אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סביל קאיתבאי

אל-מלכ אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאיערבית: الأشرف سيف الدين قايت باي‎) (נודע גם בשם קאיתבֵּאי) היה הסולטאן הממלוכי ה- 17 בשושלת הבורג'ית, מושבו היה בקהיר - מצרים, משם שלט גם על ארץ ישראל בשנים 1468 - 1496. הוא נחשב לגדול הסולטאנים הממלוכים. הוא שם קץ לנסיכות הטורכמנית התקיפה של שושלת ד'ו-אל-קדר בדרומה של אסיה, ולחם בהצלחה בעות'מאנים. אולם מלחמותיו דילדלו את אוצר הממלכה‏[1]. קאיתביי היה שליט חזק שגילה עניין רב בנושאי דת ומדע וחי בהתנזרות מהבלי העולם. במוצאו היה צ'רקסי והובא למצרים כעבד. הסולטאן אל-אשרף סיף אל-דין ברסבאי רכש אותו בגלל מיומנותו בירי חץ וקשת, והוא הפך לאחד מחברי משמר ארמון המלוכה. הסולטאן אל-ט'אהר סיף אל-דין ג'קמק שהכיר ביכולותיו הוציא אותו לחופשי והוא קיבל תפקיד בכיר בארמון. תחת שלטונם של הסולטאנים הבאים אל-אשרף סיף אל-דין אינאל אל-עילאא'י, אל-ט'אהר סיף אל-דין ח'שקדם ואל-ט'אהר סיף אל-דין בלבאי אל-מאיّדי התקדם קאיתבאי בסולם הדרגות, והפך עד מהרה להיות מפקד הצבא הממלוכי. קאיתבאי זכור בעיקר בשל מיזמי הבניה המרהיבים שמימן, וחותמו האדריכלי שהשאיר על מכה, אל-מדינה, ירושלים, דמשק, חאלב, אלכסנדריה, וכל רובעיה של קהיר.

בנייה בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאיתבאי היה בעל טעם בארכיטקטורה, והשאיר את חותמו בכל הערים בתחום ממלכתו בהם ביקר. בירושלים בה ביקר בשנת 1480 נותרו מבנים רבים שנבנו ביוזמתו ובמימונו, 2 היפים שבהם הנמצאים במערב הר הבית הם סביל קאיתבאי, ומדרסת אשרפייה[2].

סביל קאיתבאי נבנה עוד בשנת 1455 על ידי הסולטאן בלבאי אל-מאיّדי, ושופץ על ידי קאיתבאי בשנת 1482. הוא נבנה בסגנון של מאוזוליאומים מהתקופה הממלוכית במצרים, עם כיפה המעוטרת בערבסקות מעולם החי. הסביל נמצא במרחק 30 מטר דרומית מזרחית לשער מוכרי הכותנה, בחזיתו המזרחית, 4 מדרגות המובילות אל פתח הכניסה, ובשאר החזיתות חלונות מסורגים. בסביל, מאגר מים עם ברזי שתייה. המים מגיעים באמצעות אמת מים המגיעה מבריכות שלמה שבהרי חברון ונכנסת לעיר דרך שער השלשלת.

מדרסת אשרפייה נבנתה גם היא קודם לכן בשנת 1465, על ידי המשגיח על הר הבית ומערת המכפלה. אך בשנת 1482 ציווה קאיתבאי להורסה ולבנותה מחדש. המדרסה ממוקמת בשטח שבין שער השלשלת לבין שער מוכרי הכותנה, מערבית לסביל. מבנה המדרסה מפואר מאוד והוא עתיר עיטורים, המאפינים את שיא האדריכלות הממלוכית כגון: קשתות, כרכובים, לולאות, סורגים ותשליבים גאומטריים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ג, עמוד 811
  2. ^ מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול, כרך 12, ירושלים.