אלכסנדר זושא פרידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר זושא פרידמן
לידה 9 באוגוסט 1897
א' באב ה'תרנ"ז
סוכצ'ב, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בנובמבר 1943 (בגיל 46)
חשון ה'תש"ד
טרווניקי, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 3 בנובמבר 1943 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו מעינה של תורה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב אלכסנדר זושא פרידמן (א' באב ה'תרנ"ז, 1897 - ה' - י"ב בחשון[1] ה'תש"ד, 1943) ב"ר אהרן יהושע, היה תלמיד חכם, מחנך, מנהיג ציבור ועיתונאי, התפרסם בזכות חיבורו 'מעינה של תורה'.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב פרידמן החל את פעילותו הציבורית במסגרת תנועת "צעירי אגודת ישראל" וערך את ביטאונה "דגלנו" (כסלו תרפ"א - אלול תרצ"ג).[2][3] בשנת תרפ"ה התמנה למזכיר הכללי של תנועת אגודת ישראל בפולין, וערך את ביטאונה "דרכנו" (בשנים תרצ"ד-תרצ"ו).[4] עמד בראש רשת של תלמודי תורה "חורב". כמו כן ייסד סמינר למחנכים חרדיים והיה מרצה בסמינר זה ובסמינרים למורות של בית יעקב.

פרסם מספר ספרי לימוד לתלמידים, וזכה לפרסום בעקבות חיבורו הקלאסי על התורה "מעיינה של תורה"[5].

בתקופת השואה היה נציג היהדות החרדית בהנהגת גטו ורשה ומראשי פעילות העזרה הסוציאלית בגטו.[6] בגטו עבד גם בבית החרושת שולץ עם שאר רבני הגטו. נרצח בה' בחשוון ה'תש"ד (1943) במחנה השמדה סמוך ללובלין. אשתו ובתו נרצחו שנה קודם לכן בטרבלינקה.

בשנות החמישים הנציחה עיריית בני ברק את זכרו בקריאת סמטה במרכז העיר על שמו - סמטת אלכסנדר. לאחר שרחוב אחר בעיר נקרא על שם אדמו"רי אלכסנדר, הוסב שם הרחוב ל"מעיינה של תורה", על שם ספרו.

מעיינה של תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מעינה של תורה

מעיינה של תורה שנכתב על ידי פרידמן הוא אחד הספרים הקלאסיים על חמישה חומשי תורה, בו לוקטו מאות דברי תורה קצרים על פרשת השבוע.

מהדורות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר במקורו נכתב ביידיש בשם "דער תורה קוואל" ויצא לאור בוורשה בשנת תרצ"ח (1938), הדפסה נוספת נעשתה בשאנגחאי בשנת תש"ו (1946), ובניו יורק בהוצאת מסורה בשנת תשי"א (1950). בשנת תשט"ז (1956) תורגם הספר לעברית על ידי הסופר מאיר צבי פרוש ויצאה לאור בהוצאת פאר וחזר ונדפס פעמים רבות.

המחבר אסף פירושים ורעיונות מחכמי ישראל השייכים לחוגים שונים, ולא רק לזרם החסידי אליו השתייך. בהקדמה מסביר המחבר את הצורך בספר מסוג זה בתקופה של ירידה רוחנית. לדבריו, על ידי כתיבת רעיונות קצרים ומושכים הכתובים בלשון קלה ונוחה להבנה ניתן לקרב את דברי התורה אל המוני העם הטרודים והעסוקים ובמיוחד אל צעירי הדור, שכבר אינם מסוגלים לפתוח בעצמם את הספרים הכתובים ב"לשון הקודש" ו"בסגנון התלמודי העתיק".

"תתעודדנה הרוחות הנכאות מקרני הוד של רעיון יהודי אמיתי. יאורו המוחות מברק חסידי שנון. יתעדנו הלבבות מרעיון מוסרי מעמיק. יתחילו נא בניו הצעירים של הדור לראות שוב את החומש בתור המעין האיתן הנצחי, הנובע חכמת חיים, מוסר, מידות, התחזקות והקרבה למען היהדות. יווכחו נא הכל לראות, כי בתוך חומש זה מצויים כל המקורות והגורמים ליסורנו ושמחותינו, לסבל הגלויות ולתקות הגאולה, ויחזרו הכל להיות בנים נאמנים לעם הספר".

מעיינה של תורה, הקדמת המחבר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]