כמורה בבית המדרש לרבנים. בחודש אוגוסט 1938 עזבו אלטמן ומשפחתו את גרמניה למנצ'סטר שם התמנה לכהונת הרב הראשי. בשנת 1947 עלה שמו כמועמד לכהונת הרב הראשי של בריטניה, אולם הוא לא זכה בתפקיד‏[1].

למרות שבמנצ'סטר לא הייתה לאלטמן משרה אקדמית, חזר במהרה לפעילות מדעית רצופה ובשנת 1954 הקים את המכון ללימודי היהדות באוניברסיטת מנצ'סטר[2] ששם דגש על מחקר אקדמי בנושאי יהדות (המכון שוכן כיום ב-University College London). אלטמן שימש אף כעורך של כתבי-העת 'מלילה' ו-Journal of Jewish Studies. בזמן שהייתו באנגליה, טיפח אלטמן חוקרים רבים, בהם יעקב כ"ץ וצבי ורבלובסקי. ב-1958 היה אלטמן מנמעני מכתבו של דוד בן-גוריון בשאלת מיהו יהודי.

בעקבות פטירתו של שמעון ראבידוביץ', הוזמן אלטמן ב-1959 על ידי נחום גלצר (1903-1990) ללמד באוניברסיטת ברנדייס[3], שם היה אחד מעמודי התווך במחלקה למדעי המזרח הקרוב ויהדות, וכיהן כמופקד הקתדרה ע"ש פיליפ לון (Philip W.Lown) במדעי היהדות ומנהל המכון ע"ש לון למדעי יהדות מתקדמים. בין תלמידיו בברנדייס היו ארתור גרין, אליוט וולפסון, ברכה זק, דניאל י' לסקר, דניאל מט, פאול מנדס-פלור, אלפרד עברי, לורנס פיין, חיים קרייסל, ויהודה שיפמן. הוא פרש ב-1976 ואחר כך המשיך במחקריו גם במסגרת המרכז ללימודי היהדות באוניברסיטת הרוורד וגם במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בירושלים. אלטמן זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מכמה אוניברסטאות בגרמניה, ארצות הברית וישראל.

אלכסנדר אלטמן נשא לאישה את יהודית לבית פרנק (1909-1990) ונולדו להם שלשה ילדים. בארצות הברית התגורר בניוטון סנטר שהיא פרבר של בוסטון. בשנותיו האחרונות היה פעיל בהקמת בית-כנסת אורתודוקסי חדש בעיירה שלו. ביתו היה פתוח לרווחה בפני חוקרים רבים, במיוחד צעירים, ולעתים לימד קורסים בביתו. הרב פרופסור אלכסנדר אלטמן נפטר ב-1987 בגיל 81.

הישגיו המדעיים וחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר אלטמן התעניין בכל תחומי מחשבת ישראל. כבר בצעירותו חיבר מאמרים תאולוגיים. במאמרים אלה הוא ניסה לשלב בין ההגות הגרמנית לבין האמונה היהודית תוך דגש על המרכזיות של קיום ההלכה בחיי היהודי. מחקריו המוקדמים על ספרות חז"ל השוו בין ספרות זו לספרות הגנוסטית, אבל בעקבות גילויים חדשים בספרות הגנוסטית לא המשיך לחקור בכיוון הזה. מחקריו של אלטמן בפילוסופיה יהודית בימי-הביניים כללו את כל התקופה עם דגש מיוחד על הוגים שכתבו בערבית-יהודית. הוא פרסם ספר על יצחק ישראלי (עם המזרחן ש"מ שטרן) המציג גם את חיבוריו וגם ניתוח הגותו. אלטמן חיבר כמה מחקרים בהגותו של רב סעדיה גאון (תורת ההתגלות וחלוקת המצוות) ואף תרגם לאנגלית, עם הערות חשובות, חלקים של ספרו של רב סעדיה 'אמונות ודעות'. פרסומיו על הרמב"ם שנכתבו לאורך כל הקריירה שלו היו חשובים במיוחד: יחס הרמב"ם למיסטיקה היהודית, מהות ומציאות בהגותו של הרמב"ם, תורת הנבואה של הרמב"ם בהשוואה לתומס אקווינס, ארבע השלמויות לפי הרמב"ם, ותפישת הרמב"ם בנוגע לשכל ולהשגות של המטאפיזיקה. אלטמן התעניין מאד בהוגה משה נרבוני, ובנוסף לכתיבת מאמר על היחס בין נרבוני לבין החיבור 'שיעור קומה', הוא גם הנחה כמה עבודות דוקטור שכללו מהדורות של כתבי נרבוני. אפשר להבחין בבקיאותו של אלטמן בהתפתחויות מההגות היוונית דרך האסלאם ועד ליהדות במאמרים על נושאים כמו 'סולם העלייה', 'הפתגם הדלפי', ו'תורת האקלימים של ר' יהודה הלוי'.

גם בקבלה ובחסידות לא חסך אלטמן מחקריו. בתחום הזה הוא כתב מספרות ההיכלות במיוחד שירי 'קדושה' המיועדים לתפילת העמידה; ימי הביניים: אליעזר מגרמיזה, עזריאל מגירונה; וראשית העת החדשה: אברהם כהן הררה. למרות כל הישגים אלה, אולי התרומה המכרעת והחשובה ביותר של אלטמן היא בתחום ההגות היהודית-הגרמנית המודרנית, ובראשה חקר משה מנדלסון. הביוגרפיה של מנדלסון, המשתרעת על יותר מ-900 עמודים, שופכת אור לא רק על חייו והגותו של מנדלסון אלא על חיי יהדות גרמניה במאה ה-18 .

אלטמן שימש גם כעורך של מהדורת היובל של כתבי מנדלסון (Moses Mendelssohn’s gesammelte Schriften Jubiläums-Ausgabe) הכוללת יותר מ-20 כרכים עבים (חלקם יצאו אחרי פטירתו). לכך יש להוסיף את פירושו של אלטמן לתרגום לאנגלית של הספר 'ירושלים' ועשרות מאמרים אחרים על מנדלסון. אלטמן גם התעניין בהוגים יהודים אחרים בעת החדשה, למשל פרנץ רוזנצוויג וליאו בק, וכתב בנוסף על הרבנות הגרמנית המודרנית.

בנוסף למה שכבר נאמר, מלאכת העריכה של אלטמן כללה ארבעה כרכים בסדרה Studies and Texts של מכון לון Lown)) של אוניברסיטת ברנדייס. ארבעה קבצים של מאמריו יצאו, שניים באנגלית, אחד בעברית, ואחד בגרמנית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]