אלכסנדר זילוטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זילוטי (משמאל) עם צ'ייקובסקי

אלכסנדר איליץ' זילוטירוסית: Александр Ильич Зилоти; באנגלית: Alexander Ilyich Siloti; נולד ב-9 באוקטובר 1863 סמוך לחרקוב, נפטר ב-8 בדצמבר 1945 בניו יורק) היה פסנתרן, מנצח ומלחין רוסי.

זילוטי נולד באחוזת אביו סמוך לחרקוב באוקראינה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. משנת 1871 למד נגינה בפסנתר אצל ניקולאי זברב בקונסרבטוריון של מוסקבה והחל מ-1875 המשיך בלימודיו אצל ניקולאי רובינשטיין, טאנייב, צ'ייקובסקי והוברט. הוא סיים את לימודיו עם מדליית הזהב לפסנתר ב-1881. זילוטי עבד עם ליסט בוויימאר בשנים 1883 עד 1886, היה שותף לייסוד "התאחדות-ליסט" בלייפציג ושם ערך את הופעתו המקצועית הראשונה ב-19 בנובמבר 1883. עם שובו לרוסיה ב-1887, הורה זילוטי בקונסרבטוריון של מוסקבה ובין תלמידיו שם היו אלכסנדר גולדנוווייסר, ליאוניד מקסימוב ודודנו סרגיי רחמנינוב. בתקופה זו החל לעבוד בעריכת יצירות של צ'ייקובסקי, בייחוד ההקונצ'רטי הראשון והשני שלו.

זילוטי פרש מן הקונסרבטוריון במאי 1891, ובשנים 1892 - 1900 חי באירופה ויצא למסעות קונצרטים בארצותיה. כמו כן סייר בשנת 1898 בארצות הברית, בניו יורק, בוסטון, סינסינטי ושיקגו. במסעותיו אלה התוודע לראשונה לפרלוד המפורסם בדו דיאז מינור של רחמנינוב. הוא ניצח על ביצוע הבכורה העולמי של הקונצ'רטו השני לפסנתר מאת רחמנינוב בשנת 1901. מ-1901 עד 1903 ניצח זילוטי על התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה; מ-1903 עד 1917 אירגן, מימן וניצח על "קונצרטי זילוטי" בסנקט פטרבורג, שהטביעו את חותמם בעולם המוזיקה שם. בקונצרטים אלה הציג את ליאופולד אאואר, פבלו קזאלס, פיודור שליאפין, ג'ורג'ה אנסקו, יוזף הופמן, ונדה לנדובסקה, וילם מנגלברג, פליקס מוטל, ארתור ניקיש, ארנולד שנברג ופליקס ויינגרטנר וכן בכורות מקומיות ועולמיות של דביסי, אלגר, גלזונוב, פרוקופייב, רחמנינוב, רימסקי קורסקוב, סקריאבין, סיבליוס, סטרווינסקי ועוד. דיאגילב שמע לראשונה את סטרווינסקי ב"קונצרט זילוטי".

בדור שקדם ל-1917 היה זילוטי אחד מאמניה החשובים של רוסיה, שיוצרים כמו ארנסקי, ליסט, רחמנינוב, סטרווינסקי וצ'ייקובסקי הקדישו לו מיצירותיהם. ב-1918 התמנה זילוטי למפקח על תיאטרון מריינסקי, אבל בשילהי השנה שלאחריה נמלט מרוסיה הסובייטית לאנגליה ובסופו של דבר השתקע בניו יורק ב-1921. בשנים 1925 - 1942 לימד בבית הספר למוזיקה ג'וליארד והופיע מדי פעם ברסיטלים ובנובמבר 1930 הגיש קונצרט אגדי שכולו יצירות ליסט בניצוח ארטורו טוסקניני. בין תלמידיו הפרטיים של זילוטי היו מארק בליצשטיין ויוג'ין איסטומין.

זילוטי כתב יותר מ-200 תסדירים ותעתוקות לפסנתר וערך הוצאות תזמורתיות של באך, בטהובן, ליסט, צ'ייקובסקי וויוואלדי. התעתוקה המפורסמת ביותר שלו היא, יש לשער, הפרלוד בסי מינור, המבוסס על פרלוד במי מינור של באך. זילוטי גם הקליט 8 גלילי פסנתר ו-26 דקות של תקליטים ביתיים. במאה ה-21 חלה התעוררות משמעותית של אמנות התעתוקה - טרנסקריפציה. מוזיקה כזאת, הלקוחה מיצירותיהם של אמני עבר דגולים, ביניהם באך, מוצרט, שופן, צ'ייקובסקי וליסט, רוכשת מחדש את החשיבות שנודעה לה בעבר. שמו של אלכסנדר זילוטי, מתומכיה הגדולים של אמנות זו, חוזר למעמדו משכבר הימים. קרל פישר הוציא לאור אנתולוגיה רחבת ממדים של תעתוקות הפסנתר של זילוטי והוצאת ראומן וליטלפילד הוציאה את הביוגרפיה הראשונה המלאה שלו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • C. Barber. Lost in the Stars -- The Forgotten Musical Life of Alexander Siloti (Rowman and Littlefield, New York, 2003).
  • S. Bertensson. "Knight of Music." Etude 64:369, July 1946.
  • B. Dexter. "Remembering Siloti, A Russian Star." American Music Teacher, April/May 1989.
  • J. Gottlieb. "Remembering Alexander Siloti." Juilliard Journal, November 1990.
  • L.M. Kutateladze and L.N. Raaben, eds., Alexander Il'yich Ziloti, 1863-1945: vospominaniya i pis'ma (Leningrad, 1963)
  • A. Ziloti. Moi vospominaniya o F. Liste (St Petersburg, 1911; My Memories of Liszt, Eng. trl. Edinburgh, 1913 and New York, 1986).