אלפרד אילג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפרד אילג ובני משפחתו בתחנת דירה דאווה בשנת 1906 או קודם לכן

אלפרד אילג (Alfred Ilg, ‏30 במרץ 1854‏-7 בינואר 1916) היה מהנדס שווייצרי, מדינאי ושר באימפריה האתיופית, וידידו האישי של קיסר אתיופיה מנליק השני. אילג שימש כשר החוץ של אתיופיה בין השנים 1897-1907, והוא נודע בשל כך שתכנן את מסילת אדיס אבבה-ג'יבוטי ומיזמי תשתית נוספים במדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילג נולד בפראונפלד שבצפון שווייץ. הוא למד הנדסת מכונות בפוליטכניון הפדרלי בציריך בין השנים 1873-1876, ולאחר מכן עבר בחברת "מרקאר" (Marquard) בברן. בשנת 1879 נשלח לעבוד באתיופיה. הוא שימש כיועץ למנליק השני, שהיה בשנת 1889 לקיסר. הוא למד אמהרית במהירות, וסייע בהקמתה של הבירה החדשה, אדיס אבבה.

ב-11 בפברואר 1893 מינה הקיסר את אילג למהנדס קו הרכבת בין אדיס אבבה לנמל העיר ג'יבוטי. אילג תכנן את הקו והקים לשם כך את "החברה הקיסרית האתיופית" (Compagnie Impériale Ethiopienne, ראשי תיבות C.I.E.). במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה, שהתרחשה בשנים 1895-1896, סייע אילג למאמץ המלחמתי האתיופי בתכנון כלי נשק ותחמושת, ושיחרר את הקיסרות במידה רבה מתלותה ברכש מאירופה. בתמורה, ב-1897, העניק הקיסר לאילג את התואר "יועץ לקיסר" ומינה אותו לשר החוץ של הקיסרות, תפקיד בו נשא עד שעזב את אתיופיה בשנת 1907. עוד שימש אילג כמזכירו של הקיסר וזכה בעיטור "כוכב אתיופיה", העיטור הגבוה ביותר באתיופיה.

תרומתו של אילג לאתיופיה הייתה עצומה. הוא היה אחראי, בין היתר, לתכנונו ולהנחתו של צינור המים הראשון שסיפק מים לבירה ולהתקנת מערכת חשמל בארמון הקיסר בשנת 1905. הוא תרם להקמת מערכת הדואר ולביסוס מטבע לאומי אחיד. עם זאת, כאשר המזרחן הגרמני פרידריך רוזן (Friedrich Rosen) מונה לנציגה של האימפריה הגרמנית באתיופיה בשנת 1904, החלו השפעתו וכוחו של אילג להיחלש. בשנת 1907 התפטר מכל תפקידיו ושב לשווייץ. הוא מת בגיל 61 בציריך. אילג פרסם מספר ספרים ומאמרים אודות הפוליטיקה, המשפט והצבא האתיופי.

בשנת 2003 צולם הסרט השווייצרי "אלפרד אילג - החבשי הלבן" (Alfred Ilg - Der weiße Abessinier) העוסק בחייו.

ספרים אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]