אלפרד היצ'קוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפרד היצ'קוק
Alfred Hitchcock NYWTS.jpg
אלפרד היצ'קוק, 1956
תאריך לידה: 13 באוגוסט 1899
מקום לידה: לונדון, בריטניה
תאריך פטירה: 29 באפריל 1980 (בגיל 80)
עיסוק מפיק ובמאי קולנוע
אלפרד היצ'קוק ורעייתו, נובמבר 1955.
אלפרד היצ'קוק במהלך ביום אחד מסרטיו, קיץ 1975.

סר אלפרד ג'וזף היצ'קוקאנגלית: Alfred Joseph Hitchcock;‏ 13 באוגוסט 1899 - 29 באפריל 1980), מפיק ובמאי קולנוע בריטי. נחשב לאחד מגדולי הבמאים של הקולנוע בכל הזמנים. אמן סרטי המתח והאימה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד היצ'קוק נולד ברובע הדל של לונדון, ה"איסט סייד", בשנת 1899 להורים קתולים בעלי חנות מכולת, שדירת מגוריהם הדלה הייתה בצידה האחורי של החנות. בילדותו למד בקולג' ישועי בעל שגרת לימודים ומשמעת קשוחה ומחמירה. בשנת 1913, בהיותו בן 14 שנה, עזב היצ'קוק את לימודיו הפורמליים ופנה ללימודי ערב במקצועות טכניים שונים וגילה כשרון בשרטוט ובציור.

בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התקבל היצ'קוק לעבודה בחברה ליצור מכשירי טלגרף וכבלי חשמל, שהייתה עמוסת עבודה עקב הדרישה למוצריה לצורכי לחימה. היצ'קוק גילה עניין רב בעבודתו. העובד השקט והמשקיע משך את תשומת לב הממונים עליו והוא הועבר למחלקת הפרסום של החברה, שבה מצא ביטוי לכשרון הציור שלו. למרות שהתחוללה מלחמה והיצ'קוק היה אז בגיל גיוס, לא גויס היצ'קוק לצבא מחמת עודף משקל ומשום שהיה מועסק בחברה התורמת למאמץ המלחמתי.

בשנת 1920 קרא היצ'קוק בעיתון, שחברת סרטים אמריקאית עומדת לפתוח אולפן בלונדון והדבר שינה את מסלול חייו. היצ'קוק פנה לחברה והציג תיק עבודה של רישומים שהכין לסרט עתידי של החברה ונתקבל לעבודה. זו הייתה ראשית דרכו בעולם הקולנוע. תפקידו של היצ'קוק בחברה היה עיצוב כותרות לסרטים אילמים שהפיקה החברה. היצ'קוק גילה מסירות לתפקידו והשתדל ללמוד את כל מה שקשור בקולנוע. כשנתקלו מנהלי האולפן והבמאים בקושי כלשהו במהלך ההסרטה, או כשנזקקו לסיוע בכתיבת סצנה או בעיצוב תלבושות ותפאורה, היו להיצ'קוק תמיד הצעות מבריקות לפתרון.

בשנת 1923 ניתנה להיצ'קוק ההזדמנות הראשונה לבימוי סרט, לאחר שנקרא להחליף את במאי הסרט האילם "ספר תמיד לאשתך", אשר סולק מהמשך הבימוי עקב חילוקי דעות עם המפיק. החברה שהפיקה את הסרט כללה בכותרות את שמו של המפיק בתור במאי הסרט, מבלי לציין את שמו של היצ'קוק, אך פרסמה כי הבמאי "קיבל סיוע מאחד מאנשי הצוות". מיד לאחר סיום צילומי סרט זה, נקרא היצ'קוק לביים סרט נוסף שעמד להיקרא "גברת פיבודי" או "מספר שלושה עשר", אלא שמחמת קשיי מימון לא הושלמה הסרטתו.

הסרט הראשון בבימויו המלא של היצ'קוק היה הסרט האילם "גן התענוגות" משנת 1925. מאז ועד לשנת 1929 ביים היצ'קוק מספר סרטים אילמים נוספים. סרטו המדבר הראשון היה "סחיטה" משנת 1929, שהיה גם סרט הקולנוע המדבר הראשון באנגליה. עד מהרה נתגלה כוחו הרב של היצ'קוק כבמאי סרטי מתח ואימה והוא התרכז בעיקר בז'אנר זה. במשך השנים שבין 1925 לבין 1939, ביים היצ'קוק 23 סרטים והוכר באנגליה כבמאי מוכשר של סרטי מתח, אך הביקורת האנגלית לא עמדה על מלוא כישוריו האמנותיים.

בשנת 1939 נעתר היצ'קוק להצעתו של המפיק ההוליוודי הידוע דייוויד או. סלזניק, מי שהפיק את "חלף עם הרוח", לעקור לארצות הברית וליצור בה. היצ'קוק, משום שהיה מאוכזב מכך שהביקורת האנגלית רואה בסרטיו משום בידור טוב בלבד ולא יצירות אמנות, וכן משום שקץ בדלות האמצעים הטכניים באנגליה, נעתר להזמנה. ב-1 במרץ 1939 הפליגו היצ'קוק, אשתו אלמה ובתו פטרישיה (שתופיע לימים בתפקידי משנה בסרטיו "פחד במה" מ-1949 ו"זרים ברכבת" משנת 1950), מאנגליה לארצות הברית על סיפון האנייה "קווין מרי". בהוליווד חי היצ'קוק ויצר עד ליום מותו, פרט לגיחה אחת קצרה לאנגליה, בשנת 1972 על מנת ליצור את הסרט "פרנזי".

בהגיעו להוליווד הטיל סלזניק על היצ'קוק לביים את הסרט "רֶבֶּקָה", על פי ספרה רב המכר של דפנה דה מוריאה. הסרט זכה להצלחה עצומה והוענק לו פרס האוסקר לשנת 1940 כסרט הטוב ביותר. מכאן ואילך הייתה דרכו של היצ'קוק סלולה בתעשיית הקולנוע האמריקאית והוא זכה להצלחה מסחרית ובינלאומית אך גם להכרה אומנותית (בה לא הצליח לזכות באנגליה). במרוצת השנים נתעוררו מחלוקות וסכסוכים בין היצ'קוק לסלזניק על רקע האופי האסרטיבי של שניהם ובשל התערבותו של סלזניק בצד האומנותי של התסריטים וההסרטה. בשנת 1947 נפרדו דרכיהם, ומאז ואילך הפיק היצ'קוק את סרטיו בעצמו באמצעות חברה שהקים.

בשנת 1972 שב היצ'קוק לאנגליה וביים את סרטו הלפני אחרון "פרנזי". סרטו האחרון היה "מזימות" משנת 1976. שם עברי זה הינו שם שנתנו מפיציו בישראל לסרט ששמו המקורי היה "Family Plot" (שם שיש לו כפל משמעות, גם "מזימה משפחתית" וגם "חלקת קבר משפחתית"). אף כי היה זה סרטו האחרון ואף שהיה כבר בן 77, לא נופל סרט זה מסרטיו האחרים, ונחשב לאחד מסרטיו הטובים.

היצ'קוק נפטר בשנת 1980, כשבשלבי תכנון היה עדיין סרט נוסף שהיה ברצונו להפיק ולביים.

יצירתו הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטיו של היצ'קוק בתקופה האמריקאית שלו מפורסמים ומוערכים יותר מאשר אלה שמתקופתו האנגלית, זאת הן בשל התקדמותו האומנותית, הן מבחינת התקציבים והאמצעים שהיה יכול לגייס והן עקב הפרסום ואפשרויות ההפצה הגלובליות של סרטי הוליווד.

סימן היכר קבוע של היצ'קוק הוא הופעתו הקצרה (הנקראת בשפה קולנועית הופעת קמע cameo), למשך מספר שניות ברקע של רוב סרטיו, כאדם מן הרחוב, ללא קשר לעלילה. בסרט "סירת ההצלה" (משנת 1944) אשר עלילתו מתרחשת כולה בסירת הצלה השטה בלב ים, מופיעה תמונתו של היצ'קוק בפרסומת לשומרי משקל, על עיתון שקורא אחד הגיבורים, על מנת לשמור על העיקרון של "הופעת האורח".

כוכבו של היצ'קוק בשדרת הכוכבים של הוליווד

גדולתו של היצ'קוק כאמן מתבטאת בצד הפסיכולוגי של הגיבורים ושל העלילה, וכל זאת מבלי להזניח את הצד החזותי של הרקע והתפאורה היוצרים מציאות מיוחדת האופיינית לסרטיו ושימת דגש על שילוב האפקטים המוזיקליים בעלילה.

למרות העובדה שאחדים מסרטיו הם סרטי אימה, לא נתן היצ'קוק לעלילותיהם הסברים על טבעיים (רוחות רפאים, כישוף וכיוצא בזה), כמקובל בהרבה סרטים מז'אנר זה. התוכן בסרטיו תמיד ריאלי ורציונלי ואף בסרטו "ורטיגו" מ-1958, הנחשב על ידי רבים לגדול בסרטיו ולאחד מסרטי המופת בתולדות הקולנוע, בו מובילה התעלומה הנפרשת בסרט לכוון של גלגול נשמות, הרי שפתרונה מתגלה לבסוף כמזימת רצח מתוחכמת. אף הסרט הציפורים אשר מתאר התנהגות על טבעית של ציפורים שונות, אינו מתמקד בפשר התנהגות הציפורים, או בהסבר להתנהגותן, אלא במצבים הנובעים מכך, ולכן לא ניתן לראות בו סרט "מדע בדיוני".

מוטיב חוזר בסרטיו של היצ'קוק הוא האדם הנלכד ברשת של חשד או האשמת שווא, עד שמתבררת חפותו. כך הדבר ב-"39 מדרגות" מ-1935, ב"צעירים ותמימים" מ-1937, ב"חשד" מ-1941, ב"נאשם" מ-1957, ב"מזימות בינלאומיות" מ-1959 וב"פרנזי" מ-1972. יוצא דופן מבחינה זו הוא הסרט "צל של ספק" מ-1943, שבו מתלבטת גיבורת הסרט בחשד האם דודה האהוב הוא רוצח סדרתי, חשד שבסוף הסרט מתברר כי לא היה חשד שווא.

הקהל בסרטי היצ'קוק, הוא קהל יודע כל. בניגוד לדמויות, הקהל יודע מראש את האמת. כך למשל, הוא יודע מי הרוצח ב"פרנזי", ויודע כבר מתחילת הסרט כי גיבור "מזימות בינלאומיות" אכן נקלע לפרשת ריגול, גם כשהכל אינם מאמינים לו. מוטיב זה מנוגד לסרטי מתח קלאסיים אחרים, בהם הקהל מגלה את האמת בתום הסרט.

כמה מהסצינות שתשארנה חרותות בזיכרון לתמיד מסרטיו הן: בסרט "מזימות בינלאומיות" - ניסיון חיסול באמצעות מטוס ריסוס ומרדף בהר ראשמור על גבי פסלי הענק של נשיאי ארצות הברית; בסרט "ורטיגו" - הבלש שנתלה על קצות אצבעותיו על שולי גגו של גורד שחקים; בסרט "פסיכו" - הרצח במקלחת והדם המסתלסל בפתח הניקוז של האמבטיה. פריט דומם שיישאר חרות בזיכרון הוא בית המגורים של נורמן בייטס ואמו, על הגבעה שמעל למוטל ב"פסיכו".

אפיון נוסף שהיה להיצ'קוק הוא בדרך העבודה שלו. ניתן לראות בסרטיו שחשב על כל פרט קטן, ותכנן הכול לדקויות. סרטו "החבל" הוא סרט באורך מלא, אך מורכב מעשרה שוטים בודדים, דבר שמצריך תכנון מדויק מראש. ישנם כאלו שמספרים שהיצ'קוק תכנן את הכל מראש, עד שלפעמים הוא לא הגיע ליום הצילומים. אלא כתב לכל אחד מאנשי הצוות (שחקנים, תאורנים, סאונדמנים, צלמים ועוד) כרטיסיות מדויקות בהן פירט מה עליהם לעשות בכל שנייה ושנייה ביום הצילומים.

יצירתו בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1955, כשהיה היצ'קוק בתקופת שיא הצלחתו הקולנועית, הוא שוכנע על ידי רשתות הטלוויזיה לביים ולהשתתף בסדרת טלוויזיה, לה ישאיל את שמו ויקדים לכל פרק בה פתיחה וסיום אישית מצולמת. היצ'קוק נאות לכך בהתחשב ברווחים העצומים שהטלוויזיה יכולה הייתה להציע לו. הטלוויזיה מצדה נהנתה מהריטינג הרב ששמו של היצ'קוק הביא לה, שבצדו רווחי פרסומת אדירים. שידור הסדרה החל בשנת 1955 והיא נקראה בשם "אלפרד היצ'קוק מגיש", כשכל פרק בה הוא בן מחצית השעה.

להצלחת הסדרה תרמה נוכחותו האישית של היצ'קוק שהיה פותח וסוגר כל פרק, כאשר לקול מארש אבל הייתה דמותו משתלבת אל תוך קריקטורה מצוירת בגודל טבעי של צלליתו, ואז היה נושא את דברי הפתיחה והסגירה לאותו פרק, שהיו תמיד שנונים וסרקסטיים ובעלי מוסר השכל. בשנת 1962 הורחבה הסדרה לפרקים בני שעה שלמה והחלה להיקרא "שעתו של אלפרד היצ'קוק". במתכונת זו שודרה הסדרה עד לשנת 1964.

הסדרה זכתה לשיעור צפייה עצום בארצות הברית, אך בשל המתכונת הקצרה והפשטנית היא לא נחשבה להישג אומנותי של היצ'קוק כדוגמת סרטי הקולנוע שלו.

עבודתו הייחודית עם שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקציבים שעמדו לרשותו של היצ'קוק, החל מראשית דרכו בהוליווד, איפשרו לו לשתף בסרטיו את מיטב כוכבי הוליווד. שיטת ה"אולפנים" הייתה אז בשיאה, וחלק מהפרסום שלו זכו סרטי היצ'קוק היה בשל השחקנים שהסכימו להשתתף בהם. צידה האחר של גאונותו של היצ'קוק היה אופיו העריץ. הוא נהג בשחקניו (וגם בצוות ההסרטה) באורח מזלזל, היה נוהג למתוח אותם במתיחות שנועדו להפחיד או להביך אותם והעבידם קשות. הדבר לא הרתיע את שחקניו, הן משום הפרסום והתהילה שהביאה להם השתתפותם בסרטיו והן בזכות הישגי המשחק אליהם הגיעו הודות לבימויו.

תפיסת עולמו בכל הנוגע לתפקיד השחקנים בסרט הייתה שתפקידו של השחקן נגמר בשנייה שלוהק, ולמעשה הדבר שהשחקן מביא איתו הוא בעיקר נוכחתו הקולנועית או אישיותו הציבורית; את השאר השאיר למצלמה, למוזיקה ולחדר העריכה. לדוגמה, כאשר לקח את גרייס קלי לשחק בחלון אחורי, סרט שעסק בחרדת סירוס גברית, הרי שדמותה, יופיה וכמובן מעמדה הציבורי כאשה היפה ביותר באותה תקופה שירתו את סרטו טוב בהרבה ממשחקה בסרט.

הכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השחקנים הידועים שהשתתפו בסרטי היצ'קוק מצויים:

הכוכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות הנשית הנערצת על היצ'קוק, אותה חיפש בכל כוכבות סרטיו, הייתה דמות האישה הבלונדינית התמירה ודקת הגזרה. היצ'קוק התייחס באופן קשוח ומעליב לכוכבותיו והשתדל להביכן בלשון גסה ובבדיחות מפולפלות.

האידאל הנשי של היצ'קוק התגלם בדמותה של גרייס קלי (לימים נסיכת מונאקו), שהיוותה את תפקיד האישה היפה, הסקסית, הבלונדינית ודקת גזרה. ככל שהלך היצ'קוק והזדקן, הרשה לעצמו להתייחס באופן חריף יותר לשחקניותיו, עד שטיפי הדרן ששיחקה בסרטים "מארני" ו "הציפורים" דיווחה על התעללות פיזית של ממש במהלך הצילומים, ועל פגיעות שנפגעה במהלך צילומי סצינות תקיפת הציפורים בסרט "הציפורים".

כוכבותיו:

דמות שחרגה לכאורה מן הסטריאוטיפ הנשי של כוכבות היצ'קוק, הייתה דמותה של קים נובאק, שחקנית מלאת גזרה בעלת ניסיון לא רב וכישורי משחק לא מרשימים, ממנה הצליח היצ'קוק להפיק את דמותה של מדליין ב"ורטיגו", דמות שכאילו מרחפת בין המציאות לבין הדמיון וההזיה.

פילמוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד היצ'קוק בקדימון הסרט "הציפורים".

היצ'קוק ביים 53 סרטים במשך 51 שנה. בין סרטיו המפורסמים:

בתקופה האנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האיש שידע יותר מדי (1934) - ילדה נחטפת במהלך חופשה כדי להבטיח את שתיקת הוריה, שהיו עדים להתנקשות במרגל שהעביר להם מידע גורלי לגבי קונספירציה לרצח, בטרם נרצח. בהשתתפות לסלי בנקס, עדנה בסט ופיטר לורה. גרסה זו היא הראשונה שביים היצ'קוק, את השנייה ביים בארצות הברית בשנת 1956.
  • 39 המדרגות (1935) - אדם חף מפשע מופלל ברצח שלא ביצע. מרדף לאורכה של סקוטלנד חושף את המזימה ומוציא את חפותו לאור. כבר בשלב מוקדם זה פיתח היצ'קוק את הכלים העלילתיים והדרמטיים שישמשו אותו בסרטיו המאוחרים יותר.
  • סוכן חשאי (1936) - עלילותיו של אדם המגויס בניגוד לרצונו לשירות החשאי, ומצווה להרוג אדם אחר. בהשתתפות ג'ון גילגוד ופטר לורה.
  • סבוטז' (1936) - בעלים של אולם קולנוע בלונדון מתגלה כסוכן זר.
  • צעירים ותמימים (1937) - בתו התמימה של מפקד תחנת משטרה, עוזרת לחשוד ברצח להימלט, על מנת שיוכיח את חפותו.
  • הגברת נעלמת (1938) - במהלך נסיעה ברכבת מבאנדריקה, ארץ דמיונית במרכז אירופה, בחזרה לאנגליה מגלה נוסעת צעירה כי שותפתה לתא הרכבת, גברת זקנה וחביבה, נעלמה לפתע. גם סרט זה היה הראשון להשתמש בתכסיסי עלילה שלאחר מכן ישתמש בהם היצ'קוק בסרטיו המאוחרים, כמו גם יוצרים רבים נוספים.

בתקופת הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רֶבֶּקָה (1940) - על פי ספרה של דפנה דה מוריאה. צעירה (ששמה אינו נזכר במשך כל מהלך הסרט) המתחתנת עם אלמן בן אצולה, וחיה בצילה של אשתו המתה. הסרט זכור במיוחד בשל הצילום האומנותי, האווירה הקודרת, ומשחקם של לורנס אוליבייה וג'ואן פונטיין בתפקידים הראשיים כבני הזוג וג'ודית אנדרסון בדמותה השטנית של המשרתת. מעל לכל מרחפת לאורך כל הסרט דמות שכבר אינה בין החיים, דמות אשתו המנוחה של הגבר, רבקה. היצ'קוק ניצל את כל האמצעים הטכניים שהעמידה הוליווד לרשותו, והתוצאה שומרת על איכותה במשך 65 שנים עד היום. רבים מחשיבים סרט זה לאחד מגדולי סרטיו של היצ'קוק וזהו סרטו היחידי אשר זכה באוסקר.
  • אדון וגברת סמית (1941) - הקומדיה האמריקאית היחידה של היצ'קוק. דיוויד ואן סמית מגלים כי נישואיהם אינם בתוקף, ומחליטים לגרום אחד לשנייה לקנא.
  • חשד (1941) - ג'ואן פונטיין הצעירה והעשירה נישאת לקרי גראנט השרמנטי, וחושדת כי הוא רוצה לרצוח אותה בשל כספה.
  • צל של ספק (1943) - הסרט שהוגדר על ידי היצ'קוק כסרטו האהוב ביותר. תרזה רייט היא נערה מתבגרת בשם צ'ארלי, המתגוררת עם משפחתה הבורגנית בעיירה שלווה. דודה הצעיר והאהוב, אחי אמה, שעל שמו היא קרויה (הדמות מגולמת על ידי השחקן ג'וזף קוטן), מגיע לביקור לאחר שנים של היעדרות, ובצ'ארלי מתחיל לנקר הספק.
  • סירת הצלה (1943) - סרט מלחמה המתרחש כולו על סירת הצלה. מספר אזרחים אמריקאים נתקעים על סירת הצלה, לאחר שספינתם שוקעת. לסירה מגיע גם חייל גרמני, המכחיש את היותו נאצי. היצ'קוק קיבל מועמדות לפרס האוסקר על בימוי סרט זה.
  • הנודעת (1946) - אינגריד ברגמן היא סוכנת אמריקנית הנישאת לפעיל נאצי בריו דה ז'אנירו, ומתאהבת בסוכן המפעיל אותה קרי גראנט.
  • החבל (1948) - שני סטודנטים מתוחכמים החליטו לבצע את הרצח המושלם בעקבות הרצאה בנוגע ל'אומנות הרצח' ובהשראת הפילוסופיה של פרידריך ניטשה. כדי להדגיש את עליונותם הם חונקים למוות חבר לספסל הלימודים מחביאים אותו בתוך תיבה דמוית שולחן ועורכים סעודה במהלכה נידונות תאוריות פילוסופיות בדבר חוסר השוויון הטבעי בין בני אדם וזכויות היתר שישנן לאנשים עליונים.
  • אליבי (1954) - מבוסס על מחזה. טוני (ריי מילאנד) הוא טניסאי מקצועי לשעבר, המתגורר בלונדון עם אשתו העשירה מרגוט (גרייס קלי), לאחר פרישתו מהטניס מתחילה מרגוט לבגוד בבעלה עם סופר בשם מארק. טוני שולח מכר שלו לרצוח אותה, אך העלילה מסתבכת כאשר היא דוקרת אותו ועומדת למשפט על רצח.
  • האיש שידע יותר מדי (1956) - מרדף בינלאומי אחר אנשים הזוממים לרצוח אישיות פוליטית במהלך קונצרט באלברט הול. ידוע בשל אתרי הצילום האקזוטיים. עם ג'יימס סטיוארט ודוריס דיי. גרסה זו היא השנייה שביים היצ'קוק, לאחר שאת הראשונה ביים באנגליה בשנת 1934.
  • ורטיגו (1958) - עוסק בבעיות של זהות, של תדמית, של אמת אל מול זיוף, והינו בעל עומק פסיכולוגי אליו ממעטים סרטים להגיע. ג'יימס סטיוארט וקים נובאק בתפקידים הראשיים נותנים הופעה בלתי נשכחת.
  • פרנזי (1972) - שובו של היצ'קוק לבריטניה הניב סרט מותח ומרתק, הנחשב לאחד מסרטיו הטובים. העלילה היא עלילה היצ'קוקית טיפוסית בה אדם מופלל ברצח שלא ביצע בעוד הרוצח הסדרתי מסתובב חופשי.
  • מזימות (1976) - סרטו האחרון של היצ'קוק הוא מותחן העוסק בחילופי זהויות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]