אלכסנדר טנסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר טנסמן ואשתו הראשונה אנה אלאונורה

אלכסנדר טנסמןפולנית: Alexandre Tansman12 ביוני 1897 - 15 בנובמבר 1986) היה מלחין ופסנתרן וירטואוז יהודי ממוצא פולני. טנסמן נולד בלודז' ושנותיו הראשונות עברו עליו בפולין, אך רוב חייו חי בצרפת. המוזיקה שלו נאו-קלאסית בעיקרה ושואבת הן ממורשתו הפולנית והיהודית והן מהשפעות המוזיקה הצרפתית.

שנים ראשונות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנסמן נולד וגדל בלודז' בתקופה, שפולין לא הייתה מדינה עצמאית, אלא היוותה חלק מרוסיה הצארית. במכתב משנת 1980 אל חוקר אמריקאי כתב המלחין על ילדותו ומורשתו:

Cquote2.svg

... משפחת אבי באה מפינסק וידעתי על רב מפורסם שהיה שאר בשר שלו. אבי מת צעיר מאוד, והיו בוודאות שני ענפים, ואולי יותר, של המשפחה, שהיו, כמונו, עשירים מאוד: היו לנו בלודז' כמה בתים, שתי מחנכות (צרפתיה וגרמניה) שחיו עמנו, וכן הלאה. לאבי הייתה אחות, שהשתקעה בישראל ונישאה שם. פגשתי את משפחתה במסעות קונצרטים שלי בישראל. ... משפחתי הייתה, בכל הנוגע לדת, ליברלית מאוד ולא שמרה מצוות. אמי הייתה בתו של פרופסור לאון גורביץ'.

Cquote3.svg

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנסמן החל בלימודי מוזיקה בקונסרבטוריון של לודז' ואת הדוקטורט שלו עשה במשפטים באוניברסיטת ורשה. זמן קצר אחרי השלמת לימודיו, עבר טנסמןו לפריז, שם התקבלו רעיונותיו המוזיקליים בעין יפה וזכו לעידוד מצד מדריכיו ומשפיעי דרכו, איגור סטרווינסקי ומוריס ראוול, זאת בניגוד לאקלים המוזיקלי השמרני יותר במולדתו, פולין. בתקופת שהותו בפריז, התרועע טנסמן עם חבורה של מוזיקאים זרים, שנודעה בשם "אקול דה פרי"; הונגר ומיו ניסו לשדל אותו להצטרף לקבוצת השישה, אך הוא סירב, בטענה שלצורך יצירה דרושה לו עצמאות (בהמשך כתב טנסמן מונוגרפיה של סטרווינסקי, שהתקבלה בהתלהבות רבה.)‏[1]

טנסמן הגדיר עצמו תמיד כמלחין פולני, אף כי בביתו דיבר צרפתית ונישא לפסנתרנית צרפתיה, קולט קְרָא.

ב-1941 נמלט טנסמן מאירופה מחמת האיום על חייו כיהודי לאחר הכיבוש הנאצי והיגר ללוס אנג'לס, בעזרת ידידו, צ'רלי צ'פלין, שהצליח להשיג בשבילו ויזה לארצות הברית. בלוס אנג'לס התוודע אל ארנולד שנברג. טנסמן חיבר את הפסקול לשני סרטים הוליוודיים לפחות: "בשר ופנטזיה", בכיכובה של ברברה סטנוויק, וסרט על חייה של חוקרת הרפואה האחות אליזבת קני, בכיכובה של רוזלינד ראסל. בסך הכל חיבר מוזיקה לשישה סרטים‏[2] ואף היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית המוזיקה הטובה ביותר לסרט דרמטי או קומי לשנת 1946, לסרט "המחתרת הפריזאית".

טנסמן שב לפריז אחרי המלחמה, אך היעלמותו מזירת ההתרחשויות המוזיקליות באירופה השאירה אותו מאחור, מחוץ לזרמים המוזיקליים של התקופה ולא עוד טרי ורענן בזיכרונם של המאזינים, מצב שהאט את התקדמות הקריירה שלו, לאחר העלייה המהירה שידעה בעבר. כשמצא שאיננו מצוי עוד באופנות הצרפתיות, שהתקדמו לסגנון האוונגרד, חזר טנסמן לשורשיו המוזיקליים ונעזר ברקע היהודי והפולני שלו לכתיבת כמה מיצירותיו הגדולות ביותר. במהלך הזמן הזה חידש את קשריו עם פולין, אף כי הקריירה והמשפחה החזיקוהו בצרפת, שם חי עד מותו ב-1986.

לפי אגודת הסופרים והמלחינים הפריזאית, טנסמן השתמש בשם העט "סטן אלסון" כשהלחין מוזיקת ג'אז.

עיר הולדתו, לודז', מקיימת מדי שנתיים תחרות למוזיקאים מבטיחים על שם אלכסנדר טנסמן, לקידום המוזיקה שלו והתרבות המקומית.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנסמן היה לא רק מלחין בעל שם עולמי, אלא גם פסנתרן וירטואוז. בעונת 1932-33 ניגן טנסמן לפני קהל מאזינים שכלל את קיסר יפן הירוהיטו ואת מהטמה גנדי; הוא נחשב לאחד מגדולי המוזיקאים הפולנים. בהמשך ניגן בחמישה סיורי קונצרטים בארצות הברית, בהם הופעת סולן עם התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוח סרגיי קוסביצקי. נוסף לכך ניהל קריירה משגשגת בצרפת כפסנתרן קונצרטים.‏[3]

יצירותיו של טנסמן כתובות בסגנון בנאו-קלאסי הצרפתי של ביתו המאומץ, ובסגנונות הפולניים של מולדתו, הנשענים על מורשתו היהודית. כמי שניצב כבר בשולי החשיבה המוזיקלית כשעזב את פולין (מבקרי מוזיקה התייחסו בפקפוק לכתיבתו הכרומטית ולעתים פוליטונאלית), אימץ לו את ההרמוניות המורחבות של ראוול ביצירתו ולאחר זמן השוו אותו לסקריאבין בהתרחקות מטונאליות מקובלת.

באחד ממכתביו מצהיר טנסמן, כי "ברור שאני חב הרבה לצרפת, אבל כל מי ששמע אי פעם את חיבורי אינו יכול להטיל ספק בכך שהייתי, הנני ותמיד אהיה מלחין פולני." אחרי שופן, ייתכן ששופן הוא התומך הראשון במעלה בצורות הפולניות המסורתיות כמו פולונז ומזורקה; הן נכתבו בהשראתו של שופן ובמקרים רבים כהוקרה למלחין זה. מקורות ליצירות אלה, שאופיין נע ממיניאטורות קלילות ליצירות ראווה וירטואוזיות, מצא טנסמן בנושאים מן הפולקלור הפולני המסורתי והתאים אותם לסגנונו הנאו-קלאסי המובהק. עם זאת, הוא לא כתב מוזיקה לשירי העם עצמם, כפי שהסביר בראיון רדיו: "מעולם לא השתמשתי בשיר עם פולני בצורתו המקורית ממש, גם לא ניסיתי ללהרמן שיר כזה מחדש. לדעתי, כשמשווים אופי מודרני לשיר פופולרי זה מקלקל אותו. יש לשמר אותו בהרמוניה המקורית שלו."

טנסמן מוכר אולי ביותר ביצירותיו לגיטרה, שנכתבו בעיקר לאנדרס סגוביה - בייחוד ה"סוויטה אין מודו פולוניקו", (1962), אוסף של מחולות פולניים. סגוביה הרבה לבצע יצירה זו בהקלטות ובמסע הופעות; כיום שמור לה מקום ברפרטואר המקובל. מוזיקאים כמו סגוביה, ולטר גיזקינג, חוזה איטורבי, ג'יין באתורי, יוזף סיגטי, פאבלו קזאלס, גרגור פיאטיגורסקי ואיגור צובקובסקי מבצעים את המוזיקה של טנסמן ולאחרונה העצימה חברת ההקלטות צ'אנדוס את הפרופיל שלו בפתיחת סדרת הקלטות של יצירותיו התזמורתיות, בביצוע התזמורת הסימפונית של מלבורן בניצוח אולג קטאני.

מבחר מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "8 נעימות יפניות" לקול ותזמורת (1918)
  • "גן העדן", בלט (1922)
  • "אגדה" לתזמורת (1923)
  • "הלילה הכורדי" אופרה (1927)
  • קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 (1927)
  • "רפסודיה עברית" לתזמורת (1933)
  • תזמור לסוויטה לפסנתר "תמונות ילדות" של פדריקו מומפו (1936)
  • קונצ'רטו לכינור (1937)
  • "רפסודיה פולנית" לתזמורת (1940)
  • "אדם וחוה", החלק השלישי של "סוויטת בראשית", לקריין ותזמורת, בשיתוף עם שנברג, מיו, סטרווינסקי, קסטלנואובו-טדסקו, טוך ושילקרט, בעקבות "בראשית" (1944)
  • "ישעיהו הנביא", למקהלה ותזמורת (1950)
  • קאוואטינה לגיטרה (1951)
  • קונצ'רטו לתזמורת (1954)
  • 4 פרקים סימפוניים לתזמורת (1956)
  • "שבתאי צבי, משיח שקר", אופרה (1957-8)
  • "מזמורי תהילים" לטנור סולו, מקהלה ותזמורת (1960-61)
  • "סוויטה פולנית" לגיטרה (1962)
  • קונצ'רטו לצ'לו (1963)
  • "פנטזיה לצ'לו ותזמורת או פסנתר (1966)
  • "מנחה לשופן" לגיטרה (1968)
  • Stèle in memoriam Igor Stravinsky לתזמורת (1972)
  • "עשרת הדברות" לתזמורת (1978-9)
  • "מנחה ללך ולנסה לגיטרה (1982)
  • מוזיקה לסרטים: Poil de Carotte ‏ (1932), "בשר ופנטזיה" (1942), "המחתרת הפריזאית" (1945), "גורל" (1945), "האחות קני" (1946), "שייט הארבה" (1964)
  • 9 סימפוניות (1917, 1926, "סימפוניה קונצ'רטנטה" 1931, 1939, 1942, "לזכר" 1944, "ליריק" 1944, "מוזיקה לתזמורת" 1948, 1957-8)
  • 8 רביעיות מיתרים (1917\ 1922, 1925, 1935, 1940, 1944, 11947, 1956)
  • 7 נובלטות לפסנתר
  • וריאציות על נושא של סקריאבין לגיטרה
  • 2 יצירות לבסון סולו
    • סונאטינה
    • סוויטה (1960)
  • 24 אינטרמצי לפסנתר (1939-40)
  • סוויטה קטנה לפסנתר (1917-1919)
  • ואלס-אימפרומפטו לפסנתר (1940)
  • "גיזת הזהב", אופרה (1938)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרוליין רה, הערך "אלכסנדר טנסמן" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ רה, שם
  3. ^ קרולין רה, שם