אלכס אנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכס אנסקי
לידה 26 במאי 1939 (בן 84)
סופיה, ממלכת בולגריה
מדינה ישראלישראל ישראל
צאצאים מיכל אנסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכס אנסקי (נולד ב-26 במאי 1939, ח' בסיוון ה'תרצ"ט) הוא שחקן, קריין ושדרן רדיו ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם אלכסנדר אנסקי (אברבנאל) ב-1939 בסופיה שבבולגריה לגיזלה, שדרנית רדיו ושחקנית,[1] ואליעזר אנסקי, במאי תיאטרון ופעיל ציוני. החל לשחק בתיאטרון הילדים שייסד אביו, "במתנו" של תיאטרון "האהל". אנסקי הוא בוגר בית הספר הדרמטי של "הבימה". ובוגר בית הספר הגבוה לתקשורת של RCA בניו יורק. אנסקי היה חבר בצוות התעמולה של הליכוד ב-1977. ב-1978 פרסם בהוצאת זמורה ביתן את הספר "מכירת הליכוד", העוסק באחורי הקלעים של הקמפיין.

קריירה ברדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות השבעים, הגיש במשך שנים רבות את תוכנית הבוקר "שבע אפס שבע" בגלי צה"ל, שלימים ירדה מהאוויר וחזרה במתכונת מחודשת בשנת 2001. לאחר מכן שידר את התוכנית בתחנות רדיו אזוריות. עד לשנת 2005, הגיש בערבי שבת את התוכנית "שעה היסטורית" עם ההיסטוריון מיכאל הרסגור (למעלה מ-420 תוכניות). ניהל את מחלקת הקריינים של התחנה, והגיש לתקופה את התוכנית "קולה של אמא".

בעשור השני של שנות האלפיים הגיש אנסקי בגלי צה"ל תוכנית אישית אקטואלית בימי שישי ושבת. ב-2017 תקף בתוכניתו את חבר הכנסת משה גפני, שקרא לאברכים ללמוד תורה ולא להתגייס לצה"ל. לטענת אנסקי, גפני מסתמך על "מעשיות שנמצאות רק בפירושים, במדרשים – שמקצתם מדרשים מאולצים באגדות, ולא סתם מאולצים – מגוחכים, ומאחורי כולם יש אינטרס". בעקבות הדברים נשמעה ביקורת מצד הממסד הדתי, שקרא לפטרו מהתוכנית.

בינואר 2021 עזב את גלי צה"ל והצטרף לתחנת הרדיו כאן קול המוסיקה, שם הוא מגיש את התוכנית "שחרית אישית עם אלכס אנסקי".[2] אנסקי מרבה לתרום את קולו לפרסומות רדיו, וכן מנחה טקסים וערבי ספרות ומוזיקה.

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לקריירה ארוכת שנים ברדיו הופיע אנסקי גם על במות התיאטרון, בהבימה, הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ותיאטרון במת השחקנים בהצגות: "אלפי", "ממלא מקום", "מכתבי אהבה", "פיגמליון", "שברי זכוכית", "עולמה של איימי", "הורדוס", "אנטיגונה", "צעקי ארץ אהובה", "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים" וכן הופעות יחיד במונודרמות "אני לא דרייפוס", "נבלות" ו"ברוורס". בסתיו 2014 העלה הצגת יחיד בשם "נפילה בשידור חי", שכתב אריה קרישק וביים אלכס כגן, על ימי השידור האחרונים של שדרן בכיר ונודע. ההצגה שמה דגש מיוחד על המחאה והמצוקה, (לרבות מותו של משה סילמן בהצתה עצמית). ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה בכל רחבי ישראל, כאשר אנסקי מופיע גם בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז, רומא וניו-יורק.

במשך השנים הנחה את העצרות המרכזיות בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם" בירושלים.

ב-1991 הגיש אנסקי תביעת דיבה נגד אמנון דנקנר בגין האשמות על התנהגות מינית לא-תקינה, שכתב עליו דנקנר בביוגרפיה של דן בן אמוץ. התביעה הועברה לבוררות אצל טומי לפיד ונסתיימה בהסכם פשרה.[3]

בשנת 2018 הוכרז אנסקי בין הזוכים בפרס על מפעל חיים מטעם אמ"י (ארגון אמני ישראל).

בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

מאמצע שנת 2020 החל להריץ עיבוד בימתי יחיד שלו ל"כתב הגנה" לסוקרטס.

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 20042005 גילם את עו"ד יגאל אפלבוים בטלנובלה "השיר שלנו". ב-2007 גילם את דב גרינבאום בעונה הראשונה של הסדרה "מסכים", וגילם את רמי בסדרת הטלוויזיה "בשורות טובות". ב-2008 גילם את אבא של איה (לירון וייסמן) בסדרת הטלוויזיה "חמישה גברים וחתונה". ב-2009 גילם את אלי אלמדון ומאיר פדידה בעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "האלופה". בין השנים 2009–2010 גילם את אמנון גרין, מנהל תיכון גרין, בסדרת הטלוויזיה "חצויה". ב-2010 גילם את רובי בסרטה של מיכל בת-אדם "מאיה". כמו כן תרם את קולו לקריינויות בסרטים וסדרות כמו "רחוב סומסום" ו"פנטזיה" (בגרסה הישנה והמקוצרת של סרט זה) וגם במשחק המחשב הישראלי "בעקבות המילים האבודות" (שיצרה חברת קומפדיה באמצע שנות התשעים). בשנת 2014 הוזמן, ביחד עם מוני מושונוב, לככב בסרט הבולגרי-ישראלי "רפסודיה בולגרית" שצולם כולו בבולגריה. אף שהסרט זכה לביקורות פושרות הוא עורר התרגשות רבה בקרב הקהילה הבולגרית בארץ. באביב 2016 השתתף כקריין בהפקת האופרה הקאמרית "אנה פרנק" בבימויו של אלכס כגן (ששיתף עמו בעבר פעולה במחזה "נפילה בשידור חי"). באותה שנה אף הופיע בסרטו של דני וולמן -"סיפור אהבה ארץ ישראלי" בתפקיד הנשיא יצחק בן צבי. ב-2018 השתתף בקומדיה "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסקי נישא שלוש פעמים. מנישואיו הראשונים הוא אב לבן. מנישואיו השניים, לשרי אנסקי, הוא אב לשניים: העיתונאית והבשלנית מיכל אנסקי והלל אנסקי. נישואיו השלישיים היו לחמוטל, שהייתה ראש לשכת המסחר ישראל-צרפת, ממנה התאלמן ב-2023.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]