אלנה קגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלנה קגן
קגן בפגישה עם הנשיא אובמה, באפריל 2010

אלנה קגן (בהגייה אמריקאית: קייגן; באנגלית: Elena Kagan; נולדה ב-28 באפריל 1960 בניו יורק) היא משפטנית יהודיה אמריקאית, המכהנת מאז אוגוסט 2010 כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קגן נולדה למשפחה יהודית באפר וסט סייד בניו יורק, כבת השנייה מבין שלושת ילדיהם של רוברט קגן, עורך דין, וגלוריה גיטלמן-קגן, מורה בבית ספר יסודי. בגיל 12 רצתה לחגוג בת מצווה, אולם הדבר לא התאפשר אז בבית הכנסת לינקולן סקוור האורתודוקסי שאליו השתייכה משפחתה. עקב השתדלותה הנמרצת הטקס התקיים לבסוף במתכונת שונה מבר מצווה וסלל את הדרך לבנות אחרות בעקבותיה.‏[1] כיום היא מזוהה עם היהדות הקונסרבטיבית.‏[2]

למדה בבית הספר התיכון שליד מכללת הנטר. בהמשך למדה באוניברסיטת פרינסטון, שם קיבלה תואר ראשון בהיסטוריה ב-1981. עבודת הגמר שלה הייתה בנושא התנועה הסוציאליסטית בניו יורק. בתקופת לימודיה הייתה עורכת עמוד מאמרי הדעה בעיתון הסטודנטים ה"דיילי פרינסטוניאן". קגן סיימה את לימודיה בהצטיינות יתירה וקיבלה פרס - מלגה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד, שם הוענק לה תואר מוסמך בפילוסופיה ב-1983. לאחר מכן למדה משפטים באוניברסיטת הרווארד וסיימה בהצטיינות יתירה ב-1986.

קגן החלה את חייה המקצועיים כסייעת משפטית לשופט אבנר מיקבה בוושינגטון ולשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, ת'ורגוד מרשל. לאחר מכן עבדה במשרד עורכי דין בוושינגטון. ב-1991 עברה לעבוד כמרצה למשפטים באוניברסיטת שיקגו. ב-1995 כיהנה כסגנית היועץ המשפטי של הבית הלבן בימי הנשיא ביל קלינטון וכן כסגנית ראש המועצה למדיניות הפנים.

בשנת 1999 חזרה לאקדמיה, כמרצה באוניברסיטת הרווארד, ובשנת 2001 הפכה לפרופסור מן המניין. בשנת 2003 מונתה למשרת דיקנית האוניברסיטה, על ידי נשיא האוניברסיטה לורנס סאמרס, לימים היועץ הכלכלי הראשי של אובמה. בכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בהיותה בתפקיד פעלה למנוע מנציגי צבא ארצות הברית גישה מלאה למתקני האוניברסיטה בירידי תעסוקה, בשל מדיניות הצבא שלא לגייס הומוסקסואלים מוצהרים. במרץ 2009 מינה אותה ברק אובמה לפרקליט הממשל לבית המשפט העליון. מועמדותה אושרה על ידי הסנאט ברוב של 61-31, ובכך הייתה לאישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה, הנחשב השלישי בחשיבותו במשרד המשפטים האמריקאי.

ב-10 במאי 2010 מונתה על ידי אובמה להחליף את השופט ג'ון פול סטיבנס בבית המשפט העליון, מינוי שאושר בסנאט ב-5 באוגוסט אותה שנה ברוב של 63-37. קגן נכנסה לתפקידה ב-7 באוגוסט. נכון ל-2010 קגן היא אחת משלושה שופטים יהודים המכהנים בבית המשפט.

לקגן אין ילדים, והיא לא נישאה מעולם.‏[3]

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קגן נחשבת לבעלת זיקה למפלגה הדמוקרטית ולבעלת סדר יום ליברלי. עם זאת, לאורך הקריירה עשתה מאמץ שלא להיתפס כחסידת אידאולוגיה מסוימת, ובתקופת ממשל ג'ורג' ו' בוש נמנעה מלמתוח ביקורת על מדיניות "המלחמה נגד הטרור". תמיכתה בשופטים הדוגלים באקטיביזם שיפוטי, כמו גם העדר ניסיונה כשופטת, עמדו במרכז הביקורת כלפיה מצד רפובליקאים. במהלך טקס הענקת "פרס גרובר למשפט" לנשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק קגן כינתה את ברק "הגיבור המשפטי שלי, השופט שקידם הכי הרבה את הדמוקרטיה, זכויות אדם, תפקיד החוק, וצדק".‏[4]: במהלך השימועים שלה בוועדה המשפטית בסנאט הצהיר הסנאטור ג'ף סשנס כי "קגן הייתה מתמחה של השופטים מיקבה ומרשל, וגם כינתה את השופט הישראלי אהרן ברק שהוגדר כשופט הכי אקטיביסט בעולם כגיבור שלה. אלו שופטים שאינם מתכחשים לאקטיביות שלהם, ומבקרים בגלוי את הרעיון ששופט אינו יותר מבורר נייטרלי"‏[5][6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלנה קגן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט העליון של ארצות הברית

נשיא בית המשפט: ג'ון רוברטס

אנטונין סקאליה · אנתוני קנדי · קלרנס תומאס · רות ביידר גינסבורג · סטיבן ברייר · סמואל אליטו · סוניה סוטומיור · אלנה קגן
Seal of the United States Supreme Court.svg