פלוני
בעברית, פלוני, אלמוני או פלמוני, ולעתים הצירוף פלוני אלמוני, משמשים להתייחסות לאדם שזהותו איננה ידועה, או שהיא ידועה אך נשמרת בסוד. כמו כן, משמש המונח כאשר הזהות אינה רלוונטית או כשיש רצון להכליל (זהות בלתי ספציפית).
תוכן עניינים |
[עריכה] בתנ"ך
בתנ"ך מופיע כמה פעמים הביטוי במשמעותו זו. פעמיים מוזכר הביטוי לגבי מקום ששמו אינו מפורט – "אֶל-מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" (שמואל א' כ"א, ג, מלכים ב' ו', ח), פעם אחת במגילת רות לגבי אדם ששמו אינו ידוע – "סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" (ד', א), ועוד פעם אחת בשם משולב – "פַּלְמוֹנִי" – באשר למלאך שדיבר לדניאל (דניאל ח', יג). מלבד זאת קיים שם המשפחה "פְּלוֹנִי" בספר דברי הימים (א' יא, כז; לו; כ"ז, י), כנראה על שם מקום המוצא או אבי המשפחה. ובאמת, רבי יהושע בן לוי סבר כי "פלוני אלמוני" הוא שמו של האדם (רות רבה פרשה ז).
הפרשנים הסבירו את מקור המילה "פלוני" כגזור מ"פלאי", סתום, ואת "אלמוני" מלשון "אלמון", דהיינו כאדם אלמן, או מלשון אילם, שכן אין יודעים לקרוא לו בשם.
[עריכה] בימינו
- בעברית הישראלית נפוץ השימוש בשם ישראל ישראלי.
- בערבית מקובלים השמות עמר וזיד.
- בארצות הברית מקובלים השמות ג'ון דו (John Doe) לגבר וג'יין רו/דו (Jane Roe/Doe) לאישה (למשל: פסק דין רו נגד וייד).
- בגרמניה ובאוסטריה –מקס מוסטרמן (Max Mustermann) לגבר ואריקה מוסטרמן (Erika Mustermann) לאישה.
- בשווייץ – פליקס מוסטר (Felix Muster) ומריה ברנסקוני (Maria Bernasconi).
[עריכה] שימושים אחרים
שימוש בכינויים אלה ודומיהם נעשה בהקשרים מיוחדים אחדים:
- אצל חז"ל מוזכר לעתים תנא בשם "פלימו" – ויש שהסבירו שאין זה שם אדם מסוים, אלא כינוי כדוגמת "פלוני".
- חז"ל משתמשים גם פעמים רבות ב"פלוני" לתיאור מקרים משפטיים שונים (ואולם לעולם לא "אלמוני"). דרך נפוצה אחרת היא שימוש בשמות "ראובן" ו"שמעון" (ולעתים גם לוי, וכן הלאה).
- בפסק דין הניתן על ידי בית משפט מופיעים הצדדים, בדרך כלל, בשמותיהם המלאים, אך לעתים נשמרת אלמוניות שני הצדדים, או אחד מהם, והזיהוי ניתן באמצעות ראשי תיבות השם, או בכינויים כגון "אלמוני", "פלוני" [1]. אלמוניות זו ניתנת כאשר נדרשת הגנה למי שעלול להיפגע מפרסום שמות הצדדים, כגון ילדי בני הזוג במשפט גירושין.
- דרך נוספת המקובלת בפסקי דין בישראל היא שימוש בשמות הפרטיים ראובן ושמעון, שאינם שמותיהם האמיתיים של הצדדים. (וכאמור כך גם בארצות הברית, למשל בפסק דין רו נגד וייד.)
- בסרט קולנוע שבו מסרב הבמאי לחתום על הסרט שביים, משום שאינו שלם עם התוצאה הסופית, ניתן הקרדיט לאלן סמית'י. לראשונה נעשה שימוש בשיטה זו בסרט "מותו של אקדוחן" שיצא לאקרנים בשנת 1969, מאז שנת 2000 אין איגוד במאי הקולנוע האמריקני מאפשר עוד שימוש בשם זה, לאחר שה"סוד" נחשף לציבור הרחב, והוא דורש, במקרה של סכסוך מסוג זה, להשתמש בשם במה ייחודי לאותו סרט. למרות זאת, ישנם סרטים שממשיכים להשתמש בקרדיט זה.
- גם לגופה שנמצאה וטרם זוהתה ניתן בארצות הברית השמות ג'ון דו וג'יין רו.
- כאשר נדרשים אמצעי התקשורת להתייחס לאדם ששמו אסור לפרסום, נהוג לציין רק את האות הראשונה של שמו הפרטי. כך למשל, ראש השב"כ כרמי גילון צוין באמצעי התקשורת בישראל קודם שפורסם שמו בשם כ'. לעתים נבחר שם צבעוני יותר למטרה זו, כדוגמת "האדם השלישי", "האסיר איקס" ו"גרון עמוק".
- שם עט עשוי לשמש לשמירת אלמוניות הסופר. מקרה מפורסם הוא הסופר רומן גארי, שלאחר שהתפרסם כבר רצה למנוע מספריו החדשים התייחסות של דעה קדומה הנובעת מהיכרות עם ספריו הקודמים, ופירסמם תחת שם העט "אמיל אז'אר".
