אלכסנדר פוקרישקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר פוקרישקין, תמונה משנת 1941

אלכסנדר איוואנוביץ' פוקרישקין (רוסית: Александр Иванович Покрышкин)‏ (6 במרץ 1913 - 13 בנובמבר 1985), טייס ואלוף הפלות סובייטי, מרשל בחיל האוויר של ברית המועצות, מגיבורי מלחמת העולם השנייה. בעל שלושה עיטורי "גיבור ברית המועצות".

בעיני רבים[דרוש מקור] נחשב פוקרישקין לטקטיקן מוכשר של לוחמת האוויר, מעין מקבילו הסובייטי של ורנר מלדרס הגרמני. הוא נלחם בנחישות לשנות את טקטיקות לוחמת האוויר המיושנות של חיל האוויר הסובייטי, עת תקפו הגרמנים ב-1941, לעתים במחיר סיכון הקריירה שלו. הוא ביקר בחריפות את השיטות הוותיקות שעלו בחיי טייסים רבים, ולימד את עמיתיו תמרונים וטקטיקות אותן המציא בעצמו, גם לאחר שקורקע במשפט צבאי שנערך לו. עם זאת, שמועה הגיע לאוזני מספר בכירים במוסקבה, והוא הוחזר לשירות ואף קודם בדרגה. עד סוף המלחמה כבר פורסמו וחולקו כתביו לכל טייסי הקרב של ברית המועצות והוא עצמו עסק באופן אינטנסיבי באימון טייסים צעירים.

ילדות וגיוס לצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקרישקין נולד בנובוסיבירסק לאב שהחליף את העיסוק בחקלאות לעבודה בתור פועל במפעל. פוקרישקין גדל בשכונה ענייה ושורצת פשע, אך כבר בגיל 12 החל להתעניין בתעופה. בשנת 1928 החל לעבוד בבניין ושנתיים לאחר מכן לא שעה להפצרות אביו ועזב את ביתו ללמוד במוסד להכשרת טכנאים. הוא למד שנה וחצי ולאחר מכן החל לעבוד במפעל לייצור תחמושת. התנדב לצבא במטרה להגיע לקורס טיס, אך באופן מפתיע הקורס שלו בוטל באמצעו וכל חניכיו נשלחו להכשרת מכונאי מטוסים.

פוקרישקין הצטיין כמכונאי והתקדם בסולם הדרגות. ב-1934 היה למכונאי המטוסים הבכיר של מטוסי הסיור בדיביזיית חי"ר מס' 74. שימש בתפקיד זה עד נובמבר 1938 תוך שהוא מציע הצעות ייעול ושיפור רבות, בין היתר למקלע שק"ס (ШКАС, בכתיב לטיני: ShKAS) ולציוד הצילום של מטוסי הסיור. כשהיה בחופשה, בשנת 1938, הרשים את מפקדיו בעוברו קורס טיס אזרחי בהצלחה ב-17 יום בלבד, מה שבאופן אוטומטי עשה אותו מועמד לקורס טיס צבאי. הוא הוצב מיד לקורס הצבאי וסיים אותו בהצלחה יתרה כעבור שנה בדרגת סגן משנה. הוא הוצב ברגימנט ה-55 של מטוסי קרב.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישום מיומניו של פוקרישקין המתאר את פגיעות הטקטיקה הסובייטית של טיסה במעגלים מעל כוחות הקרקע למיירטים הגרמנים

פוקרישקין הוצב ביוני 1941 בבלץ, מולדובה, בקרבת הגבול הרומני. בסיסו הופצץ ב-22 ביוני, היום הראשון למלחמה בחזית המזרחית. קרב האוויר הראשון שלו היה אסון מבחינתו: הוא הבחין במטוס קרב בלתי מזוהה, ורק לאחר שהפיל אותו הבחין בסמלי הכוכב האדום על כנפיו. היה זה מפציץ סובייטי קל מדגם סוחוי Su-2, מטוס חדיש שדבר קיומו נשמר בסוד אף מפני טייסי הצבא האדום. פוקרישקין סיכן עצמו וחלף ביעפים חוזרים ונשנים מול עמיתיו במטוסי המיג-3, תוך שהוא מונע מהם מלצלוף ב"מטוסי האויב" האחרים. טייס המטוס שהפיל פוקרישקין ניצל, אך המקלען של המפציץ נהרג.

למחרת הפיל את מטוס האויב הראשון שלו, היה זה מסרשמיט Bf 109 חדיש. ב-3 ביולי הוא הופל לראשונה באש תותחי נ"מ גרמניים מאחורי קווי האויב. הוא הצליח לחזור ברגל במסע בן 4 ימים ליחידתו. באותה עת הוא החל להבחין עד כמה היו מיושנים מטוסי הצבא האדום וטקטיקות הלחימה שלו בהשוואה ללופטוואפה. הוא החל לתעד את כל הקרבות שבהם השתתפו הוא וטייסי הטייסת שלו, וכתב תחקירים מעמיקים לעצמו. בתקופה זו הוא נלחם, כיתר טייסי הצבא האדום, בתנאים של נסיגה מתמדת בפני הנאצים, מחסור בתחמושת, בדלק ובקרת אוויר מועטה או לא קיימת. מאוחר יותר הוא כתב "מי שלא נלחם ב-1941-1942, לא יידע באמת את טעמה של המלחמה".

פוקרישקין ניצל באותם ימים מספר פעמים ממוות: קליע חדר מימין לתא הטייס שלו, קרע את רתמות הכתף וניתז מצד שמאל תוך שהוא חותך את סנטרו ומתיז דם על כל חופת התא. מספר פעמים פצצות שלא התפוצצו נחתו ממש בין רגליו, בעת שבסיסו הותקף על ידי צמד "שטוקות". פוקרישקין ניסה להגן על בסיסו מפני המפציצים באמצעות מקלע אותו פירק ממפציץ אחר והשעין על גוף מטוסו, אך למרבה מזלו השטוקות הטילו את פצצותיהם לעברו נמוך מדי, ואלו לא נדרכו ולא התפוצצו.

ב 5 באוקטובר 1941 מטוסו הופל על ידי מסרשמיטים גרמניים באזור אורחובו, שם נחת נחיתת אונס בלב כוחות סובייטיים שהיו בנסיגה חפוזה. הוא ארגן מספר חיילים ומשאית כדי להציל את מטוסו, אך בשל לחץ הנסיגה נאלץ לבסוף לשרוף את המטוס כדי שלא יפול שלל.

במהלך שנת 1941 הוצבה יחידתו באזור קוטובסק, וממטוסי המיג-3 שלהם פורקו מקלעי 12.7 המ"מ לצורך התקנה במטוסים חדישים יותר. המטוסים נותרו עם חימוש של צמד מקלעי 7.62 מ"מ בלבד. היחידה הוסטה לתקיפות קרקע שכן חימוש זה לא יכול להתמודד עם מטוסי הקרב הגרמניים. הטייסת קיבלה 10 מטוסי I-16 וכמה מטוסי יאק-1 לחיפוי. בסתיו 1941 הטיס פוקרישקין מיג-3 בתנאי מזג אוויר קשים ביותר, שגרמו להתרסקות שניים מעמיתיו, במטרה לאתר את קבוצת הטנקים של אוואלד פון קלייסט שעקבותיה אבדו לסובייטים באזור שאחטי. פוקרישקין הסתכן בטיסה בגובה נמוך ביותר בתנאי מזג אוויר קשים ואיתר את קבוצת הפיקוד. על מבצעו זה הוא קיבל את עיטור מסדר לנין.

בסוף קיץ 1942 הועברה יחידתו מהחזית לאימונים במטוסי הבל P-39 איירקוברה החדישים שנתקבלו מארצות הברית. פוקרישקין הסתכסך רבות באותה תקופה עם מפקדיו על רקע שיטות הקרב המיושנות שלומדו, שלדעתו לא עמדו במבחן המלחמה. פוקרישקין נשפט במשפט צבאי בגין מרדנות, פחדנות וסירוב פקודה. הוא קורקע, נשללו ממנו סמכויות הפיקוד וחברותו במפלגה בוטלה. עם זאת, עד מהרה התערבו לטובתו בכירים ממוסקבה שביטלו את המשפט והחזירוהו לתפקידו הקודם.

קרבות בקובן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחימתו העיקרית של פוקרישקין ורוב הפלותיו היו במערכת קובן ב-1943. קובן הוא אזור ממזרח לחצי האי קרים שבו התלקחו קרבות אוויר נרחבים בחודשים שטרם הפלישה הסובייטית לקרים. טייסות הקרב הסובייטיות המריאו מקובן והתנגשו בכוחות הלופטוואפה מקרים, שבהם גם טייסות נודעות JG דוגמת 51 'מאלדרס', JG 52 ו-JG 3 'אודט'. בכל יום התרחשו קרבות אוויר בני עד 200 מטוסים בבת אחת.

פוקרישקין המציא באותה עת מספר טקטיקות חדשניות, כשיטת ה"מטוטלת" לפטרול אווירי, תוך שימוש בבקרת קרקע קדמית, שליטה ובקרה מתקדמים ומכ"ם קרקעי השיגו כוחות הצבא האדום את הניצחון האווירי המשמעותי הראשון על הנאצים.

1944-1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1944 הוצע לפוקרישקין קידום ותפקיד מטה קל כאחראי על הכשרת טייסים. הוא דחה הצעה זו והעדיף להישאר בטייסתו ובדרגתו, אך עם זאת הוא טס פחות במשימות קרביות, שכן התעמולה הסובייטית הציגה אותו כגיבור נדיר ומותו היה עלול להיות אסון תעמולתי. פוקרישקין שהה רוב זמנו בבונקר הפיקוד של הרגימנט והנחה את עמיתיו ברדיו. ביוני 1944 הוא הועלה לדרגת קולונל ופיקד על דיביזיית המשמר האווירית התשיעית.

ב-19 באוגוסט 1944 הוענק לפוקרישקין אות גיבור ברית המועצות בפעם השלישית, לאחר שהשלים 550 גיחות קרב ו 53 הפלות רשמיות. הוא היה האדם הראשון שקיבל עיטור זה שלוש פעמים, והיחיד שקיבל אותו בזמן המלחמה עצמה. לאחר קבל עיטור זה נאסר עליו לחלוטין לטוס, אך הוא הצליח להתחמק מספר פעמים ולהשיג הפלות נוספות.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של פוקרישקין בעיר נובוסיבירסק

כשנסתיימה המלחמה, נמתחה על פוקרישקין ביקורת חריפה בשל העדפתו למטוסים אמריקאיים ולא סוביטיים. דילגו עליו מספר פעמים בסבבי הקידום ורק לאחר מותו של סטלין הוא קודם לדרגת גנרל, אם כי לא קודם מעבר לכך אלא נותר בתפקידי פיקוד אזוריים. משרתו הבכירה ביותר הייתה ראשות ה-DOSAAF (מעין מקבילה לגדנ"ע אוויר). פוקרישקין עוכב בקידום גם בשל יושרו: הוא סירב בתוקף לכתוב דברי שבח והלל על חלקו של ברז'נייב בקרבות קובן, שבהם היה מפקד זוטר בלבד. אלכסנדר פוקרישקין מת ב-13 בנובמבר 1985 ונקבר במוסקבה. רחוב, כיכר ותחנת רכבת תחתית בנובוסיבירסק, מולדתו, קרויים על שמו.

מטוסיו של פוקרישקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקרישקין החל את המלחמה במטוס Mig-3, שבו הפיל כ-20 מטוסי אויב. באוגוסט 1942 הוסבה יחידתו, רגימנט משמר של מטוסי קרב מס' 16, למטוסי בל P-39 "איירקוברה" שהגיעו מארצות הברית במסגרת העזרה מבנות הברית המערביות דרך "השאל-החכר". הטייסים הסוביטיים חיבבו מטוס זה ומצאו אותו בן תחרות למסרשמיט Bf-109 ואף עליון על הפוקה וולף Fw-190 בגובה נמוך. פוקרישקין חיבב מטוס זה בשל עוצמת האש של תותח 37 המ"מ הראשי שלו, ואף התקין מערכת אשר בלחיצת הדק ירתה בתותח הראשי ובמקלעי ה-0.5 אינץ' בכנפיים בבת אחת. פוקרישקין תיאר בכתביו כיצד מטוסי האויב היו מתפרקים לגזרים במטח משולב שכזה. הטייסת של פוקרישקין הייתה מיועדת מספר פעמים למעבר למטוסי קרב חדישים כלאבוצ'קין La-5 ומטוסי יאקובלב, אך פוקרישקין סירב שכן ראה את הלאבוצ'קין כנחות בכוח האש שלו, ועם אלכסנדר יאקובלב היה לו סכסוך אישי.

ב-1944 הוא הסכים לעבור למטוסי לאבוצ'קין La-7. אחד מידידיו, טייס קרב מנוסה בשם אלכסנדר קלובוב, נהרג בתאונת נחיתה בעת ההסבה ללאבוצ'קין La-7 בשל תקלה טכנית במערכת ההידראולית של המטוס. פוקרישקין ביטל את ההסבה וכפי הנראה טייסתו צוידה במטוסי P-63 "קינגקוברה". מטוסים אלו לא הותרו לשמוש נגד גרמניה, אלא במקרה של מלחמה כנגד יפן בלבד, ולכן השימוש בהם לא אוזכר במקורות רשמיים. עם זאת, טייסי קרב וצוותי נ"מ גרמניים זיהו בוודאות מטוסים כאלו בחזית המזרחית.

הפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 560 גיחות קרב
  • 156 קרבות אוויר
  • 59 הפלות מטוסי אויב רשמיות, 6 נוספות יחד עם טיסים אחרים.

על פי זכרונותיו ויומניו של פוקרישקין, הוא הפיל למעלה מ-100 מטוסי אויב. עם זאת, חיל האוויר הסובייטי לא החשיב באופן רשמי מטוס אויב כמופל אם שרידו לא נמצאו. לכן מטוסי אויב רבים שהפיל פוקרישקין מעל שטח האויב לא נזקפו לזכותו. בנוסף לכך, פוקרישקין השתתף במנהג של טייסים סובייטים רבים אחרים, ולפיו ביום שנהרג בו טייס - נרשמות כל הפלות טייסתו על שמו, כדי שמענק ההפלה הנדיב יגיע למשפחת הטייס ההרוג ויסייע בקיומה. בנוסף, החלק המכריע של הפלות פוקרישקין היה לפני 1943, שכן מקיץ 1944 נאסר עליו באופן מוחלט להשתתף בקרבות אוויר. לולא איסור זה היה קרוב לוודאי משיג הפלות רבות נוספות, שכן באותה עת שלט הצבא האדום בשמי החזית המזרחית.

הפלות מתועדות לפי כתבי פוקרישקין:

דגם מטוס אויב מספר הפלות
מסרשמיט Bf 109 34
יונקרס Ju 87 19
יונקרס Ju 88 15
יונקרס Ju 52 5
הנשל Hs-126 4
פוקה-וולף Fw 190 2
מסרשמיט Bf-110 1
הנשל Hs-129 1

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]