אלקטרודינמיקה קוונטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלקטרודינמיקה קוונטית היא תורה יחסותית בתורת השדות הקוונטית המסבירה את תופעת האלקטרומגנטיות.
תורה זו מתארת את פעולתם של חלקיקים בעלי מטען חשמלי כגון אלקטרון ופוזיטרון, ואת פעולתו של הפוטון - החלקיק הנושא את הכוח האלקטרומגנטי. ראשיתה של התורה בחישובים של תנודות מצב היסוד בשדה האלקטרון, אשר הביאו לידי תוצאות בלתי סבירות, שמהן השתמע כי המסה והמטען של האלקטרון הם בעלי ערכים אינסופיים לכאורה - דבר שכמובן בלתי אפשרי.
הסתירה יושבה לקראת אמצע המאה ה-20 על ידי ג'וליאן שווינגר, ריצ'רד פיינמן ושיניצ'ירו טומונגה, שעל עבודתם זו זכו בפרס נובל לפיזיקה. כל אחד מהם בנפרד הגה את הרעיון המאפשר לקבל תוצאות סופיות ובעלות משמעות באמצעות שיטה המכונה רנורמליזציה (נורמליזציה מחדש). בשיטה זו מתבטלים הערכים האינסופיים באמצעות הוספת ערכים אינסופיים אחרים, וכך ניתן להתייחס רק לערכים הנצפים של המסה והמטען. הגם ששיטה זו לא הייתה מועדפת מבחינה מתמטית על המדענים, הרי שהיא פועלת כהלכה ומאפשרת לקבל ניבויים ההולמים את התצפיות במידה מדויקת.
בשנת 1947 גילה ויליס למב את היסט למב, כשמצא כי תדירותו של אחד הקווים האטומיים בספקטרום המימן השתנתה. תצפיתו זו של למב ביססה עוד יותר את שיטת הרנורמליזציה, והייתה המפתח לאיחוד תורת הקוונטים עם התורה האלקטרומגנטית. בכך הונח היסוד לתורת אלקטרודינמיקה קוונטית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- התאוריה המוזרה של אור וחומר, ריצ'רד פיינמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1988, בתרגומו של דודו פונדק.
- היקום על פי הפיזיקה המודרנית, יורם קירש, הוצאת עם עובד, פרק 19.
