אלכסנדר רוצקוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר ולדימירוביץ' רוצקוי
(16 בספטמבר 1947; פרוסקורוב, אוקראינה הסובייטית, ברית המועצות) (בן 66)
Evstafiev-alexander-rutskoy-w.jpg
שם בשפת המקור Александр Владимирович Руцкой
בת-זוג 1) נלי זולוטוחינה
2) ליודמילה נוביקובה
3) אירינה פופובה
סגן נשיא הפדרציה הרוסית ה-1
תקופת כהונה 12 ביוני 1991 - 4 באוקטובר 1993
הקודם בתפקיד אין. התפקיד נוצר
הבא בתפקיד אין. התפקיד פורק
Coat of Arms of Kursk oblast.png ראש האדמיניסטרציה של מחוז קורסק ה-2
תקופת כהונה 23 באוקטובר 1996 - 1997
הקודם בתפקיד ואסילי שוטייב
הבא בתפקיד אין. התפקיד בוטל
Coat of Arms of Kursk oblast.png מושל מחוז קורסק ה-1
תקופת כהונה 1997 - 18 בנובמבר 2000
הקודם בתפקיד אין. התפקיד נוצר.
הבא בתפקיד אלכסנדר מיכאילוב

אלכסנדר ולדימירוביץ' רוצקוירוסית:Алекса́ндр Влади́мирович Руцко́й ‏ נולד ב-16 בספטמבר 1947) הוא מדינאי ופוליטיקאי רוסי, שהתפרסם כסגן נשיא רוסיה הראשון והיחיד (1991 - 1993) והיה לאחר מכן למושל מחוז קורסק (1996 - 2000).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר רוצקוי נולד ב-1947 בעיר פרוסקורוב באוקראינה הסובייטית למשפחת אנשי צבא. סבו, אלכסנדר איוואנוביץ' רוצקוי, שירת בחיל מסילות הברזל הרוסי. אביו, ולדימיר אלכסנדרוביץ' רוצקוי (1926-1991) שירת בחיל השריון. הוענקו לו שש מדליות ועיטורי כבוד לאחר שלחם בחזית במהלך מלחמת העולם השנייה ונמנה עם פלוגות החיילים שכבשו את ברלין. אמו, זינאידה יוסיפובנה, למדה בבית הספר לטכנאים ועבדה במגזר הציבורי.

כל ילדותו של אלכסנדר רוצקוי עברה בעיירות בקרבת בסיסי הצבא ששירת בהם אביו, מאחר שמשפחה עקבה אחרי אביו אל מקומות שירותו.

רוצקוי המשיך במסורת הצבאית המשפחתית. הוא סיים את לימודיו בבית הספר בשנת 1964 ולמד לימודי ערב תוך כדי עבודה כמכונאי מטוסים בשדות תעופה צבאיים. בעקבות מעבר המשפחה לעיר לבוב בשל הוצאת אביו לפנסיה מהצבא, הוא עבד במפעל. ב-1966 נקרא לשרת בכוחות המזוינים הסובייטיים. באותה תקופה הוריו עברו להתגורר לקורסק.

השירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1966 התגייס לצבא האדום ושירת בקאנסק, חבל קרסנויארסק, בבית הספר של חיל האוויר. ב-1967 בדרגת סרג'נט, למד בבית הספר הצבאי הגבוה לתעופה ע"ש ורשינין בברנאול, אותו סיים ב-1971. עד 1977 היה טייס בבית הספר הצבאי הגבוה של חיל האוויר ע"ש צ'קאלוב בבוריסגלבק. היה סגן מפקד טייסת. ב-1980 סיים את האקדמיה האווירית הצבאית ע"ש יורי גגארין ונשלח לגרמניה המזרחית לשרת בכוחות הסובייטים שהיו מוצבים שם. הוא שירת ביחידת מפציצי סוחוי SU-25.

מלחמת אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1985 עד 1988 רוצקוי השתתף במבצעים צבאיים כחלק מהכוח הסובייטי באפגניסטן. הוא היה מפקד רגימנט תקיפה אווירי של הארמייה ה-40 וביצע גיחות אוויריות עם המפציץ סוחוי-Su-25. בתקופת המלחמה הוא ביצע סך הכול 428 גיחות אוויריות. ב-6 באפריל 1986 מטוסו הופל על ידי טיל כתף FIM-43 רד-איי בקרב על בסיס ג'ווארה והוא נפצע קשה. עם שחרורו מאשפוז נאסר עליו לטוס והוא היה לסגן ראש המרכז להכנה צבאית של חיל האוויר של ברית המועצות בעיר ליפצק. ב-13 ביוני אותה שנה התפרסמו זכרונותיו לראשונה בעיתונות. לאחר אימון קצר שב לחזית באפגניסטן ב-1988 והיה סגן מפקד כוחות חיל האוויר של הארמייה ה-40. ב-4 באוגוסט 1988 שוב הופל מטוסו, הפעם בידי מטוס 16-F של חיל האוויר הפקיסטני. הוא נלכד על ידי המוג'הדין ונחקר על ידי המודיעין הפקיסטני. כעבור שבועיים הוחזר לברית המועצות על ידי פקיסטן במסגרת עסקת החלפת שבויים. לאחר חזרתו מהשבי הוענק לו עיטור גיבור ברית המועצות. בשנים 1988-1990 - למד באקדמיה צבאית של המטה הכללי. לאחר סיום הלימודים מונה למפקד מרכז להכשרת טייסים בעיר ליפצק. באוגוסט 1991 הועלה לדרגת גנרל.

הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחייל מוערך פופולארי, הוא נבחר על ידי בוריס ילצין כמועמד לתפקיד סגן נשיא רוסיה בבחירות הנשיאותיות. הוא היה סגן הנשיא מיולי 1991 ועד אוקטובר 1993. כסגן הנשיא הוא קרא להענקת עצמאות לחבלים טרנסניסטריה וחצי האי קרים במולדובה ואוקראינה בהתאמה. בעת הלחימה בדרום אוסטיה הוא התקשר לנשיא גאורגיה אדוארד שווארדנדזה ואיים להפציץ מהאוויר את טביליסי.

המשבר החוקתי של שנת 1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 1992, החל רוצקוי להשמיע את קולו כאופוזיציה לילצין לרפורמות הכלכליות של יגור גאידר ורפורמות פנימיות של הנשיא. הוא הועמד בראש וועדה למלחמה בשחיתות. לטענותיו הוא גילה שמקורבים רבים של הנשיא ילצין מעורבים בתהליכים לא תקינים ואף איים להעביר את החומר לפרקליטות. כתוצאה מכך, תפקידו בראש הוועדה הופסק. במהלך דצמבר 1992 היה בשליחות בפקיסטן במטרה להביא לשחרור שבוים רוסים. הוא השיג רשימות של שבוים אך לא הצליח לקדם את שחרורם.

במרץ 1993, ההתנגדות גברה כאשר הפרלמנט הרוסי, אסיפת נבחר העם, ניסתה לפטר את ילצין באמצעות הצבעת אי אמון וחודשים אחר כך נחקר אלכסנדר רוצקוי בעצמו על ידי נציגי ממשל ילצין שהאשימוהו בשחיתות. בספטמבר 1993 ילצין קיצץ את סמכויות סגן הנשיא, אלא שבית הדין החוקתי הצהיר כי הצווים הנשיאותיים הינם נוגדים את החוקה. בהמשך אותו החודש ילצין פיזר את הפרלמנט. בסוף החודש הגיע רוצקוי אל הפרלמנט והכריז כי הוא ממלא מקום נשיא רוסיה, הוא נשבע את השבועה הנשיאותית והוסיף: "אני נוטל את סמכויות הנשיא. הצווים הנשיאותיים של ילצין נוגדים את החוקה". נשיאותו הזמנית של רוצקוי, אף שהייתה חוקתית, לא הוכרה מחוץ לגבולות רוסיה, שבועיים לאחר מכן, אלימות שיסעה את העיר מוסקבה לגזרים כאשר בניין הפרלמנט הרוסי הופצץ על ידי טנקים של צבא רוסיה שצידד בנשיא ילצין. רוצקוי היה עצור בכלא לפורטובו עד פברואר 1994, כאשר הוא ומשתתפים נוספים (ביניהם יו"ר הפרלמנט רוסלאן חסבולטוב) במרד כנגד הנשיא זכו לחנינה מידי הדומה הממלכתית, שזה אך נוסדה.

לאחר המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם שחרורו הוא הקים תנועה מפלגתית חדשה בשם "דרז'בה" (מעצמה), שנחלה כישלון בבחירות הפרלמנטריות ב-1995 ולא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לנשיא רוסיה 1996 הודיע על תמיכתו במועמד הקומוניסט גנאדי זיוגאנוב. באותה שנה הוא נבחר לעמוד בראש מחוז קורסק והיה מושל המחוז עד שנת 2000. פעילותו בראש המחוז ספגה ביקורת רבה. הוא העמיד בתפקידי מפתח בני המשפחה. תוך מספר שנים מספר אנשי מפתח בממשל המקומי הואשמו בשחיתות ונשפטו. בבחירות למושל שהתקיימו בשנת 2000 נפסל מהשתתפות מספר ימים לפני קיום ההצבעה.

ב-2003 ניסה להתמודד בבחירות הפרלמנטריות לדומה, אך מועמדותו נפסלה. כיום הוא חבר במפלגה הקומוניסטית, אך לא פעיל בפוליטיקה.