אלת'ינגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ת'ינגווליר, אתר הכינוס ההיסטורי של האלת'ינגי

אלת'ינגיאיסלנדית: Alþingi) הוא הפרלמנט (מילולית: האספה הכללית) של איסלנד והוא נחשב לפרלמנט הקדום ביותר בעולם[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד האלת'ינגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלת'ינגי נוסד בשנת 930 בשדות ת'ינגווליר (Þingvellir), כ-25 קילומטר ממזרח לרייקיאוויק, בירת איסלנד. ראשי השבטים של איסלנד היו מתכנסים ליד הסלעים במקום על מנת לדון בסוגיות הנוגעות לכלל האוכלוסייה, ליישב סכסוכים ולקבוע חוקים בדרך דמוקרטית. חברי האלת'ינגי נפגשו בכל קיץ וכל גבר חופשי יכל להופיע בפני האסיפה. החוקים נחשבו כאמנה בין אנשים חופשיים וכחוזה חברתי. הם נוסחו בכתב בשנים 1117 ו-1118, והשתמרו בכתבי יד מהמאה ה-12.

האסיפות נערכו תחת "סלע החוק" (Lögberg) ששכן ככל הנראה בסמוך לקו השבר ניקילאוסארגיאו (Nikulásargjá), כשני ק"מ מצפון לחופי אגם ת'ינגוואלאוואן (Þingvallavatn - "אגם אוסף המישורים"). האסיפה המחוקקת הייתה ישובה על שלוש שורות של ספסלים שהיו ערוכות בצורת מעגל. על הספסל האמצעי ישבו 48 ראשי השבטים וכל ראש שבט לווה בשני יועצים שישבו לפניו ומאחוריו.

חלק מכינוס האספה הכללית היה במסגרת של בית משפט עליון (Lögrétta). דוברי החוק (Lögsögumaður) שנבחרו על ידי האסיפה המחוקקת (Lögrétta - "לגרייטה") ציטטו את החוק והכריעו במחלוקות בפני כל האנשים שנאספו בכינוס. בית המשפט מינה שופטים במחוזות איסלנד ואליו הובאו מקרים שלא נפתרו בבתי המשפט המחוזיים. בנוסף, נענשו באספות הללו פושעים. אחד העונשים היה הטבעה בדרהקינגארהיליר (Drekkingarhylur - "בריכת ההטבעה") בנהר, בה הוטבעו, בין היתר, נשים עברייניות.

תחת הכתר הנורבגי והדני[עריכת קוד מקור | עריכה]

משכן הפרלמנט (ה-Althingishusid) ברייקיאוויק, הוקם ב-1881

ההנהגה על ידי ראשי שבטים התבטלה ב-1262, כאשר הוכנסה איסלנד תחת מרות הכתר הנורבגי. אולם התכנסות האלת'ינגי נמשכה בת'ינגווליר עד 1799, כאשר סמכויותיו הוגבלו למינהל פנים במסגרת האוטונומיה היחסית של איסלנד ולבית משפט. עם זאת חוקים שהתקבלו על ידי האסיפה היו חייבים לעבור אישור של הממלכה הנורבגית.

במאה ה-14 השתלטה דנמרק על איסלנד וביטלה את האוטונומיה. מתקופה זו שימש האלת'ינגי כבית משפט בלבד. ב-1800 הועבר מושבו של בית המשפט העליון משדות ת'ינגווליר לעיר הבירה ריקייוויק. העברת האסיפה מת'ינגווליר הייתה מכה מורלית קשה לתנועה הלאומית האיסלנדית כיוון שת'ינגוליר נתפסה (ועודנה נתפסת באתוס הלאומי האיסלנדי) כמקום שבו נמצאות הנשמה והרוח של האומה האיסלנדית.

ב-8 במרץ 1843 נערכו לראשונה בחירות לאסיפה הכללית של איסלנד. הבחירות היו פומביות, כל בוחר הצביע בגלוי עבור המועמד שלו. בבחירות הצביעו, לפי החוק הדני, רק גברים בעלי אמצעים מעל גיל 25. האלת'ינגי מנה 26 מושבים. ל-20 מתוכם נבחר נציג ציבור אחד בכל אחד מ-20 מחוזות הבחירה ושישה מונו על ידי מלך דנמרק. האלת'ינגי פעל כגוף מייעץ למלכות. כל חבר יכל להעלות נושאים לדיון והתבצעה הכרעה דמוקרטית בשתי קריאות. הצעות שהתקבלו הועברו כ"עצומות" להכרעת המלך. מודל זה פעל עד 1874, למרות נסיונות של התנועה הלאומית להרחיב את סמכויות הבית, למשל בקיץ של 1848 התכנס האלת'ינגי בת'ינווליר, ודרש ממשלת דנמרק להעניק לו סמכויות מלאות של גוף מחוקק.

ב-1874 חוקקה בדנמרק חוקה, לפיה יכל האלת'ינגי של איסלנד לחוקק חוקים ולפסוק בעניינים איסלנדיים פנימיים מובהקים. בנוסף, ניתנה לפרלמנט הזכות לגבות מיסים מתושבי האי, לטובת השקעה חוזרת בכלכלתו. למלך דנמרק נשמרה זכות וטו על כל החלטה של האלת'ינגי. מספר המושבים עלה ל-30. שמונה מתוכם נבחרו בבחירות כלליות במחוזות שבחרו נציג למושב יחיד ו-22 מתוכם נבחרו בבחירות כלליות ב-11 מחוזות שבחרו נציגים לשני מושבים כל מחוז. ששת המושבים הנוספים מונו על ידי המלך. האלת'ינגי חולק לשני "בתים". בבית העליון (שחייב היה לאשר כל חקיקה) ישבו ששת ממוני המלך ושישה נבחרים, כך שהם יכלו לבלום למעשה כל הצעה שהגיעה מהבית התחתון. מאז שנת 1881 יושב האלת'ינגי במשכן שנבנה במיוחד, בלב ריקייוויק.

שנות השלטון עצמי והעצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוקטובר 1903 הוכרז "שלטון עצמי" באיסלנד במסגרת תיקון לחוקת דנמרק. האלת'ינגי, שמנה 40 חברים, השביע שר-מבצע שהיה אחראי על הוצאה לפועל של החלטות הפרלמנט באמצעות מנגנון ממשלתי עצמאי. ב-1908 אומצה שיטת בחירות חשאיות. ב-1915 אימצה איסלנד חוקה ובמסגרתה הוחלפו ששת ממוני המלך בשישה נציגים שנבחרו בבחירות ארציות כלליות.

ב-1918 חברה איסלנד לדנמרק במסגרת אוניה פרסונלית והאלת'ינגי זכה למעמד שווה לפרלמנט הדני. מספר החברים והרכבם עלה במשך השנים. ב-1942 עמד מספר המושבים על 52: 21 אויישו על ידי נבחרים ממחוזות בחירה שבחרו נציג אחד, עוד 12 בשישה מחוזות שבחרו שני נציגים, שמונה נציגים נבחרו בריקייוויק ו-11 נוספים בבחירות כלליות.

ב-1930 נחוג ציון המילניום לאלת'ינג בפסטיבל גדול בת'ינגווליר, בהשתתפות בין 30,000 ל-40,000 איש (כ-15% מאוכלוסיית המדינה אותה עת).

ב-17 ביוני 1944 התכנס האלת'ינגי בת'ינגווליר על מנת לציין את עצמאותה של איסלנד ואת הפיכתה לרפובליקה עצמאית. רפורמה מ-1952 הקטינה את מספר מחוזות הבחירה ל-8 והעלתה את מספר הנציגים ל-60. ב-1968 הונמך גיל הבחירה ל-20 וב-1984 הונמך ל-18.

מ-2003 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיקון לחוקה משנת 2003 שונתה שיטת הבחירות ומבנה הפרלמנט. הוא הפך להיות חד-ביתי (ללא בית עליון), מספר מחוזות הבחירה הונמך לשישה ומספר המושבים הועמד על 63.

על מושבי הפרלמנט מתמודדות חמש מפלגות: התנועה האזרחית, מפלגת העצמאות, המפלגה השמאלית-ירוקה, הברית הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הפרוגרסיבית. אחוז ההצבעה גבוה מאד ביחס לעולם הדמוקרטי, ועומד על כ-85%.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rowlinson Carter, The push for Independence in Tony Perrottet (Ed.) Iceland, pp. 60-66

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלת'ינגי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למרות שפרלמנט האי מאן הוא הפרלמנט הקדום ביותר שפועל באופן רציף