אלכסנדר לויצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר לויצקי
נולד ב-1940
Alex-Levitzki.jpg
תרומות עיקריות
מחקריו בנוגע לתהליכים תאיים וחלבונים

פרופ' אלכסנדר לֵוִיצְקי (Levitzki; נולד ב-1940) הוא מדען ישראלי המתמחה בביוכימיה ובביופיזיקה. הוא נודע בשל מחקריו הנוגעים לתהליכים תאיים וחלבונים. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס ישראל (התש"ן) ופרס וולף (2005). לויצקי עמד בראש החטיבה למדעי הטבע של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנים 2004-2007.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר לויצקי נולד בירושלים ב־1940 לשרלוטה ויעקב לויצקי. הוא למד כימיה באוניברסיטה העברית בגבעת רם וסיים דוקטורט בביופיזיקה במכון ויצמן למדע. במסגרת עבודתו במכון ויצמן פיתח את אחת ההוכחות המובהקות לתאוריית ההתאמה המושרה (induced fit) באנזימים (1968).

משסיים את עבודת הדוקטור, נסע להשתלם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, במעבדתו של פרופ' דן קושלנד ופתח עמו את תחום הקואופרטיביות והאלוסטריה. קושלנד ולויצקי הראו את מעורבות תופעת ה־half-of-the-sites reactivity והקואופרטיביות השלילית באנזימים וחלבונים העוסקים ברגולציה.

עם שובו לישראל, המשיך לעסוק בבקרה של חלבוני בקרה ובמקביל החל את עבודתו על מערכות של העברת אותות בתאים (Signal Transduction). במשך כ־20 שנה עסק במערכת בה חקר את מנגנון העברת האינפורמציה מקולטנים (רצפטורים) של אדרנלין לאנזים אדניליל ציקלאז (1974-1992). קבוצתו באוניברסיטה העברית הייתה הראשונה לזהות את הקולטן באופן כימי וביוכימי (1978) ולפענח את מנגנון העברת האינפורמציה מן הקולטן אל האנזים (19781982). בשיתוף עם קבוצה גרמנית הם היו הראשונים לשחזר את מערכת העברת האינפורמציה מחלבונים נקיים במערכת ממברנלית סינתטית (19821986).

החל משנת 1985 עסק לויצקי במנגנוני העברת סיגנל של חלבונים סרטניים, במיוחד כאלה העושים פוספורילציה על טירוזין, אך גם על סרין ועל תריאונין. במסגרת זו, פיתח אסטרטגיה חדשה לפיתוח תרופות אנטי-סרטניות ותרופות ספציפיות המבוססות על עיכוב מנגנוני הסיגנל ביוכימי המופעלים על ידי חלבוני הסרטן. על בסיס טכנולוגיות אלה, כבר קיימות בקליניקה כמה תרופות המראות מידה גדולה של הצלחה.

יחד עם שמואל בנאי, דוד גרץ וגרשון גולומב, כולם מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, פיתח לויצקי חומר וטכנולוגיה למניעת היצרות כלי דם (restonosis) לאחר טיפול בבלון ובתומכן (19922004). הטכנולוגיה והחומר נמצאים בפיתוח על ידי חברה בארצות הברית. בשנים האחרונות פיתח אסטרטגיה נוספת אשר נועדה לגרום להרס ממוקד של תאי סרטן על ידי הפעלה סלקטיבית של תוכנת התאבדות בתאים הסרטניים ולא בתאים הנורמאלים הסובבים אותם. אחת הטכנולוגיות הללו נמצאת בשלבים מתקדמים לקראת פיתוח קליני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]