אלפטראנזיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת הפרויקטים
לוגו אלפטראנזיט גוטהרד
לוגו אלפטראנזיט לטשברג

אלפטראנזיט (AlpTransit), או קווי רכבת חדשים דרך האלפים (גרמנית Neue Eisenbahn-Alpentransversale; צרפתית Nouvelles lignes ferroviaires à travers les Alpes; אנגלית New Railway Link through the Alps), הוא שמו של מיזם של ממשלת שווייץ שבמסגרתו מוקמים קווי רכבת חדשים דרך הרי האלפים במטרה לשפר את התחבורה המסילתית בין צפון שווייץ ודרומה. במסגרת המיזם מוקמים שני קווי רכבת - האחד לאורך ציר גוטהארד במזרח המדינה, הנמצא בשלבי הקמה, והאחר לאורך ציר לטשברג, שהושלם ונפתח לתנועה בשנת 2007.

עיקרו של המיזם בחפירת סדרה של "מנהרות בסיס" אשר זכו לשמן בשל העובדה שהן מוקמות סמוך לבסיסם של ההרים שהן חוצות, ובגובה נמוך במאות מטרים מהמנהרות הוותיקות לאורך צירי תנועה אלה. בדרך זו מקצרות המנהרות את זמן הנסיעה לאורך הצירים, שכן הן חוסכות מהרכבות את הצורך לטפס לאורך מסילות רכבת מפותלות בטרם הן מגיעות לפתחי המנהרות. עוד מאפשרות המנהרות החדשות לרכבות משא במשקל כבד של עד 4,000 טון לעשות בהן שימוש. המנהרות החדשות נחפרות לפי סטנדרטים הנדסיים ובטיחותיים מתקדמים, והן עשויות בדרך כלל משני פירים מקבילים שבכל אחד מהם מסילת רכבת בודדת. הפירים מקושרים זה לזה במעברים רוחביים במרווחים של 300 עד 333 מטר. מנהרת בסיס הגוטהארד שאורכה 57 ק"מ, תהייה, לכשתושלם, המנהרה הארוכה בעולם.

רקע ועלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חציבת מנהרה לתחבורת רכבות מהירה דרך הרי האלפים הוצעה כבר ב-1975, אך התוכנית נגנזה בשל התנגדות הקנטונים המזרחיים של שווייץ. ב-1983 הכריזה ממשלת שווייץ כי הפרויקט אינו חיוני בשל התפתחות אמצעי תחבורה אחרים, אך ב-1986 שבה התוכנית ועלתה לדיון, ונבדקו חמש חלופות שונות. ב-2 במאי 1992 נחתם הסכם בין שווייץ לאיחוד האירופי שהסדיר את מעברן של סחורות דרך המדינה באמצעות מסילות הרכבת, והקמת שני הצירים אושרה במשאל עם שנערך ב-27 בספטמבר 1992, ובסוף השנה אישר גם הפרלמנט את הפרויקט. מאז יצאו עבודות הבנייה לדרך, עולות סוגיית עלותן ותועלתן לדיון מפעם לפעם. ב-1998 הוערכה עלות הפרויקט ב-14.7 מיליארד פרנק שווייצרי אך ב-2005 עודכנו הנתונים ל-22 ואף 24 מיליארד פרנק.

ציר גוטהארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר גוטהארד
חתך של מנהרת הבסיס גוטהארד

ציר גוטהארד הוא המזרחי בין שני הצירים והוא כולל שלוש מנהרות בסיס - מנהרת הבסיס גוטהארד במרכזו, מנהרת צימרברג בצפונו ומנהרת צ'נרי בדרומו. בין מנהרת הבסיס גוטהרד למנהרת צ'נרי מתוכנן להפתח בשנת 2015 קטע מסילת רכבת חדש בשם "גוטהארד דרום" (Gotthard-Süd), אך הקמתן של שתי מנהרות נוספות בסמוך לו - "מנהרת הריווירה" (Galleria della Riviera) ו"מסילה עוקפת בלינצונה" (Bahnumfahrung Bellinzona) - הוקפאה לעת עתה. הציר מוקם על ידי חברת "אלפטראנזיט גוטהארד אה גה" (AlpTransit Gotthard AG) השייכת לרכבת הפדרלית השווייצרית, שזכתה במכרז של ממשלת שווייץ. הפרש הגבהים המקסימלי לאורך הציר יגיע ל-550 מטר בלבד, דבר שיהפוך אותו למישורי למדי, למרות הסביבה ההררית אותה הוא חוצה, ויאפשר תנועת רכבות במהירות מקסימלית של 250 קמ"ש. זמן הנסיעה בין ציריך למילאנו צפוי להתקצר משלוש וחצי שעות לשעתיים וחצי בלבד.

מנהרת הבסיס גוטהארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מנהרת בסיס הגוטהארד

מנהרת בסיס הגוטהארד (Gotthard-Basistunnel; Galleria di base del San Gottardo) היא הארוכה בין כל המנהרות הנחצבות במסגרת הפרויקט. היא הושלמה ב-1 ביולי 2011 והייתה למנהרה הארוכה בעולם. אורכן הכולל של שתי המנהרות המקבילות המרכיבות אותה, יחד עם המעברים המקשרים ביניהן והפירים האנכיים, עומד על כ-152 ק"מ, ושתי המנהרות העיקריות הן באורך של 57,091 (המזרחית) ו-56,978 ק"מ (המערבית). שתי המנהרות מקושרות זו לזו במעברים רוחביים במרווחים של 325 מטר, ושתי תחנות רכבת תפעוליות היו אמורות לקום לאורכה כדי לאפשר לרכבות לעבור בין המנהרות, אך הקמתה של אחת מהן - פורטה אלפינה (Porta Alpina) בזדרון - הוקפאה בשנת 2007.

מועד פתיחת המנהרות לתנועה מתכונן לשנת 2016. המנהרות נחפרו בבסיסו של מסיב גוטהארד, כ-600 מטר מתחת למנהרת הרכבת הקיימת שנחצבה ב-1881 ואשר אורכה 15 ק"מ בלבד. פתחיה של המנהרה החדשה שוכנים בגובה של 320 מטר בארסטפלד (Erstfeld) בקנטון אורי בצפון, ובגובה של 475 מטר בבודיו (Bodio) בקנטון טיצ'ינו בדרום. המנהרה החדשה תאפשר להגדיל את משקלן של רכבות המטען החוצות את מסיב הגוטהארד מ-2,000 ל-4,000 טון, ותביא לירידה בתנועות משאיות דרך המדינה. רכבות נוסעים יוכלו לנוע במנהרה במהירות מקסימלית של עד 250 ק"מ, וקיבולת המנהרה תגיע ל-200 עד 250 רכבות ביום. עבודות הבנייה נערכו בחמישה אתרים שונים בו זמנית כדי לקצר את זמן הקמתו של הפרויקט.

מנהרת צימרברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהרת צימרברג (Zimmerberg-Basistunnel) היא המנהרה הצפונית לאורך הציר והיא שוכנת דרומית לציריך. אורכה של המנהרה הוא 20 ק"מ, והיא מחולקת לשני קטעים - הצפוני באורך של 9.4 ק"מ (ZBT 1) הושלם בשנת 2003 ומאפשר תנועת רכבות במהירות מקסימלית של 160 קמ"ש. חפירת החלק הדרומי (ZBT 2) טרם החלה, ואף שהעבודה במקום הייתה אמורה להתחיל בשנת 2006, היא נדחתה מסיבות תקציביות. כדאיות הוצאתה לפועל נמצאת בדיון, בשל כך שציר גוטהארד יכול לתפקד גם ללא מימושו של השלב השני. עם זאת, בנקודת המפגש של שני הקטעים כבר הושלמה הקמתה של צומת תת-קרקעית.

מנהרת צ'נרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהרת צ'נרי (Ceneri-Basistunnel; Galleria di base del Monte Ceneri) היא המנהרה הדרומית לאורך ציר גוטהארד. אורכה של המנהרה הוא 15.4 ק"מ והיא מתוכננת לקום בין בלינצונה מצפון ללוגאנו מדרום, שתיהן בתחומי קנטון טיצ'ינו. המנהרה אמורה לשרת גם את הרכבות האזוריות בדרום הקנטון, ולקצר את זמן הנסיעה בין לוגאנו ללוקרנו מ-50 ל-22 דקות‏‏‏[1]. עוד תאפשר המנהרה תנועת רכבות משא כבדות בשל כך שהיא תמיר שיפועים מקסימליים בני 2.6% במסילה הקיימת, בשיפועים מרביים של 1.25% בלבד.

טקס תחילת העבודות נערך ב-2 ביוני 2006 וב-15 בפברואר 2008‏ נערך טקס לציון תחילת החציבה‏‏[2]. הקמת המנהרה נערכת בארבע נקודות שונות, ששתיים מהן נגישות באמצעות מנהרה רוחבית שנחצבה לשם כך; הכל במטרה לקצר את זמן ההקמה. נכון ל-1 בינואר 2013 הושלמה חציבת 58% מאורך המערה, וזו אמורה להסתיים ב-2016. המערה מתוכננת להיחנך בסוף שנת 2019. עלות הקמת המנהרה מוערכת בכ-2.25 מיליארד פרנק.

ציר לטשברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר לטשברג

ציר לטשברג הוא הציר המערבי בין שני צירי הפרויקט, והוא חוצה את האלפים הברנינים ואת קנטון ואלה דרך מנהרת הבסיס לטשברג (Lötschberg-Basistunnel) שנחנכה ב-15 ביוני 2007 ודרך מנהרת סימפלון הוותיקה שמדרום לה. אורכה של מנהרת הבסיס לטשברג הוא 34.577, והיא מחברת בין פרוטיגן (Frutigen) בקנטון ברן בצפון לבין ררון על נהר הרון שבוואלה. מנהרת הבסיס הוקמה בגובה של 411 מטר מתחת למנהרת לוטשברג הוותיקה שנחנכה ב-1913 ושאורכה 14.6 ק"מ בלבד. הכניסה הצפונית של מנהרת הבסיס שוכנת בגובה של 776.5 מטר והדרומית בגובה של 654.2 מטר. בתווך מגיעה המנהרה לגובה של 828.2 מטר, והשיפועים בה מתונים ונעים בין 0.3 ל-1.3%. המנהרה החדשה ומנהרת סימפלון יוצרות יחדיו את ציר הרכבת המהיר בין ברן למילאנו ולטורינו, ורוב התחבורה החוצה את הרי האלפים באזור זה, עברה למנהרה החדשה מאז נכנסה לפעולה ב-9 בדצמבר 2007. מנהרת הבסיס לטשברג היא כיום המנהרה היבשתית הארוכה בעולם והשנייה באורכה בין כל המנהרות הקיימות‏‏‏[3], והיא קיצצה 10 ק"מ ו-23 דקות ממשך הנסיעה בין ואלה לעיר ברן.

משיקולי תקציב, הוחלט, בשנת 1996 ולאחר שהפרויקט יצר לדרך, להוציאו אל הפועל בשלבים. בשלב הראשון לא נחצבו שתי מנהרות מקבילות לאורכה של כל מנהרת הבסיס, אלא רק ב-14 הק"מ הדרומיים שלה. ב-14 הק"מ האמצעיים נחצבו שתי מנהרות, אך באחת מהן לא הונחה מסילה, ואילו ב-6 הק"מ הצפוניים נחצבה מנהרה בודדת, כשמנהרת המחקר שנחפרה בעת עבודות הבנייה משמשת לה כנתיב הימלטות בשעת חירום. סך הכל נחצבו עד עתה מנהרות באורך כולל של 88.1 ק"מ, כולל מנהרות עזר ושירות. עוד הוקמו במסגרת הפרויקט שני גשרים באורך של 554 ו-817 מטר מעל נהר הרון ביציאה הדרומית של המנהרה, ומנהרה נוספת (מנהרת אנגשטליגה - Engstlige-Tunnel) שאורכה 2.6 ק"מ מצפון לה. עלותו הכוללת של המיזם הגיעה ל-4.3 מיליארד פרנק, והשלמת שלבים 2 ו-3 צפויה לעלות כמיליארד פרנק נוספים. שתי המנהרות המקבילות נמצאות במרחק של 40 מטר זו ומזו ולאורכן מעברים המקשרים ביניהן במרווחים של 333 מטר. המנהרה הוקמה על ידי חברת "בה אל אס אלפטראנזיט אה גה" (BLS AlpTransit AG), אשר בצעה את עבודות החציבה החל ב-1999 בחמישה אתרים שונים, וזאת במטרה לקצר את משך הבנייה.

בשלב השני תונח מסילת רכבת גם במנהרה הקיימת ובשלב השלישי תושלם חציבת המנהרה החסרה. לפי התוכניות ועד להשלמת השלבים המאוחרים של הפרויקט, כ-110 רכבות - רובן רכבות מטען - יעברו מידי יום דרך המנהרה החדשה, וכ-66 רכבות נוספות ימשיכו וישתמשו במנהרה הישנה. רכבות מטען במשקל כולל של עד 3,250 טון ובאורך מרבי של 750 מטר יכולות להשתמש במנהרת הבסיס, דבר שלא התאפשר במנהרה הוותיקה. רכבות הנוסעים יוכלו להגיע למהירות מקסימלית של 250 ק"מ, ויוכלו לנוע דרך המנהרה ברווחים של 3 דקות זו מזו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפטראנזיט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]