אלכסנדר זייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר זייד
Zaid Alexander1.jpg
נולד 1886, בזימה שבאימפריה הרוסית
עלה לישראל 1904
נהרג 11 ביולי 1938, בארץ ישראל
השתייכות בר גיורא
השומר
תפקידים צבאיים

שומר

תפקידים אזרחיים

חלוץ

הנצחה

אנדרטה בקרבת הגן הלאומי בית שערים

אלכסנדר זייד
קטע משאלון אישי שמילא זייד
האנדרטה לזכר אלכסנדר זייד ליד הגן הלאומי בית שערים, פיסל דוד פולוס
קברו של אלכסנדר זייד בקברות השומרים בקריית טבעון

אלכסנדר זייד (188611 ביולי 1938) היה ממקימי ארגוני השמירה "בר גיורא", "השומר", "הקיבוץ" ו"אגודת השומרים", ומהאישים הבולטים בעלייה השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זייד נולד בשנת 1886 באימפריה הרוסית במחוז אירקוטסק שבסיביר. אביו היה יוצק מתכת במקצועו, תושב ווילנה שהואשם בצעירותו בפעילות מהפכנית והוגלה לסיביר. אמו רבקה הייתה ממשפחה סובותניקית.‏[1] בשנת 1889 המשפחה עברה לבירת המחוז אירקוטסק. זייד החל ללמוד ב"חדר", אך כעבור זמן קצר עברה המשפחה לכפר, והוא עבר ללמוד בבית ספר חקלאי. אביו התחתן שנית עם אשה בשם פרידה, שאימצה את אלכסנדר לבן, ודחפה את האב לחזור לווילנה שם היה קל יותר לחיות כיהודי. בעקבות זאת חזרה המשפחה בשנת 1901 לווילנה, אך כעבור שנתיים מת גם האב, כאשר אלכסנדר היה בן 15. אלכסנדר נאלץ לפרנס את ביתו, והחל לנהל את מפעל היציקה של המשפחה.

בשנת 1903, עם פרוץ פרעות קישינב, הצטרף זייד לקבוצת הגנה עצמית שהוקמה על מנת להגן על יהודי וילנה אם יפרוץ גם בה פוגרום. בקבוצת ההגנה פגש זייד את מיכאל הלפרין, איש העלייה הראשונה אשר השפיע עליו ברעיונותיו ובמעשיו. השפעה זו הובילה את זייד לעלות לארץ ישראל בהיותו בן 18.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זייד עלה לארץ ישראל בגפו ב-1904 במסגרת תנועת העבודה הציונית. על פי רישומיו של זייד, החוויה הראשונה שלו בארץ התרחשה ביפו. עם רדתו מהאנייה נאסר על ידי העות'מאנים בשל היעדר תעודת מסע. באמצעות שוחד הצליח לקנות את שחרורו.

לאחר השחרור, עבד ביקב בראשון לציון, שם פגש בישראל שוחט, שרוח החלוציות פיעמה בו ותאמה את רוחו של זייד. חלומו של שוחט היה להקים קבוצת שומרים עבריים במושבות.

בשלב מסוים נפרדו דרכי השניים. זייד עבר לפתח תקווה ושוחט מצא עבודה בשפיה, שם קיבץ סביבו מספר חברים שגילו עניין בעבודת השמירה במושבות השומרון. כאשר אפשרות זו קרמה עור וגידים, נקרא זייד לחבור אל הקבוצה.

כאשר עבד בשמירה בכרמי זכרון יעקב, נרדם פעם אחת במשמרתו, ונשקו נגנב בידי ערבים. בפעם הבאה שניסו לגנוב ממנו את הרובה, היכה את הגנב הערבי מכות חזקות, אך חבריו של הגנב היכו את זייד, ופצעו אותו בראשו, פציעה שממנה המשיך לסבול עד מותו.

ייסוד בר גיורא והשומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבה עבד כסתת בירושלים פגש זייד ביחזקאל חנקין. יחד עמו שוחחו אודות יצירת כוח מגן עברי להגנת המפעל העברי בארץ. בשנת 1907 התקיימה פגישה חשאית בהשתתפות זייד ושבעה צעירים נוספים, בהם חנקין, שוחט, ויצחק בן צבי. יצחק בן צבי בכותבו על הפגישה מתאר את זייד במילים:

"...בא זייד מארץ סיביר. גם מראהו יעיד על מקורו, שערות ראשו בהירות, ותנועותיו אטיות, אבל כל מראה החלוץ הצעיר הזה אומר: כאן אני עומד ומפה לא אזוז!"

יצחק בן צבימחצית היובל ליסוד "השומר", דבר, 21 באוקטובר 1932

זייד היה שותף מרכזי להחלטה שהתקבלה בפגישה, להקים את ארגון "בר גיורא" שמטרתו הייתה להקים כוח יהודי לוחם בארץ ישראל במטרה להביא לריבונות יהודית בארץ. במסגרת 'בר גיורא' עלה זייד לגליל התחתון והשתתף בהקמת הקולקטיב בסג'רה. ב-1909, היה שותף להקמת ארגון "השומר" במטרה להרחיב את השמירה היהודית לכל המושבות בארץ ישראל.

אנשי "השומר" גרו בחווה החקלאית הגלילית אילניה (סג'רה), ועסקו בשמירה ובחקלאות. זייד בלט כשומר בארגון. הוא נשלח לכל מקום שבו צצו בעיות. במסגרת פעילותו שמר ביבנאל ובמסחה, אבטח את החריש באדמות שנויות במחלוקת, ועזר לתושבי חדרה להתמודד עם הקדחת ועם הטרדות חוזרות מצד השכנים הבדואים והצ'רקסים. זייד תיאר את שהתרחש בעת שאיבטח את החריש בחדרה‏[2]:

"הצ'רקסים ושכניהם התנפלו על החורשים והרוכבים הסתערו על האויב. ראיתי את סוסתו של שטורמן סובבת תחתיו - היא הוכתה בראשה באלה - ובו ברגע חשתי כי ראשי נופל על חזי ואי אפשר לי להרימו. הייתה זו התעלפות רגעית תוצאת מהלומה חזקה ובכל זאת נשארתי יושב על האוכף ורדפתי אחר אחד הצ'רקסים, וכך נהדף האויב אחור ואנחנו שבנו בניצחון".

בתקופה זו נשא זייד לאשה את ציפורה, חלוצה מרחובות. זייד ואישים נוספים מארגון "השומר" התנגדו לכך שהארגון יקים בסמוך לעפולה את המושב תל עדשים, משום שטענו שיישובי השומרים צריכים לקום באזורי הספר.

הם החליטו להקים בשנת 1916 בגליל העליון את קיבוץ "בר גיורא" שבהמשך נקרא כפר גלעדי, אך זייד פרש מן הקיבוץ משום שלא קיבל את דעת החברים על אופן גידול הילדים בבתי ילדים המרוחקים מבתי ההורים, והתנגד לתפיסה שילדי הקיבוץ הם "רכוש" הקיבוץ.

כשומר עצמאי ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1926 עבר זייד לשייח' אבריק שבעמק יזרעאל, והועסק שם כשומר במסגרת הקרן הקיימת לישראל. בחווה שבנה שם במו ידיו ניהל קרבות עם שודדים ופורעים. זייד, שחיבב ארכאולוגיה נהג לחפור ליד היישובים שבהם התגורר. בשנת 1936 גילה באקראי פרצה באחת המערות בסמוך לשייח' אבריק, הוא פנה ליצחק בן צבי ובנימין מזר מהאוניברסיטה העברית ודווח להם על הגילוי. בעקבות כך החל מזר לחפור במקום והתגלו מערות הקבורה שהובילו לגילוי בית שערים.

במשך חייו הותקף פעמיים על ידי פורעים ערבים ושרד. הפעם השלישית הייתה בתקופת המרד הערבי הגדול, בליל 11 ביולי 1938, אז נרצח בידי קאסם אל-טבאש, בדואי משבט ערב אל-חילף, בזמן שהיה בדרכו לקבוצת אלונים. ב-1942 התגלה הרוצח על ידי אנשי פלמ"ח, נשפט בבית דין שדה, והוצא להורג.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זייד מונצח באנדרטת אלכסנדר זייד שהוצבה ב-1940 ליד שטחי המרעה של משפחת זייד, בקרבת הגן הלאומי בית שערים שבקריית טבעון. האנדרטה היא פסל של זייד, רכוב על סוסתו ומשקיף על עמק יזרעאל. את הפסל יצר הפסל דוד פולוס שפיסל את הסוסה שנקראה "דומיה" על פי אחותה. כמו כן, נקראו על שם זייד היישובים "בית זייד" ו"גבעות זייד" ורחובות ברחבי הארץ. ב-5 באוקטובר 2007 הופל פסלו של אלכסנדר זייד בידי אלמונים, וב-31 בדצמבר הוקם שוב (על רקע המקרה התבסס הסרט "חצי טון ברונזה").

המשורר אלכסנדר פן חיבר שני שירים לזכר זייד, ושניהם הולחנו על ידי מרדכי זעירא. המפורסם שבהם הוא "על גבעות שייח' אבריק" או "אדמה, אדמתי". השיר השני נקרא "שיר של זייד", ובוצע על ידי אופירה גלוסקא.

גם הסופר אליעזר שמאלי הנציח את סיפור ההתיישבות בשייח' אבריק, בספריו "אנשי בראשית" ו"חיי ראשונים".


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדר זייד, לפנות בוקר - פרקי יומן, עם עובד, תשל"ו (1975)
  • אליעזר שמאלי - אנשי בראשית ו-שומר בישראל
  • זבולון פורן, אלכסנדר זייד - שומר יערות הקרן הקיימת לישראל - תולדותיו ופועלו, ספריה לנוער בהוצאת קק"ל תשמ"ד
  • ספר הגבורה - מנשרים קלו מאריות גברו, מיכאל בר-זוהר (עורך), משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1997
  • היומן של אלכסנדר זייד, רות בקי קולדוני, מוסף תרבות וספרות- הארץ, 27.9.2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי נאור, עמק יזרעאל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן צבי, 1993, עמ' 126
  2. ^ מיכאל בר זהר (עורך), ספר הגבורה (1997) עמ' 25