אלפרד תייר מהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדמירל אלפרד תייר מהן

אלפרד תֶ'יֶיר מֶהֶן (אנגלית: Alfred Thayer Mahan‏; 27 בספטמבר 18401 בדצמבר 1914) היה אדמירל משנה בצי האמריקני, גֵאוֹ-אסטרטג והוגה תאוריית העוצמה הימית. הגותו ורעיונותיו בדבר השפעת הכוח הימי על ההיסטוריה ועל העוצמה המדינית והכלכלית של מדינות, השפיעו מאוד על מקבלי החלטות בציי המלחמה ברחבי העולם, ועודדו את מרוץ החימוש הימי שקדם למלחמת העולם הראשונה. מהן נחשב לאחד מהוגי הדעות הצבאיים-ימיים החשובים בהיסטוריה, ויש הרואים בו את "קלאוזביץ הימי". ספרו החשוב ביותר התפרסם ב-1890, ונקרא "השפעת העוצמה הימית על ההיסטוריה, 1660 - 1783".

לימודים ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהן נולד בבסיס וסט פוינט במדינת ניו יורק. אביו, דניס הארט מֶהֶן, היה מרצה באקדמיה הצבאית וסט פוינט. הוא למד בבית ספר התיכון האפיסקופלי סיינט ג'יימס, במרילנד (בית ספר מסוג זה נקרא בית ספר מכין לקולג'). הוא החל את לימודיו בקולג' של אוניברסיטת קולומביה, שם למד שנתיים. לאחר מכן, בניגוד לרצון הוריו, עבר לאקדמיה הימית של ארצות הברית, באנאפוליס. הוא סיים את לימודיו בשנת 1859, במקום השני במחזור.

הוא קיבל מינוי כסגן ב-1861, שנתה הראשונה של מלחמת האזרחים של ארצות הברית. הוא שירת בצי האיחוד, על סיפונן של אוניות מלחמה וכמדריך באקדמיה הימית. ב1865 קודם לדרגת רב סרן (Lieutenant Commander). ב-1872 קודם לדרגת סגן אלוף (Commander), וב1885 זכה לדרגת קפטן.

למרות התקדמותו בצי, לא היו כישוריו של מאהאן בפיקוד על אונייה מבריקים במיוחד, וכמה מכלי השיט שהיו תחת פיקודו היו מעורבים בהתנגשויות, עם עצמים נעים ונייחים. הוא העדיף אוניות מפרשים מן הסוג שהלך והתיישן באותן שנים, ולא אהב את אוניות הקיטור הרועשות והעשנות שהופיעו באותה עת. הוא ניסה להתחמק מפיקוד פעיל. מצד שני, הספרים שכתב בעת שירותו בתפקידי מטה הפכו אותו, ללא ספק, להיסטוריון הימי המשפיע ביותר של אותה תקופה‏‏‏[1].

מרצה בקולג' ללוחמה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקולג' ללוחמה ימית

בשנת 1885 מונה מהן כמרצה להיסטוריה ימית וטקטיקה בקולג' ללוחמה ימית (Naval War College)‏‏‏[2]. לפני שנכנס לתפקידו, זכה מהן להכוונתו של נשיא הקולג' אז, אדמירל משנה סטפן ב. לוס. לוס הפנה אותו לכתיבה בנושא שבו יעסקו מחקריו, השפעתו של הכוח הימי. בשנה הראשונה לעבודתו בקולג' נשאר מהן בביתו בניו יורק, כשהוא עוסק במחקר ובכתיבה. לאחר שהשלים את תקופת המחקר הזו, החליף מהן את לוס בפקידו כנשיא הקולג'. מהן כיהן בתפקיד זה מ-22 ביוני 1886 עד 12 בינואר 1889, ושוב מ-22 ביולי 1892 עד 10 במאי 1893‏‏‏[3]. במהלך תפקידו זה התיידד מהן, בשנת 1887, עם מרצה אורח צעיר ששמו תיאודור רוזוולט, לימים נשיא ארצות הברית ה-26.

הרצאותיו של מהן במהלך התקופה בה כיהן כנשיא הקולג' היו הבסיס לספריו החשובים ביותר: "השפעת העוצמה הימית על ההיסטוריה, 16601783", ו"השפעת העוצמה הימית על המהפכה הצרפתית והאימפריה, 17931812". ספרים אלה התפרסמו ב-1890 ו-1892, בהתאמה.

לאחר פרסום ספריו התיידד מהן עם ההיסטוריון הבריטי סר ג'ון נוקס לוטון (John Knox Laughton), מראשוני העוסקים בהיסטוריה הצבאית הימית. הידידות בין השניים נשמרה בהתכתבות קבועה, ובביקורים של מהן אצל לוטון בעת שהותו בלונדון. מהן תואר כתלמידו של לוטון, אם כי השניים עמדו על כך שיש להבדיל בין תחומי העיסוק שלהם: לוטון ראה במהן תאורטיקן, ואילו מהן ראה בלוטון היסטוריון‏‏‏[4].

בשנת 1902 כיהן מהן כנשיא האגודה ההיסטורית האמריקאית.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימוד מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהן חידש את הצורך ללמוד על מלחמה. הוא ביקר את הקצונה שהייתה בזמנו, שהתעלמה מהמרכיב האנושי בקרב ושמה את הדגש על הצד הטכני. אין לימוד של אמנות המלחמה, טען מהן, אך לא ניתן לנצח מלחמות רק בעזרת מכונות וידע טכני. יש ללמוד את המלחמות בתקופה שבין המלחמות; לא ניתן להגדיר מלחמות באמצעות כללים פשוטים וחפוזים – דבר זה עלול להביא לאסון חמור, טען. מהן תבע להטמיע את לקחי ההיסטוריה ואת העקרונות שעולים ממלחמות העבר, כדי שבעת הצורך יוכל המפקד לפעול על פי אותם לקחים ללא צורך בלימוד נוסף אלא על פי החינוך שהוטמע בו‏‏‏[5].

מהן יצר פילוסופיה שדנה בעוצמה ימית, ולצידה פיתח תאוריה חדשה של אסטרטגיה ימית. בנוסף, עסק בניתוח ביקורתי של הטקטיקה המקובלת של לוחמה ימית‏‏‏[6].

פילוסופיה ואסטרטגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהן טען שהלקח ההיסטורי מוכיח, כי שליטה של מדינה בים ובנתיבי הים היא הגורם הקריטי לניצחון במלחמה. הצלחה של אחד הצדדים בסכסוך למנוע מן הצד השני את היכולת להשתמש בנתיבי הים יביא לקריסה בלתי ניתנת למניעה של כלכלת האויב, ולניצחון. כך למשל, הצליחו רומא ובריטניה הגדולה להקים אימפריות חובקות עולם, וזאת בזכות שליטתן בים. לעומתן, נכשלו חניבעל ונפוליאון בונפרטה מכיוון שלא שלטו בים. מהן דחה את הרעיון של שימוש בפושטים (כמו פריבטירים), אוניות שתקפו את אוניות הסוחר של האויב; יחידות כאלה אינן יכולות להגיע לשליטה בים. רק צי של אוניות מלחמה, במיוחד אוניות מערכה, יכול להביא לתוצאה כזו. על המדינה לבנות צי מלחמה גדול, שיעמוד ביחס הנכון למסחרה הימי ולאינטרסים הימיים שלה‏[7].

המטרה לפי מהן הייתה יצירת צי מלחמה שיוכל להרוס את צי האויב בקרב אחד מכריע. לאחר ניצחון זה ניתן יהיה להטיל מצור ימי על האויב, ולהשמיד את כוחותיו הנותרים. מטרתו של הצד החלש יותר תהיה דחיית הקרב המכריע. צד זה ישאף, מצד שני, לשמור את כוחו כאיום שבכח, אך גם בכך ישנה חולשה, שכן הצורך לשמר את האיום שבכוח כופה על צד זה שלא לפצל את כוחו ולנסות לאיים על נתיבי הים של יריבו. האונייה המתאימה ביותר למטרה זו היא אוניית המערכה, שהלכה והתעצבה בשנות פעילותו של מהן‏[7].

בנוסף, על המדינה להקים בסיסים מעבר לים, שיוכלו להגן על צי הסוחר המפליג באותם אזורים; בסיסים אלה יהיו מוגנים על ידי כוח צבאי (כמו גיברלטר ומלטה, שהיו בסיסים מבוצרים של בריטניה) או שיהיו חלק ממושבות שבהן עורף אזרחי אוהד (כפי שהיו הבסיסים הבריטיים בצפון אמריקה, בתוך המושבות האמריקניות, או באוסטרליה). מהן ראה בבסיסים הבריטיים את הדוגמה למבנה כזה; העליונות הימית הבריטית שמרה על הבסיסים הללו ועל הקשר עימם, והם היוו נקודות מחסה בעת הצורך‏[7].

התאוריה של מהן נגעה לא רק להשגת עליונות ימית. מהן גרס שבעיתות שלום על המדינות להגדיל את יכולת הייצור ואת צי הסוחר והמסחר הימי שלהן, ולהשתלט על נכסים מעבר לים – מושבות או זכויות למסחר בשווקים זרים – אך מאידך יש צורך להקפיד שלא לדלדל מדי את משאביה של מדינת האם, ולא לפזר את יכולותיה יתר על המידה‏[7].

מהן הגדיר כמה תנאי יסוד שלדעתו משפיעים על עוצמתה הימית של המדינה. ביניהם יש למנות את מיקומה הגאוגרפי של המדינה (גבולותיה הימיים, קרבתה או שליטתה על מיצרי ים), גודל אוכלוסייתה והקשר של האוכלוסייה לים, האופי הלאומי בזיקתו לסחר ימי ולהפלגה בים, ועוד‏[6].

מנהיגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהן עסק גם בפיקוד ומנהיגות. הוא ראה באדמירלים הבריטיים של המלחמות הנפוליאוניות סמל למנהיגות הנכונה במלחמה: הם היו דינמיים, ונחושים לנצח, והם שהביאו את העליונות הימית הבריטית. הוא האמין שמפקדים בים צריכים להיות תוקפניים, אמיצים והחלטיים: הוריישו נלסון היה בעיניו המפקד הימי המושלם, ועליו כתב מהן בשנות ה-90 של המאה ה-19 ביוגרפיה מקיפה. בין תכונות המנהיגות שראה מהן בנלסון, היו יכולתו לנתח במהירות את המצב בשדה הקרב, ולתקוף בנחרצות את נקודת התורפה של האויב (בכך חזר מהן על רעיונותיו של קרל פון קלאוזביץ; רעיונות אלה חוזרים רבות בספרות המלחמה גם אחרי מהן). תכונה נוספת שמדגיש מהן הייתה אומץ הלב של נלסון; ואולם, נלסון לא פעל בפזיזות, אלא מתוך הכרת האויב; נלסון קירב אליו את המפקדים שפעל יחד איתו, ווידא שהם מכירים היטב את רעיונותיו ואת דרך הפעולה שתכנן‏[8].

השפעת הגותו של מהן, ובחינתה לאור המציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב טרפלגר

דעותיו של מהן עוצבו לאור המערכות הימיות שהתנהלו בין הצי המלכותי הבריטי לצי הצרפתי במהלך המלחמות הנפוליאוניות; העליונות הימית הבריטית הביאה בסופו של דבר לניצחון על צרפת, לאחר שנמנעה פלישה צרפתית לבריטניה, התחולל קרב מכריע (קרב טרפלגר) שבו הושמד צי האויב, ומצור ימי.

בעיני הקורא המודרני נראות השקפותיו של מהן כמובנות מאליהן, אך במאה ה-19 היו רעיונותיו של מהן מהפכניים, במיוחד בארצות הברית, אומה שהייתה ממוקדת בהתפשטות היבשתית מערבה. מהן הדגיש מאד את חשיבותה של השליטה הימית ככוח המרכזי שעמד בבסיס היווצרותה של הממלכה המאוחדת כמעצמה עולמית. מאידך, לא נתן מהן דגש מספיק לגורמים אחרים: כוחם של צבאות יבשתיים, וחשיבותה של הדיפלומטיה. התאוריות של מהן לא הסבירו כיצד הצליחה מעצמה יבשתית, כמו האימפריה הגרמנית של אוטו פון ביסמרק, להגיע לעוצמתה‏‏‏[9].

ספריו של מהן זכו להערכה רבה, ונלמדו לעומק בבריטניה ובקיסרות הגרמנית, כמו גם ביפן, ותרמו רבות למרוץ החימוש שהתפתח בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, והיה בין הגורמים המרכזיים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. תפיסותיו השפיעו על הזירה הימית במלחמת ארצות הברית-ספרד1898), ועל הקרבות הימיים החשובים בתקופת אוניות המערכה, קרב צושימה וקרב יוטלנד, וכן על מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה. השפעתו של מהן המשיכה גם בתקופה שבין מלחמות העולם; ספרו תורגם ליפנית[10] והשפיע רבות על היערכות הצי היפני לקראת מלחמת העולם השנייה: היפנים שאפו להביא את צי ארצות הברית לקרב המכריע, שהיה אחד מהנושאים המרכזיים בהגותו של מהן.

הגותו של מהן לאור מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת האזרחים של ארצות הברית היה הצי האמריקני לצי הראשון בעולם שהפעיל בקרב אוניות מחופות שריון ומונעות בקיטור. ואולם, לאחר המלחמה התנגד הצי להחליף את אוניות המפרש המסורתיות בצי חדש של אוניות קיטור. ואולם, מהן טען שרק צי מודרני של אוניות מערכה מחופות שריון יוכל להכריע במלחמה מודרנית. מהן טען שהשליטה בים מחייבת שימוש באוניות קיטור, שהיו אמינות יותר מאוניות המפרשים ומהירות יותר. הגותו של מהן סייעה לשכנע את המתנגדים וקידמה את ההשקעה בפיתוחים וחידושים טכנולוגיים.

למרות שמהן לא התמודד עם הגורמים להצלחתן של מעצמות יבשתיות, זכתה התאוריה שלו לצידוק במלחמת העולם הראשונה, כאשר המצור הימי שהטילו הבריטים על גרמניה היה, בסופו של דבר, אחד הגורמים המרכזיים לניצחון מדינות ההסכמה.

אחת מההנחות המרכזיות של מהן, שכוח ימי לא יוכל להתאושש ממכה מקדימה קשה, הופרכה במלחמת העולם השנייה כאשר צי ארצות הברית הצליח התאושש מהמתקפה היפנית על פרל הארבור. יחד עם זאת, ניתן לטעון שהמכה שהונחתה על צי ארצות הברית לא הייתה מכרעת, שכן נושאות המטוסים האמריקאיות לא הושמדו, וגם לא כל אוניות המערכה הוטבעו. הצי הקיסרי היפני ניסה להגיע לקרב המכריע לאורך כל המלחמה, דבר שהיה מן הגורמים לתבוסתו‏[11]. יש הסוברים, שהצוללת ונושאת המטוסים הפכו את תפיסת הקרב המכריע למיושנת.

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1889 ל-1892 שימש מהן בתפקיד מיוחד באגף הניווט של מפקדת הצי. ב1893 התמנה למפקד הסיירת המוגנת שיקגו כאשר ביקרה באירופה, שם התקבל בכבוד רב. מהן חזר להרצות בקולג' ללוחמה ימית, וב1896 פרש משירות פעיל. ב1898 חזר לשירות לתקופה קצרה, כאשר הובא לייעץ לגבי אסטרטגיה ימית בעת מלחמת ארצות הברית-ספרד.

מהן זכה לתארים לשם כבוד מאוניברסיטאות אוקספורד, קיימברידג', הרווארד, ייל, קולומביה, דארטמות' ומקגיל. ב1902 טבע מהן את המונח "המזרח התיכון" במאמרו "המפרץ הפרסי ויחסים בינלאומיים", שהתפרסם בספטמבר של אותה שנה בכתב העת "National Review"‏‏‏[12].

ב1906 קודם מהן לדרגת אדמירל משנה (Rear Admiral) לאחר חוק שחוקק הקונגרס, על פיו כל הקצינים שהיו בדרגת קפטן במלמת האזרחים יקודמו לדרגה זו. בתחילת מלחמת העולם הראשונה תמך מהן בבריטניה הגדולה ועסק בקידום עניינה, אך הנשיא וודרו וילסון אסר על קצינים פעילים ופורשים לפרסם הערות על המלחמה. מהן נפטר מאי ספיקת לב ב-1 בדצמבר 1914.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניית צי ארצות הברית מהן, האונייה השלישית שנקראה על שמו
  1. משחתת מסדרת וויקס (Wickes). הושקה ב1918, יצאה משירות ב1930‏‏[1].
  2. משחתת ראשונה בסדרה (שנקראה כולה סדרת מהן). הושקה ב1935, נפגעה קשה מאד על ידי מטוסים יפניים וטובעה ב1944‏‏‏[2].
  3. משחתת נושאת טילים מונחים מסדרת פאראגוט. הושקה ב1960, הוצאה משירות ב1993[3].
  4. משחתת נושאת טילים מונחים מסדרת ארלי-בורק (Arleigh Burke). הושקה ב1998, נמצאת כיום (2009) בשירות פעיל[‏http://en.wikipedia.org/wiki/USS_Mahan_(DDG-72)].

חיבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לביוגרפיה של נלסון, כתב מהן מספר רב של ספרים ומאמרים על מנהיגות, ובהם גם ביוגרפיות רבות, ביניהן ביוגרפיות של ג'ון פול ג'ונס, דייויד פאראגוט, ג'ון ג'רוויס, ואדוארד הוק. נלסון היה בעיניו דמות המפקד האידאלי, והוא נהג להשוות את נשואי מחקריו לנלסון. להלן רשימת ספריו:

  • The Gulf and Inland Waters (1883)
  • The Influence of Sea Power Upon History, 1660–1783 (1890)
  • The Influence of Sea Power upon the French Revolution and Empire, 1793-1812 (1892)
  • Admiral Farragut (1892)
  • The Life of Nelson: The Embodiment of the Sea Power of Great Britain (1897)
  • The Interest of America in Sea Power, Present and Future (1897)
  • Lessons of the War with Spain, and Other Articles (1899)
  • The Problem of Asia and Its Effect Upon International Policies (1900)
  • Story of the War in South Africa 1899-1900 (1900)
  • Types of Naval Officers Drawn from the History of the British Navy (1901)
  • Sea Power in Its Relations to the War of 1812 (1905)
  • From Sail to Steam, Recollections of Naval life (1907)
  • Naval Administration and Warfare: Some General Principles, with Other Essays (1908)
  • The Harvest Within: Thoughts on the Life of the Christian (1909)
  • Naval Strategy: Compared and Contrasted with the Principles and Practice of Military Operations on Land (1911)
  • Armaments and Arbitration; or, The Place of Force in the International Relations of States (1912)
  • The Major Operations of the Navies in the War of American Independence (1913)
  • The Influence of Sea Power Upon History, 1660-1805 (abridged ed, 1980)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלפרד תיר מהן, השפעת העוצמה הימית על ההיסטוריה, 1660-1783. פרקים נבחרים. תרגם מאנגלית ב' קורות. משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Paret, Peter (1986). Makers of Modern Strategy from Machiavelli to the Nuclear Age. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. pp. 445
  2. ^ אין לבלבל עם האקדמיה באנאפוליס
  3. ^ ‏על פי אתר הקולג'
  4. ^ ‏Knight, Roger (2000) The Foundations of Naval History: John Knox Laughton, the Royal Navy and the Historical Profession, Review of book by Professor Andrew Lambert in the Institute for Historical Research's Reviews in History series. (London: Institute for Historical Research)
  5. ^ ‏Dr. Donald D. Chipman, Mahan's Classical View and The Profession of Arms. על פי הקישור כאן
  6. ^ 6.0 6.1 ‏איתן גוטמן, מלחמת העולם השנייה באוקיינוס השקט
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 ‏עפ"י הציטוט ממהן כאן
  8. ^ ‏צ'יפמן, שם.‏
  9. ^ ‏Paret, עמ' 453 – 455
  10. ^ Mark Peattie & David Evans, Kaigun (U.S. Naval Institute Press, 1997)‏
  11. ^ Marc Parillo, The Japanese Merchant Marine in WW2 (U.S. Naval Institute Press, 1993)
  12. ^ ‏Adelson, Roger. London and the Invention of the Middle East: Money, Power, and War, 1902-1922. New Haven: Yale University Press, 1995‏