אלפנטיאזיס
 |
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אלפנטיאזיס היא מחלה ממשפחת המחלות הטרופיות המוזנחות. זהו זיהום בקשריות הלימפה בגוף האדם. המחלה מאופיינת בעיבוי של העור והרקמות העמוקות, במיוחד באזור הרגליים ואצל הגברים באזור איבר המין.
תוכן עניינים |
מאפייני המחלה [עריכה]
אלפנטיאזיס היא מחלה הגורמת לנפיחות באזור הרגליים וחוסר התפקוד של בלוטות הלימפה. אלו מקשים על הגוף להילחם בחיידקים וזיהומים שונים, הגורמים לזיהומים במערכת הלימפה עצמה. זיהומים אלו גורמים להתקשות והתעבות של העור, ולמעשה ליצירת "רגלי פיל" [1]
ולנכות פיזית קשה.
תפוצת המחלה [עריכה]
ההערכה הרווחת כיום בעולם מדברת על כ-1.3 מיליארד בני אדם אשר עלולים להדבק במחלה. מתוכם 120 מליון כבר נדבקו. המחלה נפוצה בעולם באזורים טרופים וסאב-טרופים, בעיקר ביבשות אפריקה, אסיה ואמריקה הדרומית. [2]
הגורמים למחלה [עריכה]
המחלה נגרמת על ידי שלושה מינים של תולעים טפיליות דמויות חוטים-
- Wuchereria Bencrofti
- Brugia Malayi
- B. timori
התולעים והרימות מועברים לגוף האדם על ידי יתושים. פעולת עקיצת היתוש היא זו שמעבירה באופן ישיר את התולעת הטפילית לגוף האדם. [3]
התולעים הבוגרות מסוגלות להתקיים אך ורק במערכת למפתית אנושית. [4]
המחלה נוצרת משילוב של מספר גורמים הנמצאים ביחסי גומלין: התולעים, הבקטריה השוכנת בתוך התולעים, תגובת המערכת החיסונית של בית הגידול (גוף האדם) והיתושים.
התולעים (זכר ונקבה) מקננים בתוך מערכת הלימפה, אשר אחראית על שמירת האיזון שבין נוזל הדם לרקמות בגוף- מערכת חיונית לגוף האדם. [5]
סימנים ותסמינים [עריכה]
הזיהום יכול לגרום לכמה ביטויים: חיצונית, מדובר בעיוותים ונפיחויות באזור הרגליים ושקי האשכים אצל גברים. נפיחויות אלו נוצרות בשל תפקוד לקוי של קשרי הלימפה עד להצטברות נוזלים. פנימית, עוברים החולים במחלה התקפים של כאב המלווים בחום.[6] ברב המקרים החולים במחלה לא ייפתחו תסמינים. זאת אומרת, שיכול אדם לחלות באלפנטיאזיס ולא לגלות על כך במשך שנים או תקופת חיים מלאה, אלא אם כן ייבדק. [7]
אבחון [עריכה]
השיטה המקובלת לאבחון המחלה היא זיהוי של רימות בדגימת דם הנבדקת בבדיקה מיקרוסקופית. הרימות שיוצרות את המחלה נעות במחזור הדם בלילה (נקרא מחזוריות לילה) ועל כן לקיחת הדם צריכה להעשות בלילה עם הופעתן של הרימות במערכת הדם. עבור אנשים עם רגישויות מוגברות קיימות טכניקות מיוחדות לזיהוי המחלה. [8]
מחזור החיים של המחלה [עריכה]
ברגע בו עוקץ יתוש עם תולעים את האדם, עוברות התולעים לגוף האדם דרך פצע העקיצה. התולעים גדלות ומתיישבות באזור בלוטות הלימפה של האדם, תהליך שואורך 6 חודשים ויותר. תולעת בוגרת חיה בין 5 ל7 שנים. התולעים הבוגרות מייצרות מיליוני רימות אשר נעות במחזוריות לילית בתוך מערכת הלימפה ובמערכת הדם בגוף- כך נוצר הזיהום. בשלב זה, כל יתוש שיעקוץ את גוף האדם יחדיר לגופו במהלך העקיצה חלק מרימות התולעים שיגדלו אצלו בגוף במשך שבוע עד שבועיים. לאחר מכן ימשיך היתוש לעקוץ בני אדם אחרים ולהדביק אותם במחלה. [9]
טיפול [עריכה]
הטיפול במחלה נעשה בכמה דרכים, ומשתנה בהתאם לאזור הגאוגרפי של הימצאות המחלה:
התרופות הנפוצות לטיפול במחלה הן אלבנדיזול (Albendizole) ואיברמצין (Ivermectin). תרופות אלו גורמות לשינויים במבנה ובתאים של התולעים והרימות, ובכך מונעות מהן לייצר את האנרגיה אשר דרושה להן כדי לחיות. הפרעה זו הורגת את התולעים. [10]
- ניקוי:
ניקוי קפדני של האזורים בגוף נמצא כיעיל מאוד כנגד פיתוח סימפטומים של המחלה. ההשפעה של ניקוי וחיטוי העור על הסימפטומים באה לידי ביטוי במניעת דלקות משניות אשר נוצרות על העור כתוצאה מהזיהום של המחלה עצמה. [11]
בשנת 2003 הוצע כי האנטיביוטיקה הנפוצה דוקסיציקלין עשויה להיות יעילה בטיפול. האנטיביוטיקה הורגת את החיידקים אשר נמצאים בתוך התולעים והרימות, אשר מתות כתוצאה מהעדרם של חיידקים אלו.[12]
מניעה ובקרה [עריכה]
- מניעה ברמה אישית- הדרך הטובה ביותר למנוע את הלימפה היא להימנע מעקיצות יתושים. היתושים, הנושאים את הרימות והתולעים, בדרך כלל עוקצים בין שעות הדמדומים לשחר, ולכן עדיף לישון בלילות בחדרים סגורים וממוזגים, ובחוץ יש ללבוש בגדים עם שרוולים ארוכים ולהשתמש בדוחה יתושים.
טיפול במחלה על ידי בני האדם שנדבקו בה הוא גורם משמעותי נוסף שיכול למנוע את נפיצות המחלה. היות שהמחלה עוברת מהיתוש לאדם וחזרה ליתוש ולאדם הבא אחריו, כל טיפול שיהרוג את התולעים ימנע הדבקה מחודשת של אדם אחר בזמן עקיצה.[13]
- מניעה ברמה אזורית- בשנת 1997 בעקבות ההתקדמות באבחון והטיפול של המחלה, סווגה האלפנטיאזיס כאחת מתוך שש מחלות בעולם הניתנות להשמדה, ועל כן, אימצה עצרת הבריאות העולמית את החלטה 50.29 הקוראת לחיסול המחלה בעולם.
שתי חברות תרופות מוכרות, SmithKline ו- Merck&Co חרתו על דגלן לתרום תרופות לטיפול במחלה כל עוד היא קיימת. [14]
היסטוריה [עריכה]
בשל העובדה שאין עדויות מבוססות על המחל לפני המאה ה-16, אין יכולת להוכיח את קיומה של המחלה בתקופה קדומה יותר. עם זאת, אלפנטיאזיס עם זאת, אלפנטיאזיס הייתה מחלה ידועה באזור הנילוס וחפצי אמנות מעידים על קיומה של המחלה כבר ב-2000 לפנה"ס. בפסל של פרעה במצריים ניתן להבחין בגפיים נפוחים ופסל נוסף, ממערב אפריקה, שם שכנה ציויליזציית הנוק (Nok) מתאר נפיחות אשכים המאפיינת את האלפנטיאזיס- הפסל נוצר בשנת 500 לספירה.[15]-
גילוי הסימפטומים של המחלה- 1588-1876- הגילוי והעדות המבוססים הראשונים על סימפטומי המחלה התגלו במהלך מחקר באזור גואה שבדרום הודו. במהלך מחקרו, כתב החוקר ג'ן יוגן לינשקוטן על המקומיים: "הם כולם נולדו עם רגל אחת אשר מהברך ועד כף הרגל עבה כמו רגל- פיל". לאחר עדות זו הגיעו עדויות רבות על סימפטומי המחלה מחלקים אחרים באסיה ואפריקה גם.[15]
גילוי הרימות והתולעים הנושאות את המחלה- 1863-1876- ב-1863, מנתח צרפתי בשם ז'ן ניקולס דמרקי היה הראשון שתעד תצפית ברימות מתוך נוזל הדם. חוקר בשם טימותי לואיס, גילה לאחר שלוש שנים את הקשר שבין הרימות למחלת האלפנטיאזיס. בשנת 1876 תיעד ג'וזף בנקרופט את התולעים הבוגרות, שעם הזמן נקראו על שמו.[15]
גילוי מחזור החיים של התולעים- 1877- בשנת 1877 היה פטריק מנסון הראשון שחיפש את בית הגידול של הרימות והתולעים הטפיליות. בשנה זו הוא הצליח במחקרו להצביע על היתושים כמעביריהם. את תגלית זו הכילו גם על מחלות אחות כמו מלריה. עם הזמן גילו חוקרים טעות בתאורייה של מנסון, היות שהוא תיאר את העברת הרימות בין היתושים לבני האדם דרך מי השתייה ולא דרך מגע ישיר.. בשנת 1900 ג'ורג' קארמייקל לו גילה את הדרך האמיתית בה עוברות הרימות מהיתושים לגוף האדם- עקיצה של יתוש את עור הגוף.[15]
השלכות חברתיות של המחלה [עריכה]
תוצאות מחלת האלפנטיאזיס הן אחד הגורמים הנפוצים בעולם כגורמי נכות. בקהילות מקומיות בהם קיימת המחלה קיים שיעור של 10% בסימפטומים של נפיחויות רגליים קשות אצל נשים, ושיעור של 50% אצל הגברים בסימפטומים של נפיחות ומום (לקות)באיבר המין בעקבות המחלה. לאלו יש השלכות מורכבות ועמוקות על התרבות, החברה והכלכלה הקיימים באזור מחלה- עוני בעיקרם. [16]
הסממנים החיצוניים מביישים את החולים, ואלו נמנעים מלהיחשף לציבור. אצל גברים הפגיעה באיבר המין מתבטאת במוגבלות פיזית המונעת מהגבר לעבוד ויוצרת אצלו ביטחון עצמי נמוך. הסטיגמה של החולים במחלה באזורים אלו קשה ורווחת, דבר אשר משפיע גם על מוסד הנישואים; הנישואים הם יעד כמעט בלתי ניתן להשגה בקרב אלו שמפתחים סימפטומים של המחלה.[17]
אלפנטיאזיס באפריקה [עריכה]
ביבשת אפריקה, יותר מ-382 מליון בני אדם ב-39 מדינות חשופים למחלת האלפנטיאזיס. באפריקה, היתוש הנפוץ ביותר שמעביר את המחלה הוא יתוש האנופלס. [18]
במהלך 14 השנים האחרונות התוכנית למניעת האלפנטיאזיס של ארגון הבריאות העולמי, הצליחה למפות את המחלה ב-35 מדינות באפריקה. בשנת 2007 15 מדינות ביבשת הצליחו לרפא יותר מ-47 מליון בני אדם, עלייה של 40% מהטיפול שנעשה עד שנת 2006.
מאז שנת 2000 נשלחו לאפריקה יותר מ-160 מליון תרופות לטיפול ומנעת המחלה. [19]
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ CDC, [1]
- ^ [2]
- ^ [3]
- ^ [Niwa, Seiji. "Prevalence of Vizcarrondo worms in early onset lymphatic filariasis: A case study in testicular elephantiasis". Univ Puerto Rico Med J 22: 187–193]
- ^ [4]
- ^ [5]
- ^ [6]
- ^ [7]
- ^ [8]
- ^ [9]
- ^ [Davey, Gail; Burridge (26). "Community-Based Control of a Neglected Tropical Disease: The Mossy Foot Treatment and Prevention Association". PLoS Neglected Tropical Diseases 3 (5): 6. doi:10.1371/journal.pntd.0000424]
- ^ [Hoerauf, Achim; Mand, Sabine; Fischer, Kerstin; Kruppa, Thomas; Marfo-Debrekyei, Yeboah; Debrah, Alexander Yaw; Pfarr, Kenneth M.; Adjei, Ohene et al. (2003). "Doxycycline as a novel strategy against bancroftian filariasis—depletion of Wolbachia endosymbionts from Wuchereria bancrofti and stop of microfilaria production". Medical Microbiology and Immunology 192 (4): 211–6. doi:10.1007/s00430-002-0174-6. PMID 12684759]
- ^ [10]
- ^ [11]
- ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 [12]
- ^ [13]
- ^ [14]
- ^ [15]
- ^ [16]
