אלכסנדר הייג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר מייגס הייג הצעיר
General Alexander M. Haig, Jr.jpg

אלכסנדר הייג כמפקד העליון של כוחות נאטו
נולד 2 בדצמבר 1924
מקום לידה פנסילבניה, ארצות הברית
נפטר 20 בפברואר 2000 (בגיל 75)
השתייכות Seal of the US Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
תקופת שירות 1947 - 1979
דרגה גנרל (צבא ארצות הברית) גנרל (4 כוכבים)
תפקידים צבאיים

המפקד עליון של כוחות נאטו

מלחמות וקרבות

מלחמת קוריאה
מלחמת וייטנאם

עיטורים

צלב השירות המצוין צלב השירות המצוין
מדליית השירות המצוין בהגנה
כוכב הכסף כוכב הכסף
כוכב הארד כוכב הארד
לב הארגמן לב הארגמן

תפקידים אזרחיים

ראש מטה הבית הלבן
סגן מזכיר ההגנה של ארצות הברית
מזכיר המדינה של ארצות הברית


אלכסנדר הייג
AlexanderHaig.jpg

אלכסנדר הייג
שם בשפת המקור .Alexander Meigs Haig, Jr
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
מזכיר המדינה של ארצות הברית ה-59
תקופת כהונה 22 בינואר 1981 - 5 ביולי 1982
הקודם בתפקיד אדמונד מאסקי
הבא בתפקיד ג'ורג' שולץ
תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן

אלכסנדר הייגאנגלית: Alexander Meigs Haig, Jr.‏; 2 בדצמבר 1924 - 20 בפברואר 2010) היה איש צבא ומדינאי אמריקני שכיהן כמזכיר המדינה ה-59 תחת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן.

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייג נולד בפילדלפיה, פנסילבניה, החל ללמוד באוניברסיטת נוטרה דאם ועבר לאחר שנה לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית (וסט פוינט), שם סיים את לימודיו ב-1947. הוא השתתף במלחמת קוריאה בין 1950 ל-1951 ועוטר בשתי מדליות כוכב הכסף ובמדליית כוכב הארד .

ב-1960 סיים ללמוד באקדמיה של הצי וב-1961 קיבל תואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. התזה שלו עסקה בתפקידו של הקצין הצבאי בקביעת המדיניות הלאומית. לאחר מכן היה סגן ראש הסגל המבצעי בפנטגון בין 1962 ל-1964 ועוזרו של מזכיר הצבא סטיבן איילס ב-1964.

תפקידו הבא היה פוליטי - עוזרו הצבאי של מזכיר ההגנה רוברט מקנמרה, ועל כן לקח חופשה מהצבא כדי לקבל את המינוי. ב-1965 לבש שוב את המדים וב-1966 קיבל עליו את הפיקוד על גדוד חיל רגלים בוייטנאם. על אומץ ליבו בשדה הקרב, לאחר שמסוקו הופל, קיבל את צלב השירות המצוין, העיטור השני בדרגתו של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. בנוסף עוטר הייג בצלב התעופה המצוין ובמדליית לב הארגמן, הוא קודם לדרגת קולונל ומונה למפקד דיוויזית החי"ר הראשונה. ב-1967 שב לארצות הברית ופיקד על רגימנט צוערים בווסט פוינט.

בממשל ניקסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 פגש הייג את הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי הנכנס תחת ממשלו החדש של ריצ'רד ניקסון. קיסינג'ר מינה אותו ליועץ צבאי של המועצה לביטחון לאומי ותחת חסותו של קיסינג'ר, שהיה איש סודו ומקורבו של ניקסון, הוכנס גם הייג למעגל היועצים של הנשיא עצמו. ב-1970 מונה לסגנו של היועץ לביטחון לאומי וסמכויותיו הדיפלומטיות הורחבו באורח ניכר. ב-1972 היה הייג שליחו של ניקסון לנשיא דרום וייטנאם נגוין ון תיו. תפקידו היה לשכנע את תיו לקבל את תנאי הפסקת האש שסיכם קיסינג'ר עם נציגי צפון וייטנאם. מטרה זו הושגה לבסוף, לאחר לחץ ניכר מוושינגטון, דרך הייג, על תיו.

ב-1973 התמנה הייג לסגן ראש המטה בצבא אך לאחר מספר חודשים נקרא על ידי ניקסון לשמש ראש הסגל של הבית הלבן במקום בוב הולדמן, שנאלץ להתפטר בשל מעורבותו בפרשת ווטרגייט. ניקסון בחר בו גם בזכות יחסיו הטובים עם קיסינג'ר, שהתמנה זמן קצר לאחר מכן למזכיר המדינה. בתקופת כהונתו הקצרה כראש הסגל ניהל הייג את המשבר ההולך ומחמיר, עד להתפטרותו של ניקסון ב-9 באוגוסט 1974. הייג היה בין אלו ששכנעו את ניקסון שאין לו ברירה אלא להתפטר.

שמו של הייג הוזכר פעמים רבות כמי שאולי היה "גרון עמוק", אף שבוב וודוורד והייג עצמו הכחישו זאת. רק עם חשיפתו של גרון עמוק האמיתי, מארק פלט, ב-2005, טוהר שמו של הייג מהחשד.

המפקד העליון של נאט"ו באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעזב את תפקידו בבית הלבן חזר הייג לצבא, קודם לדרגת גנרל (ארבעה כוכבים) והתמנה למפקד העליון של כוחות נאט"ו באירופה, תפקיד אותו מילא בין 1974 ל-1979. בשנתו האחרונה בתפקיד ניצל מניסיון התנקשות בחייו על ידי פעילי באדר מיינהוף.

ב-1979 פרש מהצבא ועבר לסקטור הפרטי: הוא היה מנכ"ל חברת הענק יונייטד טכנולוג'יז עד 1981. במקביל שימר את קשריו הפוליטיים במפלגה הרפובליקנית.

מזכיר המדינה 1981-1982[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא הרפובליקני הנבחר רונלד רייגן מינה את הייג למזכיר המדינה בינואר 1981. הוא שימש בתפקיד כשנה וחצי, והתפטר ביולי 1982. הרקע להתפטרותו היה נעוץ בחילוקי דעות בינו לבין רייגן ומזכיר ההגנה קספר ויינברגר בנושאי מדיניות חוץ. בעוד שויינברגר היה "יונה" פוליטית, הייג נחשב ל"נץ" והשניים הרבו לחלוק האחד על השני. רייגן ביקש מהייג להתפטר לאחר שסירב לשאת ולתת עם ברית המועצות על הגבלת החימוש הגרעיני של המעצמות. גם לעובדה שלא היה חביב על רעיית הנשיא ננסי רייגן היה אולי חלק בדחיקתו החוצה.

ניסיון ההתנקשות בחיי רייגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר מכל תרמה לירידת קרנו הפוליטית של הייג התבטאות לא מוצלחת אחת בעת משבר. ביום ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן, ה-30 במרץ 1981, אמר הייג לעיתונאים בבית הלבן: "אני השולט כאן" ("I'm in control here"). ההתבטאות הוצאה מההקשר שבו נאמרה, הובלטה בכוונה על ידי העיתונות, ונתפשה בציבור כנסיון של הייג לקחת את השלטון בכח ובניגוד להוראת החוקה. בפועל היה סגן הנשיא ג'ורג' בוש בדרכו לבית הלבן, ובמצב זה לא סביר היה שאחד משני האישים הקודמים למזכיר המדינה בירושת הנשיא, יושב ראש בית הנבחרים והנשיא הזמני של הסנאט, יתפטר מתפקידו ויקח עליו את סמכויותיו של רייגן הבלתי כשיר זמנית. במצב שנוצר צדק הייג בהערכתו כי הסמכות החוקתית היא שלו. אולם מבקריו טענו כי הדרך שבה אמר את הדברים, כשהוא מתנשם ומתנשף לאחר ריצה במעלה המדרגות, הייתה חשובה יותר מתוכנם. הוא נראה כגנרל עילג המתעלם מהחוקה ותופס בכח את רסן השלטון. די היה במראית העין הזו כדי לחסל למעשה את עתידו הפוליטי של הייג.

מלחמת פוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזכיר המדינה הייג ניסה בלא הצלחה לתווך בין ארגנטינה לבריטניה עם פרוץ מלחמת פוקלנד, לפני הגעת הכוחות הבריטיים לאזור. ביקוריו בלונדון ובבואנוס איירס לא נשאו פרי והוא שב לוושינגטון ב-19 באפריל 1982.

יחסו לישראל ולמזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייג נחשב לאחד ממזכירי המדינה הנוחים ביותר והאוהדים ביותר את ישראל. התבטאות מפורסמת שלו הגדירה את ישראל כ"נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה ביותר בעולם, שאי אפשר להטביעה, שאין על סיפונה ולו חייל אמריקאי אחד, והממוקמת באזור חיוני לביטחון הלאומי האמריקאי". מחלקת המדינה האמריקאית הייתה מאז ומעולם בצד היותר שמאלי-ליברלי במסגרת הדיון האמריקאי הפנימי על יחסה לישראל, וזאת על רקע רצונה לשמר את הקשרים עם מדינות ערב. למרות זאת, שני מזכירי המדינה של רייגן, הייג וג'ורג' שולץ נחשבו למקורבים יותר לעמדות של הפנטגון.

מיד עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים, התקשר הייג, שהיה אז ראש צוות הבית הלבן, על דעת עצמו לסוכני ביון ישראלים ודיווח להם על "נשק סודי" חדיש נגד טנקים המצוי ברשות צבא ארצות-הברית. היה זה טיל "טאו" המסוגל לחסל טנק ממרחק של שלושה ק"מ בהצלחה של 97%. קבוצה של 40 קצינים ישראליים בלבוש אזרחי נשלחה בעקבות דיווחו זה לפורט-בנינג שבוירג'יניה, שם למדו את הפעלת הטיל. כל זאת עשה הייג מבלי ליידע את קיסינג'ר ואת ניקסון. הגנרל הייג הצליח לאחר מאמצים רבים לאסוף 4,000 טילי "טאו" ממחסני ארצות-הברית, אשר נשלחו לישראל וסייעו לה במלחמה.

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1984 יצא לאור הספר "Caveat: Realism, Reagan, and Foreign Policy", שכתב הייג על ממשל רייגן. הספר זכה להצלחה שעודדה אותו לחזור ולנסות את מזלו בפוליטיקה הנשיאותית. אולם משלא הצליח לזכות במועמדות לנשיאות המפלגה הרפובליקנית ב-1988 פרש מן החיים הפוליטיים ופנה לעסקים. הוא היה לחבר במועצת המנהלים של מספר חברות אמריקאיות גדולות. בין היתר היה יועצה של חברת המחשבים קומודור.

ב-1992 ראה אור ספר זכרונותיו "Inner Circles: How America Changed The World". מ-2005 הוא מנחה תוכנית טלוויזיה עסקית אשר למעשה אינה אלא תוכנית פרסומית הממומנת על ידי החברות הנידונות בה. בנוסף הוא אחד מראשי ועד אמריקאי הפועל למען שלום בצ'צ'ניה.

על שירותו הצבאי עוטר הייג באותות ועיטורים רבים בהם: צלב השירות המצוין, כוכב הכסף, אות לגיון ההצטיינות, צלב התעופה המצוינת, כוכב הארד ומדליית האוויר.

הייג נפטר ב-20 בפברואר 2010 בגיל 86.

בנו בריאן הייג הוא סופר מתח מצליח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מזכירי המדינה של ארצות הברית
תומאס ג'פרסון · אדמונד רנדולף · טימות'י פיקרינג · ג'ון מרשל · ג'יימס מדיסון · רוברט סמית' · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · הנרי קליי · מרטין ואן ביורן · אדוארד ליווינגסטון · לואיס מקליין · ג'ון פורסית' · דניאל ובסטר · אבל אפשור · ג'ון קלהון · ג'יימס ביוקנן · ג'ון קלייטון · דניאל ובסטר · אדוארד אברט · ויליאם מרסי · לואיס קאס · ג'רמיה בלאק · ויליאם סיוארד · אליהוא וושבורן · המילטון פיש · ויליאם אברטס · ג'יימס בליין · פרדריק פרלינגהויסן · תומאס בייארד · ג'יימס בליין · ג'ון פוסטר · וולטר גרשם · ריצ'רד אולני · ג'ון שרמן · ויליאם דיי · ג'ון היי · אליהוא רוט · רוברט בייקון · פילאנדר נוקס · ויליאם ג'נינגס ברייאן · רוברט לאנסינג · ביינברידג' קולבי · צ'ארלס אוונס יוז · פרנק קלוג · הנרי סטימסון · קורדל הול · אדוארד סטטיניוס · ג'יימס פ. ברנס · ג'ורג' מרשל · דין אצ'יסון · ג'ון פוסטר דאלס · כריסטיאן הרטר · דין ראסק · ויליאם פירס רוג'רס · הנרי קיסינג'ר · סיירוס ואנס · אדמונד מאסקי · אלכסנדר הייג · ג'ורג' שולץ · ג'יימס בייקר · לורנס איגלברגר · וורן כריסטופר · מדליין אולברייט · קולין פאוול · קונדוליזה רייס · הילרי רודהם קלינטון · ג'ון קרי החותם של משרד החוץ האמריקאי