אלפונסו הראשון, מלך אראגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפונסו הראשון, ציור משנת 1885

אַלפוֹנסוֹ הראשון ("הלוחם") (1074/1073 - 8 בספטמבר 1134) היה מלך אראגון ונווארה בין השנים 1104 עד למותו בשנת 1134. בשנת 1109 הוא ירש מחמו את התואר אימפראטור טוטיוס היספנייה ("קיסר כל הספרדים"). הוא היה בנו השני של סנצ'ו הראשון ויורשו של אחיו הבכור, פדרו הראשון. הוא נודע במלחמותיו הרבות נגד המורים, ובראשן כיבוש סרגוסה ב-1118, שהביאו לסיפוח עמק אברו לממלכתו. כן כבש את טודלה, טרסונה, קלטייוד ודארוקה. הוא מת ב-1134 לאחר הפסד בקרב נגד המורים במצור על העיר פראגה.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות של אלפונסו הועברו במנזר סירסה, שם הוא למד קרוא וכתוב ואת אמנות הלחימה. במהלך שלטונו של אחיו הוא השתתף בקרב על העיר אואסקה, שהפכה לעיר הגדולה בממלכה ולבירה החדשה. הוא גם השתתף במסעותיו של אל סיד לוולנסיה. רצף של מיתות הובילו את אלפונסו על כס השלטון, שכן ילדיו של אחיו, איזבל ופדרו, מתו ב-1103 ו-1104 בהתאמה.

שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1109 אלפונסו הראשון, שהיה נחשב לרווק מושבע, נשא לאשה את אורקה מלכת קסטיליה ולאון, אישה שאפתנית ומלאת תשוקה שלא התאים לה להיות כפופה לבעלה. הנישואים אורגנו על ידי אביה של אורקה, אלפונסו השישי מלך קסטיליה, כדי לאחד את שתי המדינות הנוצריות החשובות באזור נגד האלמורבידים תחת מנהיג צבאי מוכשר. אך אורקה לא הרפתה מזכותה להיות מלכה בזכות עצמה והיא גם לא למדה צניעות מהי בבית הפוליגמי של אביה. אלפונסו ואורקה רבו באכזריות והריב הידרדר למלחמת אזרחים של ממש. אלפונסו היה לוחם טוב יותר מאויביו אולם צבא אראגון לא היה גדול מספיק כדי לשמור על קסטיליה ולאון בתוך הממלכה. בסופו של דבר בוטלו הנישואים על ידי האפיפיור, תחת העילה שהשניים היו קרובי משפחה רחוקים.

רקונקיסטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע שנות המלוכה הראשונות של אלפונסו הועברו במלחמה כמעט רצופה עם המורים, בה הוא כבש מידיהם שטחים רבים. בשנים הבאות הוא היה עסוק עם מלחמתו נגד אשתו, והוא המשיך בכיבושיו רק ב-1117. בשנת 1118 מועצת טולוז הכריזה על כיבוש סרגוסה כעל מסע צלב, וצרפתים רבים הצטרפו לכוחותיו של אלפונסו. בסוף מאי של אותה שנה הצבא החל במצור על העיר, שנמשך עד לנפילתה ב-18 בדצמבר. אלפונסו המשיך במסע כיבושים אדיר באזורי קטלוניה ואנדלוסיה. בפשיטה גדולה שנערכה בשנת 1125 על העיר המורית גרנדה הוא הצליח להוציא את רוב תושביה הנוצרים, ובשנת 1128 הוא חתם על הסכם שלום עם אלפונסו השביעי, מלך קסטיליה, שביסס את הגבול בין שתי הממלכות.

במהלך המצור על העיר באיון שבמחוז אקיטן בשנת 1131, שלוש שנים לפני מותו, אלפונסו פרסם צוואה ובה הכריז כי הוא משאיר את ממלכתו לשלושה מסדרים דתיים עצמאיים שבסיסם בארץ הקודש: הטמפלרים, ההוספיטלרים ומסדר אבירי הקבר הקדוש. צוואה זו הפליאה היסטוריונים רבים עד היום, שכן היא נראית כמחווה ביזארית של אדיקות דתית שלא התאימה לאופיו של אלפונסו, ושבעצם הרסה את מפעל חייו. יש המאמינים כי אלפונסו התכוון לגרום לכך שהאפיפיורות וכן האצולה האדוקה של קסטיליה יתרגשו מצוואה המראה אדיקות רבה כל כך ולכן ימנעו מבנה של אורקה, אלפונסו השביעי, לקחת לעצמו את ממלכת אראגון.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע הצבאי האחרון של אלפונסו היה בעיר פראגה, שם גארסיה רמירז, מלך נווארה העתידי, נלחם לצידו. אלפונסו מת מספר חודשים לאחר מכן. צוואתו לא כובדה: אצילי אראגון הוציאו את אחיו של אלפונסו, רמירו, מהמנזר בו הוא שהה, הכריזו עליו כמלך אראגון, וחיתנו אותו ללא הסכמת האפיפיור לאגנס, בתו של דוכס אקיטן. אצילי נווארה, לעומת זאת, הכריזו על עצמאותם בכך שהכריזו על גארסיה רמירז כמלך פמפלונה.

הקודם:
פדרו הראשון
מלך אראגון
1104-1134
הבא:
רמירו השני
הקודם:
פדרו הראשון
מלך נווארה
1104-1134
הבא:
גארסיה רמירז