אלסדייר מקינטאייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלסדייר מקינטאייר
Alasdair MacIntyre
Alasdair MacIntyre.jpg
תאריך לידה 12 בינואר 1929 (בן 85)
זרם תומיזם, אריסטוטליות
תחומי עניין פילוסופיה פוליטית, תאולוגיה, אתיקה, תרבות, פילוסופיה אנליטית, הוראה
הושפע מ אריסטו, היגל, ניטשה, תומאס אקווינס, ויטגנשטיין, מרקס, קירקגור
ארצות מגורים ארצות הברית, סקוטלנד, בריטניה

אלסדייר מקינטאייראנגלית: Alasdair MacIntyre; נולד ב-12 בינואר 1929) הוא פילוסוף סקוטי, הידוע בעיקר בשל עבודתו בתחום הפילוסופיה של המוסר, המעורבות במחקר המודרני של אריסטו והשתייכותו לנצרות הקתולית. מקינטאייר פרץ לתודעה הציבורית לאחר שבשנות ה-50 לחייו פרסם את אחד הספרים המרכזיים שלו, "מעבר למידה הטובה", המתרכז בביקורת מקיפה ובונה על התרבות המערבית בצורתה הנוכחית. במהלך הקריירה שלו לימד באוניברסיטת בוסטון, אוניברסיטת דיוק, אוניברסיטת ברנדיס, אוניברסיטת ונדרבילט ואוניברסיטת נוטרדאם, בה הוא משמש עד היום כפרופסור אמריטוס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלסדייר מקינטאייר נולד לג'ון ואמילי מקינטאייר בגלאזגו. הוא חונך בקווין מרי קולג' בלונדון והוא בעל תואר שני מאוניברסיטת מנצ'סטר ואוניברסיטת אוקספורד. משם עבר מקינטאייר ולימד במספר מוסדות אקדמיים חשובים בעולם המערבי, עד שלבסוף פרש בתור פרופסור אמריטוס באוניברסיטת נוטרדאם.

בשנות ה-50 לחייו בחר להיטבל לנצרות הקתולית. הוא נישא שלוש פעמים ויש לו ארבעה ילדים משני הנישואים הראשונים שלו (שלוש בנות ובן).

הגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הקריירה שלו התמקד מקינטאייר בהגות נאו-מרקסיסטית ותאולוגית. בשנות ה-50 לחייו חל מפנה בהגותו, בערך במקביל להטבלתו לנצרות הקתולית. הגותו של מקינטאייר משלב זה ואילך התאפיינה בביקורת חריפה על התרבות המודרנית ושורשיה הפילוסופיים. הוא מבקר בעיקר את העדר המסורת המוסרית, את האינדיבידואליות-נטולת-ההקשר ואת האמוטיביזם. מקינטאייר מציע להתמודד עם המשבר, הקיים לדבריו, על ידי חידוש המסורת האריסטוטלית. ספציפית, מקינטאייר רואה בפילוסוף הנוצרי תומאס אקווינס מקור חשוב לחידוש זה.

אחד הדגשים החשובים בהגותו הוא גילוי מחדש של "חוקים אחידים" לפעילויות מוסריות וחברתיות, דבר שמתבטא בין השאר בתמיכתו בקהילתנות. מקינטאייר מדגיש שלושה אלמנטים חשובים שצריך לקחת בחשבון כאשר פונים להתבוננות מוסרית על העולם והם נרטיב, פרקטיקה ומסורת. כל אחד משלושת אלה ממלא תפקיד חשוב בבניית האופי של אדם טוב. הנרטיב מאפשר נקודת התחלה מוסרית: האדם מגיע לעולם כחלק מעם מסוים, מחברה מסוימת, מדת מסוימת, וזוהי נקודת הפתיחה שלו. המצאות הנרטיב מאפשרת למנף את האדם לעבר תכליתו ותפקידו בקונטקסט ההיסטורי. הפרקטיקה היא אפוא הפעילות החברתית שהאדם נוטל בה חלק בתור פעילות משותפת. הפרקטיקה מאפשר את ההצטיינות האנושית והגעתו של האדם למיצוי הפוטנציאל שלו. המסורת מאפשרת לאדם לעסוק בשאלות מהותיות תוך התייחסות לאנשים שעסקו בשאלות הללו לפניו, ובכך עוזרת לו למנף את היכולת האישית שלו להתמודד עם השאלות הללו. המסורת גם תרומת להשתתפות החברתית של האדם.

מקינטאייר רואה באדם המוסרי בראש ובראשונה אדם הנמצא בהקשר חברתי. המוסר, לדידו, מופיע רק כאשר האדם פועל באופן משמעותי ביחד עם אנשים אחרים. בעקבות זאת, מקינטאייר רואה בפוליטיקה של המערב בעיקר זריקה ריקה של סיסמאות שאין להן קשר אמיתי לאינטרקציה החברתית שהאדם נתקל בה בחיי היום-יום, ועל-כן היא עקרה מבחינתו. לטענתו, הנושאים הפוליטיים צריכים להיות קשורים קשר הדוק למחויבויות המוסריות של הריבון. אחד הצרכים העליונים שהוא נוטה להדגיש הוא הצורך במחויבות מוסרית.

מקינטאייר רואה במלחמות התרבות האמריקאיות אחד מן הסימנים העיקריים לירידת רמתם של הלימודים ההומניים באמריקה. אחת הדרכים בהן הוא רואה אפשרות לתקן את המצב התרבותי הנוכחי הוא באמצעות חינוך פילוסופי, אשר לדידו בהכרח מוביל החוצה מן התחושה המלאה בעצמה שאינה רואה בנושאים כמו מוסר, מהות ותאולוגיה נושאים חשובים או מתאימים לשיחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אייל חוברס, הקדמה לתרגום העברי של "מעבר למידה הטובה", מכון שלם, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]