אלכסנדר השישי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אלכסנדר השישי | |
|---|---|
|
|
| תחילת כהונה | 26 באוגוסט 1492 |
| סיום כהונה | 18 באוגוסט 1503 |
| הקודם | אינוקנטיוס השמיני |
| הבא | פיוס השלישי |
| נולד | 1 בינואר 1431 |
| מקום לידה | שטיבה, בוולנסיה בספרד |
| תאריך פטירה | 18 באוגוסט 1503 |
| מקום פטירה | רומא |
אלכסנדר השישי (שמו המקורי בספרדית: Rodrigo Borja - רודריגו בורחה, באיטלקית: Rodrigo Borgia - רודריגו בורג'ה) (1 בינואר 1431 - 18 באוגוסט 1503) היה האפיפיור בין 1492 ל-1503. הוא ידוע כאחד האפיפיורים המושחתים ביותר מבחינה מוסרית, אם לא המושחת שבהם. סמלו היה פר אדום על רקע זהב.
הוא נולד בעיר שטיבה (Xàtiva) שבאזור ולנסיה בספרד, בשם רודריגו לנסול (Lanzol או Llançol). הוא נסע לבולוניה ללמוד משפטים. כשדודו קָליקסטוּס השלישי התמנה לאפיפיור שינה את שמו לבורחה (Borja), או בהגייה האיטלקית בורג'ה, כשם משפחתם של אמו ושל דודו. דודו, לפי הגישה הנפוטיסטית הרווחת אז, בגיל 26 מינה אותו לבישוף, לקרדינל ולבסוף לסגן קנצלר ולמנהל החצר של האפיפיור. בעת בחירתו לאפיפיור היו לבורג'ה הכנסות משלוש משרות בישוף בהם החזיק, וממנזרים שונים שעמד בראשם בספרד ובאיטליה, ממלגה שנתית של 8,000 דוקטים כסגן קנצלר ו-6,000 דוקטים כקרדינל. הוא היה מעורה מאוד בניהול עסקי הכנסייה ובמנגנון הבירוקרטיה האפיפיורית בשלושים וחמש שנות כהונתו כקרדינל. עם השנים הפך לעשיר שבין חברי הקולגיום הקדוש.
את העושר הרב שצבר ניצל בורג'ה להתענגות על מנעמי החיים; הוא בנה לעצמו ארמון רחב ידיים בן שלוש קומות, שרוהט ברהיטים מפוארים מצופים בבד סאטין וקטיפה רקומת זהב, אולמות מעוטרים בגובלנים וכלי שולחן עשויים זהב ופנינים. הוא התרברב שברשותו די מטבעות זהב כדי למלא את הקפלה הסיסטינית. הוא נחשב לאדם מוכשר, נשוא-פנים, נעים הליכות וטוב מזג, שנון, מבריק ומלומד. כמו כן ידועה הייתה חיבתו לנשים "הנמשכות אליו בכוח רב מזה שבו נמשך הברזל אל המגנט." [1] דוגמה ידועה לשחיתותו המינית היא מופע החשפנות והאורגיה ההמונית שזכתה לכינוי "בלט הערמונים".[2] את מערכת היחסים הארוכה ביותר ניהל עם פילגשו ונוצה דיי קטני (Vanozza dei Cattani), שילדה לו ארבעה צאצאים, ביניהם לוקרציה וצ'זארה בורג'ה (זאת על אף שכאיש כנסייה קתולי אסור היה לו להוליד ילדים). בהיותו בן 59 לקח לו לפילגש את ג'וליה פארנסה בהיותה בת 19 ונשואה לאחר. בסך הכול נולדו לו שבעה ילדים לא חוקיים, אך הוא הכיר בכולם ודאג להשיג להם משרות, תארים ואדמות.
בשנת 1492, אחרי מותו של אינוקנטיוס השמיני, התכנסה קונקלווה ובחרה ברודריגו לאפיפיור. שלושת המועמדים לראשות הכס הקדוש היו הקרדינל בורג'ה, אסקניו ספורצה וג'וליאנו דלה רוברה. למרות שאין הוכחה ודאית לסימוניות, על פי השמועה בורג'ה, שכשל בבחירות הקודמות לאפיפיורות מול אינוקנטיוס, קנה בכספו הרב את תמיכתם של קרדינלים שונים, ובכללם את זו של ספורצה, אותו שיחד על פי האגדה בארבעה פרדים עמוסי כסף[3]. מיד עם בחירתו ניגש לערוך רפורמות בקוריה ולחוקק חוק שאסר על מתן שוחד. אחר כך התפנה לנושאים שעמדו בראש מעייניו, דהיינו צבירת עושר, רדיפת שמלות ודאגה לאינטרסים של משפחתו. קודמו בתפקיד לא היה אמנם התגלמות המוסר הנוצרי, אך אלכסנדר הביא את השחיתות לשיאים חדשים. הוא מינה לקרדינלים את בנו צ'זרה בן ה-18 ואת אלסנדרו פַרְנֶזֶה, אחיה של אחת מפילגשיו, הצעיר עוד יותר. לבנו צ'זרה הוא נתן מדינה קטנה בצפון איטליה. לבתו לוקרציה סידר שלושה בעלים בזה אחר זה, כאשר את נישואיה לראשון ביטל בתוקף סמכותו כאפיפיור, ומהשני דאג להיפטר בדרכים אחרות, בעזרת בנו צ'זרה. לוקרציה עצמה נשאה בתפקיד ממלאת מקומו של אביה כאשר זה היה עסוק בנסיעות.
אלכסנדר כרת ברית עם משפחת ספורצה כשהשיא את לוקרציה ברוב הדר לג'ובאני ספורצה, בנו הממזר של בן דודו של הקרדינל אסקניו ספורצה. בברית נישואין דומה חיזק את קשריו עם ממלכת אראגון ונפולי.
אלכסנדר נודע בדרכו להיפטר מיריביו על ידי הזמנתם לסעודה מפוארת, שכללה מנות מורעלות. בסיום הארוחה הוא היה מודיע להם שהם הולכים למות, ומשנה את צוואתם כך שהוא יהיה יורשם היחיד. בדרך זו הוא התעשר.
ב-1493 פרסם סדרה של בולות שקבעו את הגבול בין הנחלות הספרדיות לפורטוגליות בעולם החדש. ב-1498 הורה על הוצאתו להורג של ג'ירולמו סבונרולה, הרפורמטור הדתי מפירנצה.
ב-1503 הוזמן עם בנו צ'זרה לארוחה אצל הקרדינל קורנטו. לאחר הארוחה חלו השניים (יש אומרים שלא במקרה). צ'זרה החלים כעבור כמה ימים, אבל אלכסנדר בן ה-72 לא התגבר על מחלתו ומת ב-18 באוגוסט.
מחקרים היסטוריים מהעת האחרונה בוחנים מחדש חלק מהעובדות השערורייתיות על חייו של אלכסנדר. לפי חלק מהטענות, רבים מהמקורות על חייו הם זכרונותיהם של אויביו, ולכן אין להסתמך עליהם כלשונם.
אלכסנדר השישי נתן לרבים מיהודי ספרד מקלט ברומא אחרי גירושם ב-1492. בתגובה לזעמם של מלכי ספרד, איזבלה הראשונה ופרדיננד השני, ענה האפיפיור שהוא רק ממלא את הבטחתו ארוכת השנים ליהודים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ברברה טוכמן, 1986. מצעד האיוולת, ספרית מעריב, עמ' 86-87
- ^ ראו מידע נוסף אצל טוכמן בעמ' 98 ובאתר פרוטסטנטי
- ^ שם, עמ' 85
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המושחת הקדוש - אורי קציר על אלכסנדר השישי
[עריכה] לקריאה נוספת
- ברברה ו. טוכמן, 1986. "האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית: 1470-1530", בתוך: מצעד האיוולת, הוצאת ספרית מעריב, עמ' 59-138.
| הקודם: אינוקנטיוס השמיני |
אפיפיורים | הבא: פיוס השלישי |
