אלכסנדר סולז'ניצין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר סולז'ניצין

אלכסנדר איסייביץ' סולז'ניצין (רוסית: Алекса́ндр Иса́евич Солжени́цын); ‏(11 בדצמבר 1918 - 3 באוגוסט 2008), סופר והיסטוריון רוסי. אחראי במידה רבה לחשיפת מערכת מחנות העבודה הסובייטית (הגולאג) לעיני המערב. זכה בפרס נובל לספרות ב-1970, והוגלה מברית המועצות ב-1974. בשנת 2006 הוענק לו פרס הפדרציה הרוסית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר סולז'ניצין נולד בקיסלובודסק שברוסיה, למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת רוסטוב. במלחמת העולם השנייה לחם במסגרת הצבא האדום, כמפקד סוללת תותחים. הגיע לדרגת סרן ועוטר בשני עיטורים (עיטור הכוכב האדום ועיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה), אך נעצר בשנת 1945 לאחר שמתח ביקורת על סטלין במכתבים שכתב לידיד, בהם כינה את סטלין "בעל השפם" ולעג לניהולו הכושל את המלחמה. היה כלוא במשך 8 שנים, עד 1953, בגולאג. לאחר שחרורו, הוגלה לקזחסטן.

לאחר מותו של סטלין ועלייתו של ניקיטה חרושצ'וב, שהוקיע את הסטליניזם בועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, התאפשר לסולז'ניצין, בשנת 1957, לשוב לביתו, הוא עבר רהביליטציה והתפרנס מהוראה. ב-1962 התפרסם ספרו הראשון, "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'".

ספריו מתקופה זו משקפים את חייו, כמו גם את מערכת הענישה הבלתי אנושית, שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי האזרח הסובייטי בתקופת סטלין. "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'", ספרו הראשון, מתאר את החיים בגולאג, מחנה העבודה הסובייטי והיה בין התיאורים הספרותיים הראשונים של מוסדות אלו, שפרץ אל מעבר למסך הברזל. "במדור הראשון", ספרו השני, מתאר קבוצת מדענים בכלא מאוורינו, בו מועסקים אנשי מדע, בתנאים טובים מהתנאים בגולאג, אך תוך התעללות נפשית איומה. "אגף הסרטן", מתאר את חוויותיו האישיות של סולז'ניצין מתקופת אשפוזו בבית החולים במחנה העבודה. ספרים אלו ו"ארכיפלג גולג" שבא בעקבותיהם, המתארים בצורה רחבת ההיקף את מערכת הכליאה, עבודת הכפייה והעונשין הסובייטית, הקשו מאוד על ברית המועצות והמערב להתעלם מפשעי המשטר הקומוניסטי.

סולז'ניצין הוגלה מארצו למערב גרמניה ב-13 בפברואר 1974 ואזרחותו הסובייטית נשללה ממנו, לאחר שהק.ג.ב. מצא את כתב היד של החלק הראשון של "ארכיפלג גולאג".

לאחר הגלייתו הוא התגורר בציריך שבשווייץ ולאחר מכן בוורמונט שבארצות הברית. בשנת 1990 הושבה לו אזרחותו הסובייטית וארבע שנים לאחר מכן הוא שב לרוסיה. הפרויקט הספרותי הגדול בו עסק, אותו החל, למעשה בשנת 1936, היה כתיבת סאגה רחבת היקף על מלחמת העולם הראשונה, והאירועים שלאחריה, שפורסמה כ"אוגוסט 1914", "נובמבר 1916", "מרץ 1917" ו"אפריל 1917". סאגה זו, שכונתה "הגלגל האדום", אמורה הייתה להמשיך ולסקור את האירועים בחיי גיבוריה עד לתחילת שנות ה-20, אך סולז'יניצין לא השלימה.

למרות קבלת הפנים החמה לה זכה במערב, מעולם לא הרגיש עצמו סולז'ניצין בנוח מחוץ למולדתו. הוא, שנחשב לרדיקל ודיסידנט בברית המועצות, נראה מחוצה לה כריאקציונר, לאומן רוסי ואורתודוקס דתי. סולז'ניצין עורר על עצמו ביקורת רבה בשל האשמתו את היהודים, הגאורגים, הלטבים ואחרים בצרותיה של רוסיה במאה ה-20. בספרו השנוי במחלוקת "מאתיים שנה יחד", הפריך את הטענה הנפוצה ברוסיה כי המהפכה הרוסית והאירועים שלאחריה היו תוצאה של "קשר יהודי", אך הדגיש גם את הנוכחות היהודית החזקה בצמרת המפלגה הבולשביקית.

בחודש מאי 1997 נבחר סולז'ניצין לחבר מלא באקדמיה הרוסית למדעים. בשנה זו ייסד גם פרס לספרות על שמו, בסך 25,000 דולר.

מאז חזרתו לרוסיה התגורר בדאצ'ה בטרויצה-ליצקובו, יישוב יוקרתי, בין הדאצ'ות של מיכאיל סוסלוב ושל קונסטנטין צ'רניינקו.

סולז'ניצין נפטר מהתקף לב ב-3 באוגוסט 2008 בגיל 89‏[1], לאחר שבמהלך שנותיו האחרונות הדרדרה בריאותו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות, מת הסופר אלכסנדר סולז'ניצין, באתר nrg‏, 4 באוגוסט 2008