אלנה וקרסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלנה וקרסקו

אלנה וקרסקורומנית: Elena Văcărescu, בצרפתית: Hélène Vacaresco ‏,21 בספטמבר 1864 - 17 בפברואר 1947) הייתה סופרת, מחזאית, משוררת,מתרגמת ודיפלומטית רומנייה. כתבה בשפות צרפתית ורומנית. אלנה וקרסקו כיהנה כנציגת רומניה בחבר הלאומים ובשנת 1925 נבחרה לחברה באקדמיה הרומנית.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלנה וקרסקו נולדה ב-21 בספטמבר ברומניה. היא הייתה בת למשפחת בויארים רומנים, משפחה אשר לה מספר אינטלקטואלים בולטים. אביה, יואן וקרסקו, היה דיפלומט רומני והשתתפותו במלחמת העצמאות של רומניה אף השתקפה בכתביה. וקרסקו הייתה לבת טיפוחים ובת בית של המלכה הסופרת אליסאבטה. בתקופת שהותה בקרבת המלכה, התוודעה ליורש העצר של המלוכה הרומנית פרדיננד. פרידננד היה בן אחיו של המלך שאומץ על ידו, כיוון שלזוג המלכותי לא היו ילדים חיים. בין השניים התפתחו קשרי אהבה, בעידוד המלכה ופרדיננד הודיע על רצונו לשאת את וקרסקו לאשה, הודעה שיצרה משבר מדיני. על פי החוזה שקבע את עצמאות רומניה ואת השלטון המלכותי, המלך ורעייתו חייבים להיות משושלות לא רומניות וזאת כדי שלא יהיו מעורבים בתככים פנימיים של קבוצות מקומיות. המלך קרול הגלה את וקרסקו תחילה לאיטליה ולאחר מכן לפריז לכל ימי חייה, את אשתו, המלכה אליסאבטה, הגלה לעיר הולדתה לשנתיים ופרדיננד, יורש העצר, נשלח לשוטט בעולם ולמצוא לו כלה זרה בעלת ייחוס.

וקרסקו פיתחה בצרפת קריירה ספרותית נכבדה וזכתה פעמיים לפרסים של האקדמיה הצרפתית. בשנת 1925 נבחרה לאקדמיה הרומנית. כעבור שנתיים העניק לה שר החוץ הצרפתי, אריסטיד בריאן, את אות לגיון הכבוד.

בנוסף ליצירתה הספרותית עסקה וקרסקו גם בתרגום ממיטב היוצרים הרומנים לצרפתית ותרגמה, בין היתר, יצירות של מיכאי אמינסקו, אוקטביאן גוגה וג'ורג'ה טופרצ'אנו. היא ייסדה את פרס פמינה וקרסקו לביקורות.

בשנת 1947, לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה חלק ממשלחת רומניה לשיחות השלום. ב-17 בפברואר 1947 נפטרה ונקברה בחלקת הקבר המשפחתית בבוקרשט.

מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Chants d'Aurore (שירי השחר) (1886)
  • L'âme sereine (בלב זך) (1896)
  • Lueurs et Flammes (ניצוצות ולהבות) (1903)
  • Le Jardin passioné (גן התשוקה) (1908)
  • La Dormeuse éveillée (לחלום בעיניים פקוחות) (1914)

עיבודים פולקלוריסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Le Rhapsode de la Dâmboviţa (הרפסודיה של דמבוביצה) (1889)
  • Nuits d'Orient (לילות אוריאנטליים) (1907)
  • Dans l'or du soir (בערב מופז) (1927)

רומאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Amor vincit (האהבה מנצחת) (1908)
  • Le Sortilége (הכישוף) (1911)

זכרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Memorial sur le mode mineur (זכרונות מינוריים) (1946)
  • Le Roman de ma vie (הרומן של חיי)

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Stana (סטאנה) (1904)
  • Pe urma dragostei (בעקבות האהבה)