אלכסנדר מטבר
 | |||||||
| לידה |
7 באוקטובר 1301 טבר, נסיכות טבר  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
29 באוקטובר 1339 (בגיל 38) אורדת הזהב | ||||||
| מדינה | נסיכות ולדימיר | ||||||
| מקום קבורה | טבר | ||||||
| בת זוג | אנסטסיה | ||||||
| שושלת רוריק | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
אלכסנדר מטבר (ברוסית: Александр Михайлович Тверской; 1301–1339) בנו של מיכאל מטבר היה נסיך ולדימיר, שבכל התקופה הקצרה של שלטונו ניהל מאבק נגד נסיכי מוסקבה.
הכהונה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1318 אביו מיכאל מטבר חילק את הנסיכות שלו בין האחים דמיטרי מטבר ואלכסנדר. לאחר הריגת אביו באורדת הזהב, אלכסנדר נסע לולדימיר והתפייס עם יורי, נסיך ולדימיר. למרות זאת, היריבות בין נסיכי טבר לבין יורי לא הסתיימה. בשנת 1326 דמיטרי מטבר הרג את יורי בחצר חאן אורדת הזהב ובהתאם להחלטת החאן הוצא להורג בעצמו. כתוצאה מכך, התמנה אלכסנדר לנסיך ולדימיר וחזר לטבר. תחילת כהונתו עברה בשקט יחסית, אך בסוף קיץ 1327 לטבר הגיעה משלחת גדולה מאורדת הזהב בראשות קרוב משפחה של החאן. הם התמקמו בארמון הנסיך ואז התפשטה שמועה שראש המשלחת מתכוון להתמנות לנסיך טבר ולאסלאם את תושבי העיר. תושבי העיר פנו לנסיך אך הוא הרגיע אותם. ב-15 באוגוסט 1327 החלה התקוממות עממית שבמהלכה כל אנשי המשלחת נהרגו. בהתאם לדעת ההיסטוריונים הנסיך לא יזם את ההתקוממות, אך גם לא פעל מספיק להרגעת הרוחות. החאן יזם פעולת תגמול ובראש הכוח עמד איוואן הראשון, נסיך מוסקבה (איוואן קליטא) שהובטח לו מינוי נסיך ולדימיר לאחר סיום המערכה. הנסיך ומשפחתו נמלטו לפסקוב וערי הנסיכות שנשארו ללא הגנה צבאית נכבשו בקלות. איוואן הראשון, נסיך מוסקבה התמנה לנסיך ולדימיר ואלכסנדר החל בחיי גלות.
שנות גלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר התגורר בפסקוב כ-10 שנים. הוא נתמך על ידי נסיך ליטא ולא פעל לחזור לטבר.
מספר חודשים לאחר שהותו בפסקוב, הגיעו לעיר שליחים של נסיכי מוסקבה וסוזדל שניסו לשכנע את אלכסנדר לנסוע לחצר החאן. אצילי פסקוב שכנעו אותו שהדבר מסוכן וככל הנראה הוא לא יחזור משם בחיים. בלחץ איוואן קליטא, ראש הכנסייה הרוסית הכריז חרם על הנסיך ותושבי פסקוב. כתוצאה מכך, אלכסנדר עזב את פסקוב ונסע לליטא. לאחר כשנה וחצי הוא חזר לפסקוב והתמנה לנסיך. בשנת 1336 הוא שלח את בנו שלו פיודור לאורדת הזהב במטרה לגשש האם יש סיכוי להתפייסות עם החאן. בשנת 1337 הוא נסע בעצמו והופיע בחצר החאן. הוא אמר לחאן שמוכן לקבל כל החלטתו. חאן אורדת הזהב החליט לסלוח לאלכסנדר ואף החזיר לו נסיכות טבר.
הכהונה השנייה בטבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם החזרתו לטבר, גם כל משפחתו של הנסיך עברה מפסקוב לטבר. אומנם לא היה שקט בנסיכות. מספר נסיכי רוסיה פנו לאלכסנדר בבקשת עזרה נגד איוואן קאליטה, נסיך מוסקבה. לעומת זאת, מספר אצילי העיר שלא היו מרוצים בשלטון של הנסיך עברו למוסקבה והתלוננו נגד הנסיך.
איוואן קאליטה החליט לנצל את ההזדמנות ונסע לאורדת הזהב עם תלונות על אלכסנדר. כאשר החאן ביקש מנסיך לבוא לחצרו, הוא שלח תחילה את בנו. להזמנה השנייה הוא כבר לא היה יכול לסרב ונסע בראש משלחת גדולה. הוא שהה בחצר החאן מעל חודש באי-ודאות. עם הגעת בני איוואן קליטה החאן החליט להוציא להורג את אלכסנדר ובנו. גופותיהם הועברו לטבר ונקברו בעיר.
איוואן קליטה דאג לכך שבראש נסיכות טבר התמנה נסיך שנאמן לו ובכך קיבל שליטה מעשית על הנסיכות.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו אנסטסיה נפטרה בשנת 1364.היו להם 8 ילדים:
- לב (נפטר בגיל צעיר)
- פיודור (הוצא להורג ביחד עם אביו)
- מיכאל, נסיך טבר
- וסבולוד, נסיך טבר (נפטר ב-1364)
- ולדימיר (נפרט ב-1364)
- אנדרי (נפרט ב-1364)
- מריה, אשתו של סימאון, נסיך מוסקבה
- אוליאנה, אשתו של אלגירדאס
אשתו ו-3 מילדיו נפטרו בשנת 1364 במהלך מגפה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
