אלפרד ז'ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן של ז'ארי, שצייר פליקס ואלוטון

אלפרד ז'אריצרפתית Alfred Jarry;‏ 8 בספטמבר 1873 -1 בנובמבר 1907), מחזאי, סופר ומשורר צרפתי.

אלפרד ז'ארי, שהיה ממוצא ברטוני מצד אמו, נולד למשפחת סוחרים בעיר לאוואל (כיום במחוז מאיין שבחבל פיי דה לה לואר בצפון מערב צרפת). הוא היה תלמיד מצטיין בבית הספר התיכון בעיר רן (שבחבל ברטאן), וכבר בהיותו בן שלוש עשרה שנה החל לכתוב קומדיות בחרוזים ובפרוזה. בהיותו בן חמש עשרה שנה כתב מחזה שדמותו המרכזית הייתה זו של אבר, המורה לפיזיקה בבית התיכון של רן, שגילם בעיני התלמידים את כל המגוחך שבעולם. מחזה זה הפך אחר כך למחזהו המפורסם ביותר של אלפרד ז'ארי "אובו המלך".

כשהיה בן שבע עשרה שנה קיבל תעודת בגרות ועבר להתגורר בפריז, שם התכונן לבחינות הכניסה לאקול נורמל סופרייר. הוא לא התקבל ללמוד שם, אבל בין 1891 ו-1892 היה תלמידו של אנרי ברגסון בבית הספר התיכון 'אנרי הרביעי' שבעיר. הוא זכה לתשומת לב בשל הפואמות שכתב, ואוסף של יצירותיו פורסם ב-1893. באותה שנה מתו שני הוריו והשאירו לו ירושה קטנה שאותה בזבז עד מהרה. ב- 1894 גויס לצבא אך שוחרר מסיבות רפואיות, התנסות שבאה על ביטויה מאוחר יותר בנובלה "ימים ולילות" (1897).

הוא שב לפריז והקדיש את זמנו לכתיבה ולבילוי בחברת ידידיו שהעריכו מאוד את שנינותו הרבה. בין 1894 ו-1895 הוציא לאור יחד עם רמי דה גורמון רבעון לאמנות שבו הופיעו ציורים עתיקים וחדשים לצד מאמרים בענייני אמנות ופילוסופיה. בתקופה זו תנועת הסימבוליזם הייתה במלוא תנופתה, ובהשפעתה כתב את המחזה "קיסר אנטיכריסט" (1895).

ז'ארי פגש באלפרד וואלט, שהיה עורך כתב העת "מרקור דה פראנס", ובאשתו ראשילד והציג בביתם את המחזה "המלך אובו" (Ubu Roi). ב-10 בדצמבר 1896 הוצג המחזה בתיאטרון דה ל'אוור בפריז, בבימויו של אורליאן לינייה-פו, ועורר ויכוחים נלהבים בין תומכים לבין מתנגדים. המלך אובו משמש כדימוי של האדם המודרני על כל תכונותיו השליליות, ובעיקר של הבורגני בן תקופתו של ז'ארי: שמן, גס, מכוער, זולל וסובא, טיפש, אכזר ופחדן. תומכיו של ז'ארי היו בעיקר המחברים והאמנים הצעירים בפריז שראו בו את גיבורם. לעומת זאת, החוגים השמרניים התייחסו אליו ואל מחזותיו בשאט נפש.

אלפרד ז'ארי, שהיה בן עשרים ושלוש שנה בלבד, התפרסם בציבור והמשיך להציג את מחזותיו בעיר. אך בשנותיו האחרונות הזדהה בהתנהגותו עם המלך אובו על מנת להדגיש את המגוחך שבחיים המודרניים. הוא התגורר בבקתה סמוך לנהר כאשר ברשותו אופניים, אקדח ושיכר, וקרא בעיקר את רבלה. ההומור אפשר לו לחיות באופן חופשי לחלוטין כאשר הוא משחק את תפקיד המלך אובו לא רק במחזה אלא גם בחייו. הוא הזניח את בריאותו והתמכר לשתייה.

גיום אפולינר, מקס ז'אקוב ומחברים אחרים ביקרו אותו בבקתתו. סחוט, רצוץ, חולה ונרדף על ידי נושיו, אלפרד ז'ארי נכנע לבסוף למחלת השחפת שתקפה אותו קודם לכן. מחלתו החמירה בגלל צריכת אלכוהול וסמים, והוא מת בפריז ב- 1907 כתוצאה מהסתבכות של המחלה. אחרי מותו, פאבלו פיקאסו, שהוקסם מדמותו, רכש לעצמו אקדח וחגר אותו בצאותו לבלות בפריז, רכש רבים מכתבי ידו ושרטט את דיוקנו.

במשך חייו הקצרים הספיק אלפרד ז'ארי לכתוב יותר משלושים יצירות ובהם מחזות, נובלות ושירים. הוא תרם גם לכתבי עת רבים ובהם ל"מרקור דה פראנס". יצירתו מציגה בצורת סאטירה חריפה את המגוחך ביותר שבטבע האדם. אלפרד ז'ארי נחשב לאחד ממבשרי הסוריאליזם ותיאטרון האבסורד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]