אלפי קון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפי קון

אלפי קון (נולד ב-15 באוקטובר 1957) הוא סופר ומרצה בנושאי חינוך, הורות, ומדעי החברה. הוא נחשב דמות מובילה בחינוך הפרוגרסיבי, והוא נוהג לבקר גישות מסורתיות לגבי הורות, חינוך, ניהול, והחברה בכללותה, כאשר הוא מבסס את טיעוניו על מחקרים מדעיים שנערכו במדעי החברה ובפסיכולוגיה. קון כתב ספרים רבים, ביניהם שני ספרים שתורגמו לעברית.

הביקורת של קון כלפי תאוריות ושיטות מקובלות, הפכה אותו לדמות שנויה במחלוקת, במיוחד בקרב ביהביוריסטים, שמרנים, ואלו התומכים בשיטות שהוא נוהג לבקר, כגון תחרותיות, תוכניות המבוססות על חיזוקים חיוביים ועונשים, משמעת מסורתית, מבחנים תקניים, ציונים, שיעורי בית, ושיטות החינוך הרגילות בבתי הספר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קון נולד וגדל במיאמי, פלורידה. יש לו תואר שני במדעי החברה מאוניברסיטת שיקגו, ובעברו הוא היה מורה בבתי ספר תיכוניים ובמכללות במסצ'וסטס ופנסילבניה. כיום הוא גר בבוסטון, יחד עם אשתו ושני ילדיו. הוא חוקר באופן עצמאי ואינו קשור רשמית לאף מוסד אקדמאי.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסתו החינוכית של קון נחשבת פרוגרסיבית, והוא הושפע רבות מג'ון דיואי וז'אן פיאז'ה. מגזין Time תיאור אותו כ"מבקר הרהוט ביותר של ההתמכרות של החינוך למבחנים וציונים". הוא מאמין בקונסטרוקטיביזם חברתי, שרואה בתהליך הפקת הידע האנושי תהליך של יצירת או הבניית מציאות חדשה ולא שיקוף או גילוי של מציאות קיימת. הוא גורס שיש ללמד ידע "בהקשרו ולמען מטרה מסוימת". קון כתב גם שהלימוד צריך להיות מאורגן סביב "בעיות, פרויקטים ושאלות, במקום סביב רשימת עובדות, מיומנויות ודיסציפלינות מופרדות."‏‏[1] בהתאם לאמונה זו, קון מאמין שלתלמידים צריכה להיות האפשרות לבטא את דעותיהם, ולהשפיע בצורה משמעותית על תוכנית הלימודים, מבנה הכיתה, צורת ההערכה, היחס לבעיות משמעת, ועוד.

קון ביקר בחריפות מספר היבטים של החינוך המסורתי שבא לידי ביטוי במערכת החינוך כיום. לדידו, מטרת ניהול הכיתה והיחס למשמעת ממוקדת בהפקת צייתנות מהתלמידים, במקום להיות ממוקדת ביצירת אכפתיות ויכולת לפתור בעיות בצורה אחראית. הוא גם גינה את אלו התומכים בשימוש במבחנים תקניים על מנת למדוד תוצאות, וטען שמבחנים אלו מנציחים את הפערים החברתיים, בכך שילדים עשירים יכולים להתכונן טוב יותר למבחנים אלו, על ידי שימוש במורים פרטיים.‏‏‏‏[2]

קון גם ביקר את השימוש בשיעורי בית בבתי הספר, בהתבסס על מחקרים שהוכיחו שאין תועלת משיעורי בית, מבחינה אקדמית ומבחינות אחרות.

הורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שספרו משנת 2005, Unconditional Parenting (הורות ללא תנאים), היה ספרו הראשון שעסק בנושא ההורות וגידול ילדים, הוא הקדיש לנושא 2 פרקים כבר בשנת 1993, בספרו Punished By Rewards (נענשים על ידי פרסים). בספר זה הוא עוסק בצורך של הורים לקחת בחשבון ולזכור תמיד את מטרותיהם לטווח הארוך בגידול ילדיהם, כגון לעזור להם לגדול ולהיות בני אדם אחראים ואכפתיים, במקום לחתור למטרות מיידיות יותר, כגון צייתנות להורים. השאלה המרכזית, לטענתו, היא "מה ילדים צריכים - ואיך אנחנו עונים על צרכים אלו?".

בהתאם לכך, קון מקדם גישה לה הוא קורא "לעבוד עם", שהיא גישה העומדת בניגוד לגישה המבוססת על עונשים וחיזוקים חיוביים, ובאופן כללי יותר, התמקדות בהתנהגות ולא במניעים ובערכים שעומדים בבסיס ההתנהגות, לה הוא קורא "לעשות ל".

אחד המאמרים הפופולריים ביותר של קון נקרא "חמש סיבות למה כדאי להפסיק להגיד לילדים "כל הכבוד""‏‏.[3] במאמר זה טוען קון ששבחים, כמו צורות אחרות של תמריצים חיצוניים, נוטים לחתור תחת המחויבות של הילדים לאותו הדבר שבגינו קיבלו שבח. הוא מביא כדוגמה מחקר שנערך באוניברסיטה של טורונטו, בו התקבלה התוצאה שילדים צעירים שקיבלו שבחים לעתים קרובות על מעשים נדיבים נטו להיות פחות נדיבים באופן יומיומי מאשר ילדים אחרים. מאוחר יותר, קון הרחיב את הביקורת וטען שחיזוק חיובי, כמו סוגים מסוימים של "תוצאות" עונשיות, מצטברים לצורה של "הורות על תנאי", בה האהבה הופכת להיות תלויה בריצוי או ציות להורה.

ניהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני ספרים של קון, No Contest (ביטוי באנגלית שמשמעו הפסקת תחרות מסיבות שאינן בשליטת המשתתפים) משנת 1986, ו"נענשים על יד פרסים" משנת 1993, התייחסו לתחרותיות ו"ביהביוריזם פופולרי" במקומות עבודה, כמו גם במשפחות ובתי ספר. שני הספרים משכו תשומת לב רבה בחוגי עולם העסקים, במיוחד כאשר ויליאם אדוארדס דמינג, שנחשב לאבי "בשורת האיכות" בארגונים ומקומות עבודה, אימץ את העמדות המובאות בספרים אלו. דמינג אמר על קון: "אנחנו היינו בכלא עקב חינוך מוטעה. על ידי ההבנה ששיתוף פעולה הוא התשובה, ולא תחרות, אלפי קון פותח עולם חדש של חיים. אני אסיר-תודה לו בצורה עמוקה."

קון הרצה על ניהול בכנסים ומקומות עבודה רבים, בייחוד במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, ועבודתו נדונה רבות במגזינים חשובים רבים כגון ה-Harvard Business Review, ה-CFO Magazine, ועוד. באחד המאמרים הוא תואר כ"מבקר האמריקאי הנושך ביותר של רעיון הכסף כאמצעי הנעת עובדים".‏‏[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מאת אלפי קון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • No Contest: The Case Against Competition (Houghton MIfflin, 1986/1992)
  • You Know What They Say...: The Truth About Popular Beliefs (HarperCollins, 1990)
  • The Brighter Side of Human Nature: Altruism and Empathy in Everyday Life (Basic Books, 1990)
  • Punished by Rewards: The Trouble with Gold Stars, Incentive Plans, A's, Praise, and Other Bribes (Houghton Mifflin, 1993/1999)
  • Beyond Discipline: From Compliance to Community (Association for Supervision and Curriculum Development, 1996/2006)
  • What To Look For In A Classroom... And Other Essays (Jossey-Bass, 1998)
  • The Schools Our Children Deserve: Moving Beyond Traditional Classrooms and "Tougher Standards" (Houghton Mifflin, 1999)
  • The Case Against Standardized Testing: Raising the Scores, Ruining the Schools (Heinemann, 2000)
  • What Does It Mean To Be Well Educated? And More Essays on Standards, Grading, and Other Follies (Beacon Press, 2004)
  • Unconditional Parenting: Moving from Rewards and Punishments to Love and Reason (Atria Books, 2005) - על בסיס ספר זה יצא גם דיסק די.וי.די הכולל הרצאה המתמצתת את הנאמר בספר
  • The Homework Myth: Why Our Kids Get Too Much of a Bad Thing (Da Capo Books, 2006)

ספרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעבר למשמעת: מצייתנות לקהילתיות. ירושלים : מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 2000
  • החינוך שילדינו ראויים לו. בני ברק : ספרית פועלים, תשס"ג 2002

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קון כתב עשרות מאמרים למגזינים אקדמאיים ופופולריים.‏‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Progressive Education - מאמר מאת אלפי קון, אביב 2008‏
  2. ^ Standardized Testing and Its Victims - מאמר מאת אלפי קון, 27 בספטמבר 2000‏
  3. ^ "חמש סיבות למה כדאי להפסיק להגיד לילדים "כל הכבוד"" - המאמר בתרגום לעברית‏
  4. ^ ‏מגזין "פורצ'ן", 17 באוגוסט 1998.‏
  5. ^ אוסף עם מרבית מאמריו של קון