אלמוג בהר

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פירוט יתר, לא נייטרלי, גדוש לעייפה בציטוט דברי שבח.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אלמוג בהר

אלמוג בֶּהַר (נולד ב-1978) הוא משורר, סופר ומבקר ספרות ישראלי, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע (2010-2009).

ביוגרפיה

בהר נולד בנתניה וגדל ברעננה. הוא סיים תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית. התזה שכתב הייתה על זהות ומגדר בשירתה של אמירה הס. הוא מתגורר בירושלים ומלמד בתיכון "קדמה" בקטמונים. מנחה סדנאות פיוט במסגרת קהילות שרות. כותב דוקטורט בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. בהר היה מן הפעילים המרכזיים בריצת תנועת "הפנתרים השחורים החדשים" לבחירות לעיריית ירושלים ב-2008, וכנראה אחד ממנסחי מניפסט התנועה. בהר נולד למשפחה ממוצא בגדאדי-עיראקי, איסטנבולי-ספניולי וייקי.

בשנת 2005 זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" עם סיפורו "אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד"‏. בעקבות הזכייה החל לפרסם שירים וסיפורים קצרים במספר כתבי עת, בהם "הליקון", "עיתון 77", "הכיוון מזרח" ו"קשת החדשה". עוד פרסם במוספי הספרות של העיתונים ידיעות אחרונות, מקור ראשון והארץ, שם גם פרסם ביקורות ספרות ושפט בתחרות הסיפור הקצר. לפני הפרסום בעיתון "הארץ" פרסם בהר רק מעט שירים, תחת שם-העט "ב. אלמוג", בעיקר באינטרנט, באתרים "קדמה" ו"במה חדשה". אף קודם לכן, ולאורך שנים, היה בהר אחד הקוראים הקבועים בערבים ספרותיים בבית-הקפה "תמול-שלשום" בירושלים.

ספר שיריו הראשון של בהר "צמאון בארות" ראה אור בפברואר 2008. לאחריו הוציא קובץ סיפורים קצרים בשם "אנא מן אל-יהוד" בדצמבר 2008 וספר שירה שני "חוט מושך מן הלשון" בנובמבר 2009. בנוסף פורסמה מסה פרי עטו בשם "חלומות באספניה" בקובץ "תהודות זהות - הדור השלישי כותב מזרחית", ב-2007. בהר זכה בציון לשבח בפסטיבל השירה במטולה לשנת 2008. שירו "שטפון" אף נכלל בבחינת הבגרות בספרות בחורף 2010, אך לא כחלק מהחומר הנלמד. בשנת 2010 פרסם רומן ראשון בשם "צ'חלה וחזקל".

בהר הוא מן היוצרים הבולטים בשירה העברית הצעירה , ובגל החדש של השירה המזרחית הצעירה (שהתארגנה בין השאר סביב כתב-העת "הכיוון מזרח"), השירה האמונית הצעירה (שהתארגנה סביב כתב-העת "משיב הרוח"), השיבה אל השירה הצורנית (שהתארגנה סביב כתב-העת "הו!"), השירה החברתית והפוליטית (שהתארגנה בין השאר סביב פעילות "גרילה תרבות", והתחדשות השירה הירושלמית (שהתארגנה סביב ערבי ספרות בבית-הקפה "תמול-שלשום" ופסטיבלי שירה כ"ימי אהבה לשירה" ו"מטר על מטר").

לדברי חבר השופטים בפרס ראש הממשלה על-שם לוי אשכול לסופרים עבריים לשנת תש"ע (יגאל שוורץ, רות אלמוג ולאה איני): "אלמוג בהר הוא משורר וסופר צעיר, מעניין ונועז, שקולו המקורי והמבטיח התבלט בספרות העברית למן ראשית פרסומו. ביצירתו שובר בהר מוסכמות לשוניות, מנער מהן קיבעונות חברתיים ופוליטיים, מחדד את מגוון הזהויות הישראליות, על לשונותיהן המחוקות, ומשיב להן את ערכן וכבודן. בתפיסתו את השלם הישראלי כמושתת על ריבוי, יוצר בהר סדר אמנותי ותרבותי חדש".

יצירות

הסיפור "אנא מן אל-יהוד"

"אנא מן אל-יהוד", סיפור קצר של בהר, זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2005. הסיפור עוסק בצעיר ישראלי יהודי ממוצא עיראקי המתחיל לדבר במבטא הערבי של סבו, ובמגפת חזרה למבטאים הישנים של יהודים בארץ, המתחוללת עקב כך. הסיפור עורר בשנת 2006 הדים רבים במצרים . בעקבות תרגומו לערבית ופרסומו באחד מכתבי-העת התרבותיים הוותיקים ביותר, "אל-הילאל", ככתבה ראשית.

לדברי צוות השופטים בתחרות הסיפור הקצר של הארץ לשנת התשס"ה (סמי ברדוגו, אהוד עין-גיל וארנה קזין), עם הענקת הפרס הראשון לסיפור "אנא מן אל-יהוד" של אלמוג בהר: "היפוך הזהות משמש בסיפור "אנא מן אל-יהוד" נקודת פתיחה מסקרנת לעיסוק מקורי בסוגיית הזהות התרבותית של "המזרחים" בישראל, ובעצם בזהות התרבותית של הישראלים בכלל. עושר הכתיבה ואיכותה, נימה קלילה של הומור ותפניות בלתי צפויות מבהירים שזה אכן סיפור, ולא מאמר מחאה בתחפושת. ככל שמתקדמת הקריאה מתברר, כי אף שזה סיפור "מקומי" מאוד, יש בו מסר כלל-אנושי שיכול להתאים לחברת מהגרים באשר היא". לדברי המתרגם לערבית, מוחמד עבוד, אשר צירף לסיפור מסה נרחבת, הסיפור "חשוב מאוד בשל האפשרות הגלומה בו להבנת המציאות הישראלית העכשווית".

המסה "חלומות באספניה"

מסתו של בהר, "חלומות באספניה", ראתה אור בקובץ "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית". לדברי מואיז בן הראש: "מאמר קצר זה בן ששת אלפים מילה, מקיף את כל הזהות המזרחית לשלושת דורותיה... כך עובר לו בהר מן האישי לכללי, ומן התרבותי לכלכלי, ומן הפרטי אל הפוליטי... דווקא המוות של סבו הוא המקום להבנה עמוקה של מקומו... מהחורבן הזה הולך בהר לבנות את העתיד. הוא בהחלט לא מסתפק בבדיקת העבר אלא מציג עמדה ברורה וכיוון לבניית עתיד. העתיד הזה אינו נובע מחלומות... הוא בורח כמו אש מתבניות פשטניות וסיסמאות. העתיד מורכב, הוא כולל לימוד שפות, והוא כולל בניה מחדש של בניין, אולי עם אותן אבנים של החורבן, הוא גם כולל את הידיעה שהוא לא יוכל להיות הבניין שהיה פעם כי חוכמת הבנאים שבנו אותו אבדה. אבל העתיד הזה כן כולל לימוד של כל מה שהוביל לבניין שחרב... אלמוג בהר לא שולל את החוויה הישראלית האשכנזית והוא אינו נישה או חלק שולי ממנה, הוא החברה הישראלית".

לדברי אלי הירש: "זוהי רשימה אוטוביוגרפית חריפה ומורכבת שמשולב בה טיעון פוליטי ותרבותי רחב יריעה. ראשית המעשה במות סבו של בהר, דובר ספניולית ממוצא סטמבולי, שמשפחתו היגרה בראשית המאה העשרים לגרמניה. בגרמניה הצטרף הסב לתנועת "החלוץ", הכיר שם את רעיתו, ונמלט עימה בסוף שנות השלושים לדנמרק. לאחר מלחמת השחרור עלו שניהם ארצה, וחינכו את צאצאיהם להיות ישראלים גאים. מות הסב היכה בנכדו, ובהר מוכה הצער קישר את האובדן לשפותיו הרבות של הסב שלא היו לשפותיו שלו, בעיקר לספניולית. לאחר מכן, בתהליך מורכב, הוא הבין שלא כל מה שנדמה לו שאבד אכן אבד, שהספניולית עדיין חיה, ולאובדן נוסף מימד של התגלות. אלא שלהתגלות נוסף גם מימד חריף של התפכחות – התפכחות מהזרם המרכזי של התרבות הישראלית, שבשמו של צופן ציוני ואשכנזי וחילוני עודד את בהר להתנכר לעבר התרבותי של משפחתו, שמלבד ספניולית ודנית וגרמנית אפשר למצוא בו גם יהודית בגדדית, כלומר ערבית. וכך התחיל תהליך החזרה בתשובה של בהר... בהר החליט לחזור למקורותיו המוכחשים, כלומר למזרחיותו ולדתיותו, אלא שלמקורות המוכחשים האלה הוא חוזר בלי להתנתק ממקורותיו האחרים, בין השאר מהצדדים המערביים והחילוניים של ישראליותו".

קובץ השירים "צמאון בארות"

קובץ שירים זה מכיל כ-90 שירים, אשר נכתבו, על-פי המצוין בספר, בשנים 2000-2006, ובולטים בו שירים משפחתיים (הספר מוקדש לסבו של המשורר, יצחק בהר), שירים הקשורים בירושלים ובזהות המזרחית והיהודית.

לדברי צוות השופטים בוועדת פרס פסטיבל מטולה 2008 שהעניקה ציון לשבח למשורר אלמוג בהר (ד"ר ויויאן אדן, פיצ'י יהורם בן מאיר, סיהאם דאוד, ד"ר גלעד מאירי, יורם ניסינוביץ, אילנה צוקרמן וד"ר דיתי רונן): "אלמוג בהר מקבל ציון לשבח עבור ספר ביכוריו, צמאון בארות. בהר הוא משורר בראשית דרכו וכבר הוא מקיים שיח פנימי עמוק ושיח חיצוני רחב עם השירה על גווניה ודורותיה. רוחב היריעה אינו פוגם בסגנונו, שהינו הדוק ומלוטש: המבע סוחף, ישיר ולא מתחכם. היקף הנושאים של הספר ומידת ההעמקה בהם מלמדים שלפנינו ניצב מחפש דרך אמיתי הנודד בעולמות שונים אחר תשובות מורכבות לשאלות מגוונות בנושאי רוח, זהות, משפחה, יצירה, ארספואטיקה, זמן, היסטוריה ועוד. הספר מקיים דיאלוג אינטנסיבי, אך זורם עם טקסטים וצורות ממקורות מגוונים –יהודיים, בודהיסטיים, שירה עכשווית – עברית ולועזית, טקסטים פופולאריים (כגון, בוב דילן) ועוד. הפוטנציאל הגלום בשפע של בהר מבשר על עתיד שירי פורה ואיכותי".

לדברי אלי הירש בביקורת ב"ידיעות אחרונות": "'צמאון בארות' הוא ספר מרשים מאוד, וכספר ביכורים הוא מרשים במיוחד. אלמוג בהר נבדל מרוב המשוררים העבריים בני דורו ברהיטותו האינטלקטואלית, כלומר ביכולתו לעצב שיר כטיעון מורכב הנרקם בעת ובעונה אחת הן בפני השטח הגלויים של השפה והן במעמקיה. חשוב לא פחות לומר שבהר הוא אחד הקולות המרתקים ביותר במה שאפשר לכנות 'הגל המזרחי החדש' בשירתנו... הרהיטות שלו סוחפת עד כדי כך, שבמהלך הקריאה בספרו לא יכולתי שלא לשקול שוב את ההשערה המקננת בשולי ראשי כבר זמן מה – ששם, בגל המזרחי החדש, מסתתר היום האוונגרד הפורה ביותר של השירה הישראלית... לעת עתה זו רק השערה... אבל נדמה לי שכדאי להתייחס אליה ברצינות כבר עכשיו, שכן יש זיקה ברורה בין כוחו של בהר כמשורר לבין העיסוק האינטנסיבי שלו בזהותו המפוצלת ובלשונותיו האבודות – ערבית-עיראקית וספניולית... צמאון בארות הוא מצבה הבסיסי של השירה העברית היום".

קובץ הסיפורים "אנא מן אל-יהוד"

קובץ הסיפורים "אנא מן אל-יהוד" כולל כארבעים סיפורים קצרים (אשר נכתבו על-פי המצוין בספר בין השנים 1996 ל-2008) בסגנונות ונושאים שונים, בהם הסיפור הקצר "אנא מן אל-יהוד", המופיע בערבית, ומחזור סיפורים המורכב משורות משיריה של אמירה הס. מתוך מחזור סיפורים זה תורגם לערבית והופיע בעיתון "אל-מצרי אל-יום" ההמצרי הפרק הרביעי, המוקדש למחמוד דרוויש. לדברי דנה רוטשילד בביקורת ב"ידיעות אחרונות: "ב'אנא מן אל-יהוד', ספרו היפהפה של אלמוג בהר, יש כל מה שחסר אצל רוב הסופרים הצעירים בישראל. מאיפה שלא מסתכלים על זה, נדיר למצוא ספר שארוג כל כך לתוך התרבות, השפה והמקום של כותבו כמו 'אנא מן אל-יהוד' של אלמוג בהר". רות קרא, בביקורתה על הספר, הדגישה את הלידות החוזרות ונשנות בסיפורים, חוזרות ומתעכבות, ומחברות בין קשרי גבר ואישה לחיבורים המיסטיים. הספר נכלל ברשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר לשנת 2011.

קובץ השירים "חוט מושך מן הלשון"

ספר שירים שני, בן למעלה משמונים שירים, אשר נכתבו בשנים 1996 - 2008. גם בו כתב בהר מספר שירים משפחתיים והעוסקים בזהות, לצד שירים העוסקים בנושאים בתאולוגיה ומיסטיקה ושירי אהבה.

על ספר זה הוענק לבהר פרס ברנשטיין על ספר שירה עברי מקורי. בנימוקיהם למתן הפרס כתבו השופטים מאיר ויזלטיר, חנן חבר ואורית מיטל כי "בהר כותב במאה העשרים-ואחת פיוט פוסט-מודרני שעיקרו שירה תאולוגית על סיפה של הדת, שיונקת מן החסידות ושחוזרת ושואלת איך תבוא הגאולה. אבך שירתו שואלת גם יותר מכך – היא שואלת האם השירה יכולה להביא את הגאולה. ניתן לראותו כפייטן שכותב עבור טקסים ופולחנים של הקהילה שבתוכה הוא חי". בביקורת במעריב כתב המבקר מנחם בן כי "אלמוג בהר, גם בספר שיריו החדש "חוט מושך מן הלשון" (עם עובד), הוא אחד המשוררים רבי הכוח והמשמעות ביותר בשירה הישראלית הצעירה".

הרומן "צ'חלה וחזקל"

הספר נכלל ברשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר לשנת 2012.

ביקורת

חוקר הספרות דן מירון כתב על בהר כי "מסתובב משורר בתפקיד של מין עמיחי חדש. שמו אלמוג בהר ואני קורא דברי שבח מופלגים עליו בביקורת. ואני אומר לעצמי ריבונו של עולם, מה קורה פה? זה משורר שכל הזמן מפצה על חולשת הטור שלו ועל זה שהמשפט השירי שלו הוא בלי כוח וללא עוצמה על ידי זה שהוא כותב שורות מופרכות עוד ועוד. השיר שלו מלא ב'שירות הסברה' של עצמו".

ספרים

• צמאון בארות, שירים, עם עובד, קסת, 2008, תשס"ח
• אנא מן אל-יהוד, סיפורים, הוצאת בבל, 2008, תשס"ט
• חוט מושך מן הלשון, שירים, עם עובד, 2009, תש"ע
• צַ'חְלָה וְחֶזְקֵל, רומן, כתר, 2010, תשע"א

קישורים חיצוניים

אלמוג בהר ומרואן מח'ול באירוע שירה של "גרילה תרבות" באבו דיס, דצמבר 2009

• אלמוג בהר ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דף המחבר של אלמוג בהר בהוצאת בבל, אתר מכונת קריאה
• הבלוג של אלמוג בהר
• מדף הספרים של אלמוג בהר, nrg ‏, 11/1/2009
• יצירותיו באתר "במה חדשה"
• אלי אליהו, המשורר אלמוג בהר כותב פרוזה, ומבהיר שהקונפליקט המזרחי-אשכנזי עדיין רחוק מלהיעלם, באתר הארץ, 12.1.2011

על "צמאון בארות"

• עומרי הרצוג, האויב שבפנים, ynet
• רוני סומק, צמאון בארות, אלמוג בהר, עוצמת עיניים ופוקחת לב, באתר הארץ, 24/12/08
• אלי הירש, ביקורת על "צמאון בארות", ידיעות אחרונות, 22.2.2008

על הספר "אנא מן אל-יהוד"

• עמיחי שלו, ראיון: הערבי-יהודי החדש, ynet ‏, 19.12.08
• יובל אלבשן, על הספר "אנא מן אל יהוד ", באתר הארץ, 14/04/09
• אלמוג בהר, "אנא מן אל-יהוד", באתר הארץ

על "חוט מושך מן הלשון"

• נוית בראל. "לא לפחד לומר: יש לי עבר" ביקורת על ספר של אלמוג בהר "חוט מושך מן הלשון", "מקור ראשון", מוסף "שבת", 22.1.2010, ז' בשבט תש"ע, עמ' 18.
• מוריה בן ברק, שיר לשבת: קצה מדרכה, nrg ‏, 26/11/2009
• אלי הירש, ביקורת על "חוט מושך מן הלשון", ידיעות אחרונות, 25.12.2009

על "צ'חלה וחזקל"

• קציעה עלון, "צ'חלה וחזקל" מאת אלמוג בהר: פיוט חדש-ישן, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
• יפתח אשכנזי, אוטו-אמנציפציה מהאותנטי, באתר הארץ, 14 בינואר 2011
• יותם שווימר, אלכימאי של המילה הכתובה, באתר ynet‏, 3 בינואר 2011