אלפרדו גוצוני
 | |
| לידה |
12 באפריל 1877 מנטובה, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 1965 (בגיל 88) רומא, איטליה  |
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה  |
| השכלה |
Military Academy of Modena |
| השתייכות |
.svg){kind=small} הצבא המלכותי האיטלקי צבא הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית |
| תקופת הפעילות | 1910–1945 (כ־35 שנים) |
| דרגה | ג'נרלה |
| תפקידים בשירות | |
|
מושל מזרח אפריקה האיטלקית מושל אלבניה מפקד הארמייה הרביעית מפקד ארמיית הפו מפקד הארמייה השישית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה הפלישה האיטלקית לאלבניה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
אלפרדו גוצוני (באיטלקית: Alfredo Guzzoni; 12 באפריל 1877 – 15 באפריל 1965) היה גנרל בצבא המלכותי האיטלקי, שלחם בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוצוני, נולד בשנת 1877, בעיר מנטובה שבממלכת איטליה. בשנת 1910, התגייס לצבא המלכותי האיטלקי ולחם במלחמת העולם הראשונה. בשנות ה-30 לקח חלק במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, ועד נובמבר 1935 היה סגן מושל אריתריאה[1]. במאי 1936 מונה למושל המושבה החדשה שנקראה "מזרח אפריקה האיטלקית". מושבה זו הורכבה מאתיופיה, וכן מסומלילנד האיטלקית ואריתריאה, שנמצאו תחת שלטון איטלקי מזה כמה עשרות שנים. גוצוני שימש בתפקיד עד שנת 1937 אז נקרא לחזור לאיטליה.
ב-7 באפריל 1939, פיקד על הפלישה האיטלקית לאלבניה[2]. מול 100,000 החיילים שתחת פיקודו עמדו רק 15,000 חיילים אלבנים. מלך אלבניה זוגו הראשון, נמלט לשווייץ עם כל משפחתו ומרבית כספי האוצר. כאשר התפשטה השמועה על כך, ההמון הזועם פשט על בתי הכלא ושחרר את האסירים הפוליטיים. ב-8 באפריל 1939 כבש גוצוני את טירנה[3]. הממשלה האלבנית נכנעה כבר למחרת, אם כי כמה מבצרים אלבניים עוד המשיכו להיאבק באומץ עד 12 באפריל 1939. לאחר מכן מונה גוצוני למושל הצבאי של אלבניה, והחזיק בתפקיד עד 1940.
ביוני 1940, לאחר שאיטליה הצטרפה למלחמת העולם השנייה והכריזה מלחמה על צרפת, פיקד גוצוני על הארמייה הרביעית במהלך הפלישה האיטלקית לצרפת[4]. גוצוני לא היה פשיסט נלהב, והיה מסוכסך קשות עם גליאצו צ'אנו שתיאר אותו כ-"מוטרד, קטן, שמן עם שער צבוע". למרות זאת בנובמבר 1940, מונה לסגן הרמטכ"ל. בשנת 1941 יצא לפנסיה[2].
במאי 1943 הושב לשירות ומונה למפקד ארמיית הפו, ששמה שונה להארמייה השישית, שהופקדה על הגנת סיציליה[5], אף על פי שהוא מעולם לא ביקר קודם לכן באי[6]. מצב הארמייה היה גרוע, ציודה היה דל והיא יכלה לשמש לכל היותר כיחידת אבטחה[5]. אולם הגרמנים הקצו לאבטחת האי יחידות גדולות יותר, וגוצוני נאלץ לתאם את פעולותיו עם הגנרלים הגרמנים אלברט קסלרינג ופרידולין פון זנגר אטרלין, אף על פי שהוא היה המפקד הרשמי באי[5].
גוצוני נודע כספקן, בניגוד לקסלרינג שנודע כאופטימי[7]. קנצלר גרמניה, אדולף היטלר היה משוכנע שהגרמנים יכולים לנהל את המערכה בעצמם ללא עזרת האיטלקים, גוצוני הבין שהתנגדות לגנרלים הגרמנים תהיה חסרת טעם, ונתן להם לנהל את העניינים[7]. ב-1 באוגוסט, בעקבות הוראה מהמטכ"ל האיטלקי, הוכפפו רשמית כל הכוחות האיטלקיים באי לכוחות הגרמניים[8]. ההתגוננות הגרמנית-איטלקית הנואשת לא הועילה בסופו של דבר, ולא הצליחה למנוע את פלישת בעלות הברית לסיציליה. בספטמבר 1943 נכנעה כל הארמייה שלו כאיש אחד לגרמנים שפלשו לאיטליה, והוא פרש מן הצבא. בעקבות הקמת "הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית" שהחליפה את ממלכת איטליה, נעצר והואשם בקשר נגד המשטר[9]. הוא ניצל רק תודות לקשריו הטובים עם כמה גנרלים גרמנים. גוצוני הצטרף לצבא הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, שבפועל היו בו יותר גרמנים מאשר איטלקים. לאחר המלחמה חי ברומא עד מותו בשנת 1965 בגיל 88.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973.
- מרטין בלומנסון, אנציו ההימור שנכשל, הוצאת מערכות, 1989.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפרדו גוצוני באתר Dizionario Biografico degli Italiani (באיטלקית)
- ביוגרפיה באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה. (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ החבשימ מוסיפים להודיע על נצחונות, דואר היום, 25 בנובמבר 1935
- ^ 1 2 מצביא כוחות הציר, הַבֹּקֶר, 13 ביולי 1943
- ^ היום יגיע מוסוליני לעיר הבירה טיראנה, הַבֹּקֶר, 9 באפריל 1939
- ^ הוד מעלתו האם זה נכון שאנו נמצאים במצב מלחמה אתכם?, המשקיף, 4 במרץ 1945
- ^ 1 2 3 פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 89.
- ^ "מבצע קציצה" (Operation Mincemeat) "האיש שלא היה ולא נברא" באתר מוזיאון הלוחם היהודי.
- ^ 1 2 פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 91.
- ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 110.
- ^ מחתרת אנטי פשיסטית בצפון איטליה, משמר, 29 באוקטובר 1943