אלקסי סואייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלקסי סואייה ב-1849

אלקסי בנואה סואייהצרפתית: Alexis Benoist Soyer; ‏4 בפברואר 18105 באוגוסט 1858) היה שף צרפתי שהתפרסם מאוד באנגליה הוויקטוריאנית. הוא גם ניסה לצמצם את הסבל של רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד, ולשפר את המזון שסופק לחיילים הבריטיים במלחמת קרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקסי בנואה סואייה נולד במו אן ברי, צרפת. אביו עבד במספר עבודות, אחת מהן חנווני. ב-1821 הוא גורש מבית הספר והלך לחיות עם אחיו המבוגר פיליפ בפריז. הוא נעשה[דרושה הבהרה] במסעדת G Rignon בפריז. אחרי-כן עבר למסעדת Boulevard des Italiens, שם הפך לשף הראשי. ביוני 1830, סואייה היה הטבח השני של הנסיך פוליניאק במשרד החוץ הצרפתי.

במהלך מהפכת "שלושת ימי התהילה" ב-1830 עבר סואייה לאנגליה והצטרף למשק ביתו של הנסיך אדולפוס, דוכס קיימברידג' בלונדון, שם שימש אחיו פיליפ כשף הראשי. אחרי-כן עבד עבור אישים אנגלים ידועים נוספים, בכללם הדוכס מסאת'רלנד, המרקיז מווטרפורד, ויליאם לויד מאסטון הול (Aston Hall) והמרקיז של איילסה, הבית של סנט מרגרט.

אשתו, אליזבט אמה ג'ונס, זכתה לפופולריות רבה כציירת, במיוחד של דיוקנאות. היא הייתה אחד מהאנשים הצעירים ביותר שהציגו בהאקדמיה המלכותית לאמנויות, בהיותה בת 10 היא התקבלה לthe Watercress Woman ב-1823. הדיוקן של סואייה שציירה נחרט בידי הנרי בריאן הול. [1] היא נפטרה ב-1842 עקב סיבוכים מהם סבלה בשל לידה בטרם עת של ילדם בעת סופת רעמים. מוכה יגון, הקים סואייה אנדרטה לזכרה בKensal Green Cemetery.

סואייה הלך לעולמו ב-5 באוגוסט 1858. באותה עת הוא שקד על תכנונה של עגלת בישול ניידת עבור הצבא. הוא נקבר ב-11 באוגוסט בKensal Green Cemetery.

המצאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנור סואייה[2]

ב-1837, נעשה סואייה שף מועדון רפורם בלונדון. הוא תכנן את המטבחים ביחד עם צ'ארלס בארי במועדון שנבנה זה לא מכבר. הוא יזם חידושים רבים, בכללם בישול בעזרת גז, מקררים המקוררים בעזרת מים קרים, ותנורים עם טמפרטורה מתכווננת. מטבחיו היה כה מפורסמים עד שהם נפתחו לטיולים מאורגנים. כשהמלכה ויקטוריה הוכתרה ב-28 ביוני 1838, הוא הכין ארוחת בוקר עבור 2,000 אנשים במועדון. משכורתו הייתה למעלה מ-1,000 פאונד בשנה[דרושה הבהרה]. קציצות הטלה שהגיש במועדון רפורם עדיין נמצאות בתפריט של המועדון.

במהלך רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד באפריל 1847, הוא הקים בית תמחוי והתבקש בידי הממשלה לנסוע לאירלנד על מנת ליישם את הרעיון. הוא יישם אותו בדבלין ו"מרק הרעב" שלו שירת אלפי עניים בחינם. בעודו באירלנד כתב סואייה את הספר Soyer's Charitable Cookery. הוא תרם את הכנסות הספר למטרות צדקה שונות. הוא גם ייסד גלריה לאמנות בלונדון, ותרם את דמי הכניסה למזון לעניים.

ב-1849 סואייה החל לשווק את "כירת הקסמים" שלו שאיפשרה לאנשים לבשל אוכל בכל מקום בו היו. היא תוכננה להיות מונחת על גבי שולחן.

סואייה התפטר ממועדון רפורם במאי 1850. בשנה שלאחר מכן, הוא השיק את "הכנס העולמי של כל האומות" מול שערי התערוכה הגדולה בהייד פארק, באתר שניצב עליו היום אלברט הול. הוא נאלץ לסגור את המיזם אחרי שהפסיד 7,000 פאונד.

סואייה כתב מספר ספרי בישול, כנראה עם עוזרים. ספרו מ-1854 A Shilling Cookery for the People היה ספר מתכונים לאנשים רגילים שלא יכלו להרשות לעצמם כלי מטבח משוכללים או להשקיע סכום רב לרכישתם של חומרי גלם אקזוטיים.

במהלך מלחמת קרים, הצטרף סואייה לכוחות הלוחמים על חשבונו על מנת לייעץ לצבא כיצד לבשל. אחרי כן שילמו לו את הוצאותיו ונתנו לו משכורת שהייתה שוות ערך לבריגדיר גנרל. הוא ארגן מחדש את מלאי המזון של בתי החולים הצבאיים. הוא תכנן תנורי שדה, "תנור סואייה" (Soyer Stove) והכשיר והקים בכל רגימנט "טבח רגימנטי" כדי שהחיילים יוכלו לקבל ארוחה מספקת ולא יסבלו מתת-תזונה או ימותו מהרעלת מזון. הוא כתב את הספר A Culinary Campaign שתיעד את פועלו בחצי האי קרים. אמות המידה של שירותי ההסעדה בצבא הבריטי נותרו לא עקביים, והם לא אורגנו לכלל חיל מזון צבאי (Catering Corps) עד 1945. התנור שלו נותר בשירות הצבא הבריטי עד לשלהי המאה העשרים.

סואייה שב ללונדון ב-3 במאי 1857. ב-18 במרץ 1858 הוא הרצה במכון לשירות המאוחד אודות בישול צבאי. הוא גם בנה מטבח לדוגמה בקסטרקטני ולינגטון בלונדון.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Délassements Culinaires. (1845)
  • The Gastronomic Regenerator (1846)
  • Soyer's Charitable Cookery (1847)
  • The Poorman's Regenerator (1848)
  • The Modern Housewife of Menagere (1850)
  • A Shilling Cookery Book for the People (1855)
  • Soyer's Culinary Campaign (1857)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Helen Morris - Portrait of a Chef the Life of Alexis Soyer Sometime Chef to the Reform Club (1938)
  • Frank J Clement-Lorford - Alexis Soyer; The First Celebrity Chef (2001- unpublished)
  • Ann Arnold - Adventurous Chef: Alexis Soyer (2002) ISBN 0-374-31665-1
  • Ruth Brandon - The People's Chef: Alexis Soyer, A Life in Seven Courses (2004) ISBN 0-470-86991-7
  • Ruth Cowen - Relish: The Extraordinary Life of Alexis Soyer, Victorian Celebrity Chef (2006) ISBN 0-297-64562-5
  • Kyle - " Alexis Soyer: The Pantropheon: Or A History Of Food And Its Preparation In Ancient Times" (2001) ISBN 1-589-63359-8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארבעה דיוקנאות של אלקסי סואייה, Portrait. National Portrait Gallery.
  2. ^ Alexis Soyer‏ (1851). The modern housewife: or, Ménagère. Comprising nearly one thousand receipts. Simpkin, Marshall, & Co.