אלפונס ז'ואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפונס ז'ואן
"Pvt. Jonathan Hoag...of a chemical battalion, is awarded the Croix de Guerre by General Alphonse Juin, Commanding Gene - NARA - 531182.tif

אלפונס ז'ואן מעניק עיטור לחייל בשדה הקרב באיטליה, מרץ 1944
נולד 16 בדצמבר 1888
מקום לידה אלג'יריה
נפטר 27 בינואר 1967
השתייכות צבא צרפת, צבא צרפת החופשית
תקופת שירות 1912 - 1962
דרגה מרשל של צרפת
מלחמות וקרבות

מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה

עיטורים

הצלב הגדול של לגיון הכבוד

אלפונס פייר ז'ואןצרפתית - Alphonse Pierre Juin‏; 16 בדצמבר 1888 - 27 בינואר 1967) היה איש צבא צרפתי. ז'ואן הצטיין בלחימה בשורות צבא צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה, ובשל שירותו לצרפת זכה לדרגת מרשל של צרפת.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ואן נולד בעיר בון (כיום "ענבה") שבאלג'יריה. הוא סיים את חוק לימודיו באקדמיה הצבאית בסן-סיר בשנת 1912 והתגייס לצבא הצרפתי.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שירת במרוקו ופיקד על גייסות מקומיים. הוא נשלח אל החזית המערבית, ונפצע קשה ב-1915. פציעתו שללה ממנו את השימוש בידו הימנית. על אף פציעתו המשיך בשירות, ולאחר המלחמה נשלח שוב לאפריקה, שם שירת כקצין מטה, בין היתר תחת פיקודם של אנרי פיליפ פטן ואנרי ז'ירו.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פיקד ז'ואן על הדיוויזיה הממונעת ה-15. במהלך המערכה על צרפת נקלעה הדיוויזיה לכיתור ליד ליל, וז'ואן נפל בשבי. עד 1941 היה במעמד של שבוי מלחמה בגרמניה, אך בהשתדלות ממשלת וישי שוחרר, ונשלח לפקד על כוחות וישי בצפון אפריקה.

נטיית ליבו של ז'ואן הייתה לאנשי צרפת החופשית. הוא התיידד עם הדיפלומט האמריקאי רוברט מרפי, שהכניסו לסוד הפלישה המיועדת של בעלות הברית לצפון אפריקה, המכונה "מבצע לפיד". עם תחילת הפלישה, ב-8 בנובמבר 1942 שהה באלג'יריה במקרה האדמירל ז'אן פרנסואה דרלאן, שהיה האיש השני בחשיבותו במשטר וישי. ז'ואן נועד עם מרפי ועם סגנו קנת, והיה בסוד הפלישה המתוכננת 24 שעות מראש, אך כאשר נודע לדרלאן על הפלישה, הורה זה על מעצרם של ז'ואן, מרפי וקנת.‏[1] בתחילה התנגדו כוחות וישי לפולשים, אך לאחר כיומיים שכנע ז'ואן את דרלאן כי אין כל טעם בהתנגדות, ודרלאן הורה על "הפסקת אש". ז'ואן הצטרף לצבא צרפת החופשית, והורה לחייליו בתוניסיה להתנגד להשתלטות מדינות הציר על המדינה.

בשנים 1943 - 1944 פיקד ז'ואן על הכוחות הצרפתים שלחמו במסגרת המערכה באיטליה. ז'ואן היה כפוף למפקדת הארמייה החמישית של צבא ארצות הברית והביא עמו כוחות המאומנים בלחימה הררית. יכולתו ויוזמתו היו בין הגורמים שסייעו לפרוץ את קווי ההגנה הגרמנים החזקים באיטליה.

לאחר שסיים את משימתו באיטליה מונה למפקד כללי של צבא צרפת, וייצג את צרפת בוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 בה הוחלט על הקמת ארגון האומות המאוחדות. כן היה בין האחראים לארגונו מחדש של צבא צרפת לאחר המלחמה.

ב-1947 שב לאפריקה כנציב הצרפתי במרוקו. הוא התנגד לניסיונות מרוקו לקבל עצמאות. לאחר מכן שימש בתפקיד בכיר בנאטו עד שנת 1956. בעודו משמש בתפקיד זה, בשנת 1953 זכה לקבל את התואר מרשל של צרפת מנשיא צרפת, וינסן אוריו. ז'ואן הוא האדם האחרון עד עתה שזכה בתואר מרשל של צרפת בעודו בחיים. כן נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. לאחר עליית שארל דה גול לשלטון, התנגד למתן עצמאות לאלג'יריה, ופרש על רקע זה, בשנת 1962.

ז'ואן מת בפריז בשנת 1967.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת העולם השנייה, כרך רביעי, ציר הגורל, הוצאת עם הספר, תשכ"א, עמ' 505