אלן פטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלן פטון
Alan Paton
אלן פטון
אלן פטון
לידה 11 בינואר 1903
פיטרמריצבורג, דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באפריל 1988 (בגיל 85)
דרבן, דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום דרום אפריקה
עיסוק סופר, פובליציסט, פוליטיקאי ומחנך
מקום לימודים אוניברסיטת נאטאל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה ספרות, שירה
סוגה נובלה, רומן היסטורי, אוטוביוגרפיה, ביוגרפיה
יצירות בולטות זעקי ארץ אהובה
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלן סטיוארט פטוןאנגלית: Alan Stewart Paton;‏ 11 בינואר 1903 - 12 באפריל 1988) היה מחנך, סופר ופוליטיקאי דרום אפריקאי, שפעל רבות נגד משטר האפרטהייד במדינה. פסגת יצירתו הספרותית היא הנובלה "זעקי, ארץ אהובה" שמתארת את הבעיה הבין-גזעית בדרום אפריקה ואשר זיכתה אותו בהכרה בינלאומית.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטון נולד בפיטרמאריצבורג בפרובינציית נאטאל (כיום קואזולו-נאטאל), בנם של יוניס וורד פטון ושל ג'יימס פטון ששימש כעובד מדינה. פטון סיים את לימודיו בקולג' של מאריצבורג ב-1918, שם פרסם כמה משיריו הראשונים בעיתון הקולג'. המשיך ללימודים באוניברסיטה של נאטאל, שם רכש ב-1924 תואר ראשון בפיזיקה וכן תעודת הוראה. לאחר סיום לימודיו עבד פטון כמורה, תחילה כמורה לכימיה ומתמטיקה בתיכון של איקופו בין השנים 1928-1925 ולאחר מכן חזר לעיר הולדתו ולימד בקולג' של מאריצבורג בין השנים 1935-1928. בזמן שהותו באיקופו פגש את דוריס אוליב פרנסיס והשניים נישאו ב-1928 וחיו ביחד עד למותה מנפחת ב-1967. לשניים נולדו שני בנים – דייוויד (1930) וג'ונתן (1936). חייהם המשותפים מתוארים בספרו Kontakion for You Departed שפורסם ב-1969. פטון נישא בשנית למזכירה שלו, אן מרגרט הופקינס, באותה השנה שבה פורסם הספר. פטון נפטר בביתו בעיירה בותא'ז היל, דרום אפריקה, בשנת 1988.

קריירה מוקדמת ותחילת דרכו כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתחילת הקריירה שלו גילה פטון עניין רב בנושאים חברתיים וביחסים בין הגזעים במדינה, וב-1930 הצטרף למוסד ליחסים הבין-גזעיים של דרום אפריקה. פטון התיידד עם הפוליטיקאי הליברלי יאן הנדריק הופמייר ועם אנשי רוח ופוליטיקאים נוספים בחוגים הליברליים של דרום אפריקה ובה בעת התגבשה תפיסת עולמו באשר ליחסים בין שחורים ללבנים במדינה ובנוגע לאחריות שיש ללבנים כלפי מצוקותיהם של השחורים. ייתכן שמתוך כך היה מעוניין לסיים את עבודתו שהתרכזה עד אותה העת בבתי ספר לבני נוער לבנים בנאטאל.

בהמלצתו של הופמייר, מונה פטון למנהל מוסד דיפקלוף לעבריינים אפריקאים צעירים, שליד יוהנסבורג, והחזיק במשרה בין השנים 1949-1935. במהלך כהונתו הנהיג שורה של רפורמות שנועדו ליצור תנאים להשתלבותם חזרה בחברה של אותם נערים, ביניהן מדיניות של מעונות פתוחים, היתרי עבודה וביקורי בית: הנערים התגוררו במעונות סגורים אולם כאשר גילו התנהגות טובה הועברו למעונות פתוחים באותו המתחם. חלק מהנערים הורשו לעבוד מחוץ למוסד ובחלק מהמקרים אף הותר להם להתגורר בחוץ תחת השגחתה של משפחת אומנה. פחות מ-1% מתוך עשרת אלפים הנערים שהותר להם להתגורר מחוץ למוסד במהלך כהונתו של פטון, מעלו באמון וברחו מהמוסד.

בשנת 1942, במהלך כהונתו במוסד לעבריינים צעירים, מונה לעמוד בראש ועדה של הבישופות האנגליקנית לחקר היחסים בין הכנסייה לגזעים השונים במדינה.

במלחמת העולם השנייה התנדב פטון לשרת אך בקשתו נדחתה בטענה שכישוריו המקצועיים אינם נחוצים. בתום המלחמה יצא לחקור מוסדות לעבריינים צעירים ברחבי העולם והגיע לאירופה, ארצות הברית וקנדה. בזמן שהותו בנורווגיה החל לעבוד על יצירת המופת שלו "זעקי ארץ אהובה", שאותה סיים לכתוב בסן פרנסיסקו ב-1946. שם פגש את אוברי ומריגולד בארנס, שקראו את כתב היד ומצאו הוצאת ספרים שתסכים לפרסם את הספר. בשנת 1949 הוענק לו פרס אניספילד-וולף עבור הספר.

הצלחתו הרבה של הספר אפשרה לו לפרוש מתפקידו כמנהל המוסד לעבריינים צעירים, לעבור לעירה אנרלי שבחופה הדרומי של נאטאל ולהתמסר כל כולו לכתיבה.

התנגדותו לאפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"זעקי, ארץ אהובה, לילוד שלא נולד עדיין אשר הוא יורש פחדנו. אל-נא תעמק מדי אהבתו את האדמה. אל-נא יצהל צחוקו מדי כהינגר המים בעד אצבעותיו.. אל-נא יעמוד מחריש מדי כהאדים השמש השוקעת את הולד באש. אל יתפעם מדי כשיר צפרי ארצו, ואל יתן לבו יותר מדי להר ולגיא. כי הפחד יציגהו ככלי ריק אם יתן רב מדי".

מתוך "זעקי ארץ אהובה" (תרגום: אהרן אמיר)

בשנת 1948, ארבעה חודשים לאחר פרסום "זעקי ארץ אהובה", עלתה לשלטון בדרום אפריקה "המפלגה הלאומית" הימנית-לאומנית, אשר הנהיגה את מדיניות ההפרדה הגזענית של האפרטהייד. ב-1953 פטון היה בין מייסדיה של המפלגה הליברלית של דרום אפריקה שנאבקה נגד מדיניות האפרטהייד של המפלגה הלאומית, והתיידד עם ברנרד פרידמן, מייסדה של המפלגה הפרוגרסיבית שהתנגדה אף היא לאפרטהייד. עמיתו של פטון לכתיבה, לורנס ואן דר פוסט, שהיגר לאנגליה בשנות ה-30', סייע למפלגה בדרכים רבות. ואן דר פוסט ידע שהמשטרה החשאית של דרום אפריקה מודעת לעובדה שהוא מעביר כספים לפטון, אך אינה יכולה לעצור זאת באמצעים חוקיים. פטון עצמו דגל בהתנגדות לא-אלימה למדיניות האפרטהייד, כמו רבים אחרים במפלגה. למרות זאת, היו שנקטו דרך יותר ישירה ואלימה, עד שבשלהי שנות ה-60' משטר האפרטהייד פירק את המפלגה מטעמים גזעניים, היות שחבריה היו לבנים ושחורים כאחד. פטון כיהן כנשיא המפלגה החל מ-1956 ועד לפירוקה. בשובו מנסיעה לניו יורק בשנת 1960, אותה השנה שבה הוכרז על מצב חירום במדינה, דרכונו הוחרם ולא הושב לו במשך עשר שנים.

במהלך המשפט שהתנהל נגד נלסון מנדלה ב-1964 ובזמן כהונתו כנשיא המפלגה הליברלית, עמד פטון לצידו של מנדלה.

על ספרו זעקי ארץ אהובה אמר מנדלה[1]:

Cry, the Beloved Country, however, is also a monument to the future. One of South Africa's leading humanists, Alan Paton, vividly captured his eloquent faith in the essential goodness of people in his epic work.

נלסון מנדלה בפרמיירה של הסרט Cry the Beloved Country, ניו יורק, 1995

בערוב ימיו פרש פטון לעיירה בותא'ז היל, שם התגורר עד למותו ב-1988.

יצירות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הנובלות הנוספות של פטון, "בואי אלי, לבן העור" (באנגלית: Too Late the Phalarope) שאותה כתב ב-1953 בעת עבודתו ביישוב של חולי שחפת ו"במצר" (באנגלית: Ah, but Your Land is Beautiful, 1981) וכן קובץ הסיפורים הקצרים שכתב (Tales From a Troubled Land, 1981) עוסקים כולם בנושאים הגזעיים שהעסיקו אותו ב"זעקי, ארץ אהובה". "במצר" נכתב כנובלה היסטורית המוסרת לקורא תיאור מדויק של תנועת ההתנגדות בדרום אפריקה בשנות ה-60', מבעד לעיניהן של תריסר דמויות דרום אפריקאיות מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית.

פטון עסק רבות בכתיבת מאמרים שגם הם עסקו ברובם בפוליטיקה ובבעיות הגזעיות בדרום אפריקה. במאמרו Save the Beloved Country הוא משתמש בכותרת של ספרו המפורסם אולם שומר על קו יותר אקדמי שבאמצעותו הוא בוחן את הדמויות והבעיות המרכזיות במאבק נגד משטר האפרטהייד.

פטון הספיק לכתוב שניים מתוך שלושת כרכי האוטוביוגרפיה שלו שתכנן להוציא לאור: הראשון - (Towards the Mountain, 1980), עוסק בראשית חייו עד לפרסום זעקי, ארץ אהובה, אירוע שישנה את מהלך חייו, ואילו השני - Journey Continued (שפורסם ב-1988 זמן קצר לאחר מותו) עוסק בתקופה שלאחר פרסום הנובלה.

בנוסף עסק בכתיבת ביוגרפיות: ב-1964 כתב את Hofmeyr, ביוגרפיה של ידידו יאן הנדריק הופמייר שכיהן כחבר פרלמנט וכשר בממשלה. ב-1973 כתב את Apartheid and the Archbishop – הביוגרפיה של ג'פרי קלייטון, הארכיבישוף של קייפטאון.

בנוסף לכל אלה, פטון התעניין החל מגיל צעיר בכתיבת שירה, וקובץ משיריו פורסמו בביוגרפיה של פטון מאת פיטר אלכסנדר.

אדיקותם הנוצרית-מתודיסטית של הוריו והסגנון הפרוזאי של תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך שנקרא בביתם מילאו את דמיונו והשפיעו רבות על סגנון הכתיבה שלו[2].

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1948 - זעקי, ארץ אהובה.
  • כתב את התסריט לסרט "זעקי ארץ אהובה" בבימוי של זולטן קורדה, שיצא לאקרנים ב-1951.
  • Too Late the Phalarope - 1953. תורגם לעברית בשם "בוא אלי, לבן העור" על ידי הוצאת כתר בשנת 1961. סיפורו הטראגי של פיטר ואן ולאנדרן, שוטר לבן שנקלע למערכת יחסים אסורה עם נערה שחורה בשם סטפני, בניגוד לחוקי ההפרדה של משטר האפרטהייד.
  • כתב את התסריט לסרט "זעקי ארץ אהובה" בבימוי של זולטן קורדה שיצא לאקרנים ב-1951.
  • The Land and People of South Africa – 1955. ספר אודות אפריקה שכתב עבור בתי ספר תיכוניים בארצות הברית ובאנגליה.
  • South Africa in Transition – 1956.
  • The Last Journey – 1959. מחזה אודות דייוויד ליווינגסטון העוסק ביחסה של הנצרות לבעיות הבין-גזעיות בעולם המודרני.
  • Debbie Go Home – 1960.
  • Tales from a Troubled Land – 1961.
  • Hofmeyr – 1964. ביוגרפיה של הפוליטיקאי הדרום אפריקאי יאן הנדריק הופמייר.
  • South African Tragedy – 1965.
  • Spono – 1965.
  • The Long View – 1967.
  • Instrument of Thy Peace – 1968.
  • Kontakio For You Departed – 1969.
  • Case History of a Pinky – 1972.
  • Apartheid and the Archbishop: the Life and Times of Geoffrey Clayton, Archbishop of Cape Town – 1973. ביוגרפיה של ג'פרי קלייטון, הארכיבישוף של קייפטאון.
  • Knocking on the Door – 1975.
  • Towards the Mountain – 1980. חלקה הראשון של האוטוביוגרפיה של פטון.
  • Ah, but Your Land is Beautiful – 1981. תורגם לעברית בשם "במצר" על ידי אריאלה אנדרסן. הוצאת אור-עם, 1985.
  • Journey Continued: An Autobiography – 1988. חלקה השני של האוטוביוגרפיה של פטון.
  • Save the Beloved Country – 1989.
  • The Hero of Currie Road: the complete short pieces – 2008.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]