אלתר לוין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלתר לוין
המילים 'אסף הלוי תרפ"ג' בפתח ביתו ברוממה

אלתר לוין (כ"ה בטבת תרמ"ג, 4 בינואר 1883, מינסק – י"ד בתשרי תרצ"ד, 4 באוקטובר 1933, ירושלים), הידוע גם בכינויו הספרותי אסף הלוי, היה משורר ירושלמי ומחלוצי ענף הביטוח בארץ ישראל. לוין ידוע היום במידה רבה עקב מאסרו במהלך מלחמת העולם הראשונה, יחד עם ידידו ח'ליל א-סכאכיני שנתן לו מחסה, על ידי השלטונות העותמאניים בחשד לריגול. לוין ידע שפות רבות, היה חובב ספר ואמנות, ואיש העולם הגדול.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

לוין נולד במינסק שברוסיה הלבנה (אז באימפריה הרוסית). אביו, משה בנדיט, היה מנהל אחוזות שדאג להביא מורים פרטיים מצוינים לבנו. בהיותו בן שמונה עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים. בירושלים למד בישיבת עץ חיים והשתלם באופן פרטי בשפות ובמדעים. בתקופת ילדותו היה אביו שד"ר בארצות הברית לטובת ישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים.

לוין היה מיודד עם בניו של ישראל דב פרומקין, עורך "חבצלת", ואף החל לעבוד בעיתון וגם לפרסם שם שירים תחת שם העט "אסף הלוי איש ירושלים". בבגרותו החל להשתלם בעסקים והפך לראש הסניף הירושלמי של חברת מכונות התפירה 'זינגר', וכן חברת מכונות הכתיבה 'אנדרווד'.

לוין נודע בעיקר בתור "סוכן הביטוח הראשון בישראל", לאחר שפתח משרד ל"אחריות החיים", כפי שהגדירו בפרסומיו, וייצג חברות אמריקאיות וצרפתיות (הבולטת שבהן: נסיונל דה פארי). משרדו היה בבנין סנסור ברחוב יפו, בעיתונות בשנות ה-20 פורסם שזהו אחד המשרדים המפוארים במזרח התיכון. הוא העסיק כ-7 עובדים ועשרות סוכנים.

במקביל לעבודתו העסקית המשיך לפרסם שירים, בעיתונים "חבצלת", "הפועל הצעיר", "הארץ" ו"בוסתנאי". ב-1905 הוא הוציא לאור קובץ שירים תחת השם 'מגלת קדם'.

[עריכה] פעילותו במהלך מלחמת העולם הראשונה

בשנת 1991, כשישים שנה לאחר מותו, מצא פרופ' אליעזר טאובר באיסטנבול ספר נשכח, שהתגלה כיומנו של ראש המודיעין הטורקי של הארמיה הרביעית העות'מאנית, עזיז ביי. מהיומן התברר כי לוין שימש כמרגל החשוב ביותר נגד הטורקים, שסייע לבריטים בכיבוש ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא הפעיל רשת של סוכנים בכל מרחב ארץ ישראל, ועל פי עזיז ביי היה אחד הגורמים המרכזיים שהובילו לנפילתה של האימפריה. ואולם למידע זה הקושר את לוין לריגול אין אישור ממקורות אחרים.

על פי עזיז ביי, עם הגעתו לארץ ישראל של אחמד ג'מאל פאשה, מפקד הארמיה הרביעית והמושל הצבאי של סוריה, לבנון וארץ ישראל במהלך המלחמה, הציג לוין תרומה גדולה של תרופות לצבא העות'מאני, ובכך רכש את אמונו של ג'מאל פאשה והפך לידידו. בהמשך שלח ג'מאל פאשה את לוין למצרים במשימת ריגול עבור הטורקים, אך לפי עזיז ביי היה לוין למעשה סוכן כפול, שהזין לטורקים ידיעות שניתנו לו על ידי הבריטים. על פי עזיז ביי במהלך המלחמה הועלו חשדות כלפי לוין על כך שהוא משמש כמרגל אך לא ניתן היה לפעול כנגדו בזכות ידידותו עם ג'מאל פאשה, ומעצרו של לוין התאפשר רק עם עזיבתו של ג'מאל פאשה את ירושלים. לכידתו של לוין, על פי יומניו של עזיז ביי, ארעה לאחר פעולת 'עוקץ' שבה נערכה פשיטה על בית בושת שבו נפגשו קצינים טורקיים בכירים עם מאהבות יהודיות, ודרכו זלגו ידיעות אל הבריטים. 'היהודייה היפהפייה' (כהגדרת עזיז ביי) ששימשה כמרגלת, לידיה סימנוביץ, הודתה בחקירתה שהיא סוכנת של אלתר לוין.

[עריכה] המעצר וההגליה לדמשק

עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה, עזב הקונסול האמריקאי, ד"ר אוטיס אלן גלייזברוק את ארץ ישראל והוּצא צו גירוש כנגד כל בעלי האזרחות האמריקאית. לוין, שהיה בעל אזרחות אמריקאית, ירד למחתרת והחל מתחבא מהשלטונות. בהזדמנות אחת נעצר, אך והצליח לברוח ממאסר באמצעות מתן שוחד. לבסוף מצא מקלט אצל ידידו הערבי ח'ליל א-סכאכיני. ההכרות בין סכאכיני ללוין החלה ככל הנראה משיעורי פרטיים בערבית שאותם נתן סכאכיני ללוין. ביומנו של סכאכיני 'כזה אני רבותי' ישנו תיאור מפורט של המשך התגלגלות הפרשה. על פי סכאכיני הוא ובני משפחתו השביעו את לוין לבל ייצא החוצה מביתם כדי שלא ייתפס. לוין, שהיה יהודי שומר מצוות ולא אכל את מזונם של בני משפחת א-סכאכיני, ביקש מיהודי שעבר ברחוב למסור את כתובת מחבואו למכריו שישלחו לו מזון. הטורקים עינו את הזקנה שהביאה ללוין מזון וכך גילו את מקום מחבואו. א-סכאכיני ולוין נאסרו והטורקים נערכו להעמידם למשפט ולהוציאם להורג. צעד זה לא התרחש משום שכמה ימים לאחר מכן, הצבא הטורקי נסוג מירושלים. במהלך הנסיגה הוצאו לוין וסכאכיני מהכלא והובלו, אזוקים זה לזה, באופן רגלי עד לרבת עמון ומשם ברכבת לכלא בדמשק. סכאכיני היה הראשון ששוחרר מהכלא, ולאחר שחרורו פעל לעזור ללוין. נגד לוין התנהלו הליכים משפטיים והוא נידון למוות. בקשתו האחרונה לפני הוצאתו להורג הייתה 'סיגריה', שאותה אכן קיבל, אך מספר ימים לפני הוצאתו להורג הומתק גזר דינו, בזכות שוחד גדול שניתן לשופט, והוא נשלח לגלות באנטליה. בהגיעו לחאלב, תמורת תשלום שוחד נוסף, הצליח לוין להישאר בעיר. עם כיבוש סוריה בידי הבריטים שוחרר לוין וכשנה לאחר מאסרו חזר לירושלים.

[עריכה] תקופת המנדט הבריטי

עם חזרתו של לוין לירושלים מצא את בנות משפחתו במצב בריאותי קשה מאוד בעקבות העינויים שספגו מהטורקים וכן בשל הלחץ הנפשי שבו היו נתונות בתקופת מעצרו. לוין שלח את אשתו ושלוש בנותיו להבראה במוסדות בארופה, שם נפטרה בתו הבכורה, רבקה דבורה בת ה-22. בארץ ישראל חזר לעשות חיל בעסקים, ובעיקר בעסקי הביטוח. על פי אורי קיסרי, אלתר לוין נהג להציג את עצמו בתור 'מלך החיים והמוות'. עם הקמת שכונת רוממה, הקים בה בית מפואר. בין היתר מסופר שלוין היה פטרון גדול של אמנות, ובבית זה היה אוסף של למעלה מ-200 תמונות אמנות. לוין היה שותף בתקופה זו לחוג בית אותו ארגן גד פרומקין, שהפגיש אישי ציבור יהודים וערביים, ובו השתתף גם סכאכיני. כמו כן המשיך לוין לפרסם שירים בעיתוני התקופה ואף עבד על פרסום קובץ שני של שירים פרי עטו.

[עריכה] מותו

סופו של לוין היה פתאומי וטראגי: בערב חג הסוכות תרצ"ד (1933) הוא נמצא תלוי על עץ דקל בחצר ביתו שברוממה, מבלי שנמצא כל מכתב והסברים. תעלומת מותו לא נפתרה מעולם. היו שטענו כי הוא התאבד בעקבות שברון לבו על מותה של בתו הבכירה עשר שנים קודם לכן. טענה אחרת גרסה כי נקלע לחובות כספיים עקב הימורים והשקעות לא חכמות, אך טענות אלו לא הוכחו מעולם.

[עריכה] ספריו

  • מגלת קדם: שירים ראשונים, ירושלים, תר"ף.
  • שירי עם, ירושלים, תר"ף.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%90%D7%9C%D7%AA%D7%A8_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%9F&oldid=11690314
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
הדפסה/יצוא