אלכס כגן

אלכס כגן (נולד ב-1944 בברית המועצות), מלחין ובמאי תיאטרון ישראלי. עלה לישראל עם אמו והתחנך בקיבוצים משמר הנגב וגבעת ברנר.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שירותו הצבאי הכיר לראשונה את חנוך לוין, ולאחר מלחמת ששת הימים העלו שניהם במשותף את הקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה" שחולל שערורייה ציבורית. אחד משירי הקברט הוא "שחמט", המוכר בביצועה של חוה אלברשטיין. לאחרונה נוספו לשיר גרסאות כיסוי בביצוע שלומי סרנגה ואבי טולדנו.

כגן המשיך לשתף פעולה עם לוין בעוד מספר הצגות, כגון "יעקובי ולידנטל", "נעורי ורדה'לה" ו"קרום". הוא כתב מוזיקה גם להצגות של יהושע סובול ונסים אלוני ("שעיר אחד לעזאזל)". כמו כן כתב מוזיקה לסרטיהם של דן וולמן, מיכל בת-אדם, משה מזרחי, יעוד לבנון ועוד. תקופה קצרה עמד בראש מגמת לימודי המוזיקה בבית הספר לתיאטרון בית-צבי.

ב-1975 חיבר את המוזיקה לסרטו של דן וולמן "מיכאל שלי". ב-1980 חיבר את המוזיקה לסרטה של מיכל בת אדם "על חבל דק". ב-1983 חיבר את המוזיקה לסרטו של יצחק צפל ישורון, זוג נשוי. ב-1984 חיבר את המוזיקה לסרט "חייל הלילה" וב-1986 חיבר את המוזיקה לסרט "מלכת הכיתה", גם הוא בבימויו של יצחק צפל ישורון.

בסוף שנות ה-80 החל לעסוק בבימוי אופרות ואף היה ממקימי האופרה הקאמרית הישראלית (ביחד עם הסופר אריה קרישק) קצרת הימים, אשר הספיקה להעלות אופרה אחת בלבד- "ורד לבן" מאת אודו צימרמן.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2007 העלה כגן בישראל את המופע "שוברט פלוס", אפיזודה אופראית על פי הלידר של שוברט, בהשתתפות זמרי האופרה גבי שדה ואלמה מושונוב, הפסנתרן ברט ברמן ונגנית הקלרינט מור לוין.^[1] ב-2009 העלה ערב דומה על פי יצירות גוסטאב מהלר.

ב-2012 העלה ערב מיוחד לשירי חנוך לוין, שהולחנו על ידו בעבר בהשתתפות הזמרת קרן הדר. בסתיו 2014 ביים והלחין את "נפילה בשידור חי" מונודרמה של אריה קרישק, בכיכובו של אלכס אנסקי, על ימי הרדיו האחרונים של שדרן בכיר ונודע. ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה ברחבי הארץ ובחו"ל. בתחילת 2015 העלה את "המכשפות", האופרה הראשונה של פוצ'יני, בהפקה מיוחדת בשילוב קולנוע ווידאו, עם אירה ברטמן, גבי שדה ויותם כהן. באביב 2016 ביים גרסה של האופרה "אנה פרנק", מאת גריגורי פריד, עם הזמרת איילת כהן, הפסנתרן ברט ברמן, קריינות מפי אלכס אנסקי, בתרגום של דוד זבה.^[2]