אלכסנדר גורצ'קוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר גורצ'קוב

אלכסנדר מיכאיילוביץ' גורצ'קוברוסית: Александр Михайлович Горчаков;‏ 15 ביוני 179811 במרץ 1883) היה מדינאי רוסי, נסיך ושר החוץ במשך תקופה ארוכה.

אלכסנדר גורצ'קוב נולד במשפחת אצולה בכפר קטן באסטוניה של היום, אז בתחומי האימפריה הרוסית. אביו היה קצין ולכן משפחה שינתה מקום מגורים מספר פעמים. הוא קיבל השכלה בליצאום של צארסקויה סלו בו למד באותו שנתון עם אלכסנדר פושקין והם היו חברים. פושקין ציין שעוד בתקופת הלימודים גורצ'קוב היה מקובל חברתית ואהב את החברה. בנוסף לכך הוא קיבל השכלה ספרותית שתרמה רבות ליכולת הרטורית שלו.

בשנים 1820-‏1822 הוא השתתף במשלחת דיפלומטית רוסית בראשות קרל רוברט נסלרודה ובסיום התמנה למזכיר השגרירות בלונדון. עד לשנת 1833 הוא שירת בתפקידים שונים בשגרירויות ברומה, ברלין, פירנצה ווינה.

שגריר בארצות הגרמניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1841 הוא נשלח לשטוטגרט להסדרת הנישואים של הנסיכה הגדולה אולגה (בת של ניקולאי הראשון עם הנסיך המקומי. לאחר הסדרת הנושא הוא נשאר בשטוטגרט במשך 12 שנים. בהיותו בגרמניה הוא עקב מקרוב לאחר התנועות המהפכניות בה. בשנת 1850 בנוסף לתפקיד השגריר שהוא מילא, הוא מונה למיופה כוח ליד הסיים הגרמני בפרנקפורט. השפעה הרוסית על הנעשה בגרמניה הייתה גדולה. בהיותו בפרנקפורט גורצ'קוב התקרב לאוטו פון ביסמרק. באותה תקופה ביסמרק היה תומך נלהב של יחסים קרובים בין גרמניה לבין הרוסים.

מלחמת קרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1854 גורצ'קוב הועבר לווינה. באביב 1855 הוא מונה לראש השגרירות. באותה תקופה אוסטריה הפתיעה את הרוסים תוך החלטתה לתמוך באנגליה וצרפת ולפעול נגד הרוסים בהקשר ל אימפריה העוט'מנית. מצב השגריר בווינה היה קשה. לאחר פטירת הקיסר הרוסי סוכם על פתיחת וועידה לקביעת תנאים לסיום המלחמה. תודות למאמצי גורצ'קוב אוסטריה התרחקה במהלך השיחות מצרפת ואנגליה והכריזה על עצמה כניטראלית. אומנם אירועי המלחמה ובמיוחד נפילת סבסטופול שינו את עמדת האוסטרים מחדש והם חזרו לעמדות המקוריות. האוסטרים החליטו לתמוך בדרישות מדינות המערב. הרוסים נאלצו לקבל את התנאים ובפברואר 1856 בפריס התחילה וועידה חדשה להסדרת תנאי סיום המלחמה.

פעילות כשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת קרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוזה פריס ממרץ 1856 סיים את תקופת פעילות אקטיבית של הדיפלומטיה הרוסית באירופה. באפריל 1856 גורצ'קוב מונה לשר החוץ. הוא הרגיש עמוק את גודל הנפילה של המדינה כי הוא היה במרכז העוינות. התרשמות מוועידות וינה ופריס השפיעו על כל מהלך תפקודו במשרת השר. הוא שם למטרה לפעול בזהירות בתקופה הראשונה לאחר המלחמה, לגרום לאוסטרים לשלם על התנהגותם ולפעול לביטול הדרגתי של תנאי חוזה פריס.

בשנת 1856 הוא הצהיר שרוסיה לא תפעל נגד ממלכת נאפולי כי היא צריכה להתארגן מחדש לאחר המלחמה. בשנת 1859 הוא הצהיר שתקופת הרגיעה הסתיימה לרוסיה חזרה לפעילות אקטיבית בזירה הפוליטית.

המשבר הפוליטי באיטליה שהתרחש בשנת 1859 גרם לדאגה עמוקה אצל הרוסים. גורצ'קוב ניסה לפעול בזירה הדיפלומטית וגם כאשר היה רואה שמלחמה בלתי נמנעת הזהיר את המדינות הגרמניות מתמיכה באוסטריה. תאום עם שגריר ברוסיה אוטו פון ביסמרק היה מלא וגרם להרגעת הרוחות. הרוסים הצהירו על התמיכה המלאה בצרפתים בעמדתם בהקשר לאיטליה. אומנם התקרבות לצרפת הייתה זמנית בלבד. לאחר נצחנות של הצרפתים בקרבות נגד האוסטרים גורצ'קוב התפייס עם הממשל האוסטרי.

בשנת 1860 גורצ'קוב מצא לנכון להזכיר לאירופה על המצב העמים הנוצרים תחת השלטון האוטו'מני. הוא הציעה לכנס וועידה חדשה שתבדוק שינויים של חוזה פריס בהקשר זה. הניסיון לא היה מוצלח ולא היה לו המשך.

באוקטובר 1860 הוא חזר לטפל בנושא האיטלקי. למרות מדיניות ניטראלית הקודמת הוא התנגד לפעילות ברוטאלית של הממשל הסרדיני נגד המהפכנים המקומיים.

יחסים עם פרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא הפולני הרחיק את הרוסים מהצרפתים אך חימם מאוד את היחסים עם פרוסיה. החל משנת 1862 ביסמרק תיפקד כראש הממשלה בפרוסיה. החל מתקופה זו היה תאום מלא בין הידידים הוותיקים - גורצ'קוב וביסמרק. בשנת 1863 הרוסים חתמו על הסכם עם פרוסיה שנתן לרוסים חופש פעולה נגד המורדים הפולנים. פעילות של צרפת, אנגליה ואוסטריה בתמיכת המורדים הפולנים התנגשה עם הפעילות הרוסית באזור. גורצ'קוב פעל בנמרצות והצליח לאצור את המתקפה הדיפלומטית.

בינתיים ביסמרק התקדם ביישום התוכניות שלו לאיחוד גרמניה. בהקשר זה הוא מנצל עד תום את התמימות של נפוליאון השלישי וידידות עם האימפריה הרוסית. ענייני פנים של גרמניה היו במרכז הפעילות הדיפלומטית. צרפת הציעה לכנס וועידה בינלאומית, גורצ'קוב באופן רשמי תמך ברעיון, אך בכל פעם ציין שצריך לדחות את המועד. בסופו של דבר בין אוסטריה לביו פרוסיה פרצה מלחמת שבעת השבועות שעד מהרה הסתיימה בניצחון מוחץ של הפרוסים. שיחות שלום התנהלו ללא התערבות מבחוץ.

ההצלחות הגדולות של פרוסיה בשנת 1866 עוד יותר חיזקו את הקשריה עם רוסיה. התנגדות אקטיבית של צרפת והתנגדות פסיבית של אוסטריה לתוכניותיו של ביסמרק גרמו לכך שהממשל הפרוסי היה מודע לחשיבות ברית עם רוסיה. הרוסים מצידם תמכו בפרוסים ללא התחייבויות מיותרות מצידם.

בסתיו 1866 החלו מהומות באיי יוון נגד השלטון ההעות'מאני. כתגובה אוסטרים החלו לתמוך ברעיון רוסי בהכנסת שינויים לחוזה פריס לקבלת הקלות לאוכלוסייה נוצרית שבשליטת הטורקים. גם האוסטרים וגם הצרפתים תמכו בהעברת מספר איים לשליטה יוונית. באופן מפתיע הרוסים התנגדו לרעיון, ודרישות יווניות לא הגיעו לסיכום חיובי. הסיבות לכך היו בפעילות פרוסית מאחורי הקלעים. לפרוסיה לא היה רצוי שהרוסים השיגו משהו במזרח לפני הגשמת התוכניות הפרוסיות בהקשר לצרפת.

בקיץ 1870 פרצה מלחמת פרוסיה צרפת. הרוסים תמכו בפרוסים ללא סייג, ואף לא דאגו לקבלת הטבות כל שהם במידה ופרוסיה אכן תנצח במלחמה. הרוסים הזהירו את אוסטריה מלעזור לצרפת ודאגו לחופש פעולה של פרוסיה בהקשר לפעילות צבאית ודיפלומטית. בסופו של דבר לאחר סיום המלחמה, פרוסיה הגשימה את המטרה האסטרטגית ממעלה ראשונה - איחוד גרמניה תחת הקיסר הפרוסי. הרוסים הצליחו להשיג ביטול סעיף 2 בחוזה פריס וקיבלו הרשאה להקים מחדש את הצי בים השחור. הנושא סוכם סופית במסגרת שיחות בלונדון בשנת 1871.

לאחר איחוד גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר איחוד גרמניה, ביסמרק כבר לא היה מעוניין בהמשך ידידות עם גורצ'קוב. אכזבת גורצ'קוב בפעילות הידיד הישן שלו קיבלה ביטוי בכל הפעילות הדיפלומטית הרוסית בתקופה זו. רוסיה נכנסה לברית שלושת הקיסרים. כתוצאה מכך ידיה היו קשורות ופעילותה הייתה תלויה ברצונות של ברלין ווינה. אינטרסים של אוסטריה באזור הבלקן לא תמיד עמדו בקנה אחד עם האינטרסים הרוסים. גורצ'קוב חתם על מספר הסכמים שקשרו את ידיה של רוסיה לפני המלחמה נגד האימפריה העות'מאנית ולא נתנו לה לנצל עד תום את הצלחותיה במלחמה זו.

בשנת 1875 רוסיה תמכה בצרפת והזהירה את פרוסיה מתחילת מלחמה חדשה נגד הצרפתים. ביסמרק נפגע אישית מהמהלך ובהמשך ציין לא פעם שפעילות הרוסית בשנת 1875 קיררה מאוד את היחסים בין המדינות.

באפריל 1877 הרוסים פתחו במלחמה נגד העות'מאנים. גם לאחר תחילת המלחמה, גורצ'קוב הציג אותה כפעילות למען אירופה ובכך לא נתן לרוסים להשיג את כל מטרות הלחימה. הוא הבטיח לאוסטריה ששינויים טריטוריאליים יהיו מזעריים. בהתאם להנחיות שלו השגריר בלונדון הבטיח שרוסים לא יכנסו לבלקנים - הבטחה זו הופרה לאחר מספר ימים.

בהתאם לחוזה סאן סטפנו שטח בולגריה התרחב מאוד, אך תוספות לסרביה ולמונטנגרו היו מינוריות ובוסניה נשארה בשליטת הטורקים. היוונים לא קיבלו דבר. כל עמי הבלקן היו לא מרוצים מההסדר החדש. על רקע זה לרוסים לא הייתה ברירה מלהסכים לוועידה חדשה בברלין.

במהלך וועידת ברלין גורצ'קוב כמעט ולא השתתף בישיבות. הוא שם למטרה העיקרית את החזרת שטח בסרביה לרוסיה, וזאת תוך חילופי שטחים עם רומניה. למען האמת, הדיפלומטים הגרמנים תמכו בכל צעד רוסי. יחד עם זאת, לאור כך שדיפלומטיה רוסית פעלה ללא מטרות ברורות וללא הכנת דרכי פעולה, גם הגרמנים לא יכלו לעזור לה. גורצ'קוב שם בראש סדר עדיפויות ביטול סעיפים מסוימים של חוזה פריס משנת 1856. זאת ללא התייחסות עניינית לחשיבותם אלא רק בתוך מטרה למחוק את פגיעות העבר.

כל התנהלות הוועידה הביאה בסופו של דבר לכריתת ברית בין פרוסיה לבין אוסטריה בספטמבר 1879. מטרת הברית הייתה הגנה נגד האימפריה הרוסית.

יש לציין שמלחמת 1878 הייתה בניגוד לדעה של גורצ'קוב. הוא התנגד לה בכל תוקף וציין לא פעם שיוכל להבטיח אי-השתתפות מדינות אירופה רק במידה ולחימה תהיה קצרה והצבא הרוסי לא תעבור את הרי הבלקן. מעשית, המלחמה הייתה קשה וארוכה והצבא עבר את הרי הבלקן. הססנות של גורצ'קוב הביאה לכך שבזירה הדיפלומטית הרוסים לא הצליחו לנהל מדיניות ברורה ולא הצליחו לנצל במלואו את הישגיהם בשדה הקרב.

סיום הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1880 עקב בעיות בריאות גורצ'קוב לא היה מסוגל להגיע לפתיחת פסל של אלכסנדר פושקין. זמן קצר לאחר מכך הוא נשאר האחרון בין שנתון הליצאום שעוד היה בחיים.

הקריירה הפוליטית שלו למעשה הסתיימה בוועידת ברלין. זאת למרות שבאופן פורמלי הוא היה בתפקיד שר החוץ. רק במרץ 1882 מונה שר חוץ אחר.

זמן קצר לאחר סיום השרות הוא נסע לגרמניה. גורצ'קוב נפטר בבאדן-באדן בשנת 1883.