אלנה קגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלנה קגן
Elena Kagan
לידה 28 באפריל 1960 (בת 63)
מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
שופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית
7 באוגוסט 2010 – מכהנת
(13 שנים)
תחת נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס
נשיא ממנה ברק אובמה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלנה קגן (בהגייה אמריקאית: קייגן; באנגלית: Elena Kagan; נולדה ב-28 באפריל 1960) היא משפטנית יהודייה-אמריקאית, המכהנת מאז אוגוסט 2010 כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית. היא מונתה על ידי הנשיא ברק אובמה. קודם לכן הייתה פרקליטת המדינה של ארצות הברית, ולפני כן פרופסור ודיקנית בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קגן נולדה למשפחה יהודית ממוצא רוסי באפר וסט סייד בניו יורק, ארצות הברית, כבת השנייה מבין שלושת ילדיהם של רוברט קגן, עורך דין, וגלוריה גיטלמן-קגן, מורה בבית ספר יסודי. בגיל 12 רצתה לחגוג בת מצווה כמו הבנים – בקריאה מהתורה בתוך בית הכנסת בבוקר יום שבת, אולם הדבר לא התאפשר אז בבית הכנסת לינקולן סקוור האורתודוקסי-מודרני שאליו השתייכה משפחתה. עקב העקשנות שלה, התקיים לבסוף הטקס במתכונת דומה אך שונה (בתוך בית הכנסת, אך בערב שישי וקריאה ממגילת רות) מבר מצווה, וסלל את הדרך לבנות אחרות בעקבותיה.[1] כיום היא מזוהה עם היהדות הקונסרבטיבית.[2]

למדה בבית הספר התיכון שליד מכללת הנטר. בהמשך למדה באוניברסיטת פרינסטון, שם קיבלה תואר ראשון בהיסטוריה ב-1981. עבודת הגמר שלה הייתה בנושא התנועה הסוציאליסטית בניו יורק. בתקופת לימודיה ערכה את עמוד מאמרי הדעה בעיתון הסטודנטים ה"דיילי פרינסטוניאן". קגן סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה וקיבלה פרס - מלגה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד, שם הוענק לה תואר מוסמך בפילוסופיה ב-1983. לאחר מכן למדה משפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד וסיימה בהצטיינות יתרה ב-1986.

קגן החלה את חייה המקצועיים בהתמחות כמזכירה לשופט אבנר מיקבה בוושינגטון ולשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, ת'ורגוד מרשל. לאחר מכן עבדה במשרד עורכי דין בוושינגטון. ב-1991 עברה לעבוד כמרצה למשפטים באוניברסיטת שיקגו. ב-1995 כיהנה כסגנית היועץ המשפטי של הבית הלבן בימי הנשיא ביל קלינטון וכן כסגנית ראש המועצה למדיניות הפנים.

בשנת 1999 חזרה לאקדמיה כמרצה באוניברסיטת הרווארד, ובשנת 2001 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנת 2003 מונתה למשרת דיקנית בית הספר למשפטים של האוניברסיטה, על ידי נשיא האוניברסיטה לורנס סאמרס, לימים היועץ הכלכלי הראשי של אובמה. בכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. בהיותה בתפקיד פעלה למנוע מנציגי צבא ארצות הברית גישה מלאה למתקני האוניברסיטה בירידי תעסוקה, בשל מדיניות הצבא שלא לגייס הומוסקסואלים מוצהרים.

במרץ 2009 מינה אותה ברק אובמה לפרקליטת המדינה של ארצות הברית (Solicitor general). מועמדותה אושרה על ידי הסנאט ברוב של 31–61, ובכך הייתה לאישה הראשונה הנושאת בתפקיד זה, הנחשב השלישי בחשיבותו במשרד המשפטים האמריקאי.

ב-10 במאי 2010 מונתה על ידי אובמה להחליף את השופט ג'ון פול סטיבנס בבית המשפט העליון, מינוי שאושר בסנאט ב-5 באוגוסט אותה שנה ברוב של 37–63. קגן נכנסה לתפקידה ב-7 באוגוסט. מתחילת כהונתה ועד ספטמבר 2020 (מועד פטירתה של השופטת רות ביידר גינסבורג), קגן הייתה אחת משני שופטים יהודים שכיהנו במקביל בבית המשפט העליון.

קגן אינה נשואה, ואין לה ילדים.[3]

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קגן בפגישה עם הנשיא ברק אובמה, אפריל 2010

קגן נחשבת לבעלת זיקה למפלגה הדמוקרטית ולבעלת סדר יום ליברלי. עם זאת, לאורך הקריירה עשתה מאמץ שלא להיתפס כחסידת אידאולוגיה מסוימת, ובתקופת ממשל ג'ורג' ו' בוש נמנעה מלמתוח ביקורת על מדיניות "המלחמה נגד הטרור". תמיכתה בשופטים הדוגלים באקטיביזם שיפוטי, כמו גם העדר ניסיונה כשופטת, עמדו במרכז הביקורת כלפיה מצד רפובליקאים. במהלך טקס הענקת "פרס גרובר למשפט" לנשיא בית המשפט העליון של ישראל לשעבר אהרן ברק כינתה קגן את ברק "הגיבור המשפטי שלי, השופט שקידם הכי הרבה את הדמוקרטיה, זכויות האדם, תפקיד החוק, והצדק".[4] במהלך השימועים שלה בוועדת המשפט של הסנאט הצהיר הסנאטור ג'ף סשנס כי "קגן הייתה מתמחה של השופטים מיקבה ומרשל, וגם כינתה את השופט הישראלי אהרן ברק שהוגדר כשופט הכי אקטיביסט בעולם כגיבור שלה. אלו שופטים שאינם מתכחשים לאקטיביות שלהם, ומבקרים בגלוי את הרעיון ששופט אינו יותר מבורר נייטרלי"[5][6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלנה קגן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]