אל-ולג'ה

**אל-ולג'ה** (כפר)
**الولجة**
מדינה / טריטוריה	הרשות הפלסטינית; ישראל סיפחה חלק משטח הכפר אך לא את התושבים החיים בו
נפה	בית לחם
תאריך ייסוד	לפני 1596
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	2,041 (2007)
קואורדינטות	31°43′52″N 35°09′49″E / 31.731241666667°N 35.163611111111°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ירושלים רגילה) אל-ולג'ה

אל-וַ֫לַג'ה (בערבית: الولجة) הוא כפר פלסטיני הנמצא דרומית-מערבית לירושלים וצפונית-מערבית לבית ג'אלא ובית לחם. דרומית לו נמצאת ההתנחלות הר גילה ומערבית הכפר בתיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר אל-ולג'ה המקורי שכן על רכס לבן, באזור שעליו בנויים היום המושבים אורה ועמינדב ובו נמצא המעיין עין לבן, בגדה הצפונית של נחל רפאים שבו עברה מסילת הרכבת יפו–ירושלים. תושביו היו מוסלמים, עובדי אדמה.

בשנת 1596, בתקופה העות'מאנית, נמנו בו 100 בתי-אב. במפקד 1931 נמנו בו 1,206 תושבים, כולם מוסלמים.^[1] במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון, או מצודה ושלטו על האזור. באזור היה שבט אל-עבסיה (العبسية) והמוח'תאר בנה את ביתו כמצודה בלב הכפר.^[2]

לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בכפר 1,650 תושבים ושטחו השתרע על 17,708 דונמים (מתוכם 166 שטחים ציבוריים ו-35 בבעלות יהודים).^[3]

במלחמת העצמאות, במסגרת מבצע ההר, נכבש הכפר לאחר קרב קשה.^[4]^[5] על פי הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן,^[6] עברו תושביו לגדה הדרומית של הנחל לאדמות שהיו בבעלותם ובנו שם בשנות ה-50 את ולג'ה "החדשה". אולם, עקב ניתוק הכפר מן המרכז הכלכלי בירושלים, רוב תושבי הכפר עברו לירדן או עברו למחנות פליטים סמוכים. על חלק מאדמות הכפר המקורי הוקמו עמינדב ושכונת גילה.^[^{דרוש מקור]}

הכפר כיום כולל ארבע שכונות – עין ג'וויזה, אל-דהר, ארד אל-סמאק, וסרג', שלושה מסגדים, וחיים בו כ-2,000 תושבים, שרובם מוגדרים כפליטים.

לאחר מלחמת ששת הימים נקבע מחדש גבולה המוניציפלי של ירושלים, אשר סיפח את מזרח ירושלים ועוד כמה עשרות כפרים למדינת ישראל. הגבול החדש סיפח חלק מאדמות הכפר, אך התושבים עצמם לא קיבלו תושבות קבע ישראלית. כ-300 מתוכם מחזיקים בתעודות תושב בעקבות קשרי נישואין או מעברי דירה.^[7] תושבי הכפר משלמים את מיסיהם לרשות הפלסטינית ומקבלים ממנה שירותים.^[7]

ב-2013 אושרה הקמת גן לאומי בשטחים הסמוכים לכפר.^[8]

בנייה בלתי חוקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1985 השתייך כל הכפר לנפת בית-לחם של המנהל האזרחי. בשנה זו עיריית ירושלים החלה לממש את סמכותה על מחציתו, והחלה להוציא צווי הריסה לבתים שנבנו ללא היתר.^[^{דרוש מקור]} בין השנים 1985 ו-2005 נהרסו 45 בתים,^[^{דרוש מקור]} ול־50 נוספים הוצאו צווי הריסה.

לטענת התושבים, העירייה סירבה ליצור תוכנית מתאר לכפר שתאפשר קבלת רישיונות, ולכן הם נאלצו לבנות באופן לא חוקי כדי לעמוד בצרכי התרחבות האוכלוסייה של הכפר. ^[^{דרוש מקור]} בשנת 2006 עתרו התושבים נגד הריסת הבתים, ובית-המשפט הקפיא את ההריסות לשלוש שנים, על-מנת לאפשר הכנת תוכנית מתאר לכפר. ב-2008 הוגשה תוכנית המתאר מטעם התושבים, אך נדחתה על ידי העירייה. ב-2009 הוגשה התוכנית שנית לוועדה המחוזית. כדי לרכז את המאבק הוקמה בכפר "מועצת תושבים".^[^{דרוש מקור]}

גדר ההפרדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוואי הגדר המקורי שהיה אמור לחלק את הכפר לשניים שונה בעקבות עתירת התושבים ב-2004, אך התוואי החדש עתיד להקיף את הכפר מכל עבריו ולהפוך אותו למובלעת המחוברת לבית ג'אלא ובית לחם במנהרה, תוך הפקעה של כ-1,600 דונם מאדמותיו. גם לתוואי החדש מתנגדים גורמים רבים, בהם תושבי הכפר, החברה להגנת הטבע, תושבי התנחלויות בגוש עציון, ואף ראש מינהלת תוואי גדר עוטף ירושלים בצה"ל, שתכנן אותו.^[9] עתירה שהוגשה נגד הגדר ב-2006 נדחתה.^[7] בשנת 2010 החלו העבודות לבניית הגדר בכפר.^[10]

מועצת הכפר החליטה לפתוח במאבק לא אלים^[11] נגד הגדר ונגד ההתנחלויות בסביבתו, בעזרת הפגנות מאורגנות בימי שישי והפגנות ספונטניות במהלך השבוע כפעולה ישירה לעצירת העבודות. פעמים מספר המפגינים הגיעו לתוואי, חסמו את דרכם של הבולדוזרים והפסיקו את עבודתם תוך הפעלת אלימות – יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. לרוב ההפגנות מפוזרות על ידי שוטרי מג"ב באמצעים לפיזור הפגנות, בהם רימוני הלם ובגז פלפל.^[^{דרוש מקור]}

גדר ההפרדה ניתקה את בית משפחת חג'אג'לה מהכפר. על מנת לאפשר גישה חפרה המדינה מנהרה מתחת לגדר בעלות של 4 מיליון ש"ח. ב-2017 נסגרה המנהרה בשער, ולמשפחה ניתן שלט רחוק אחד.^[12]

מעיינות וארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לכפר חולפים נחל גילה ונחל רפאים. בנוסף, נמצאים כמה מעיינות. בפברואר 2018 הוזז מחסום עין יעל והוא מפריד כעת בין הכפר לבין עין חניה, אשר שימש מקום בילוי למשפחות מהכפר וכן מבית לחם ומבית ג'אלה.^[13] בגיא היורד מוולג'ה לנחל רפאים נמצא עין א-ג'וויזה, מעיין הניקבה הארוך ביותר הידוע בהרי ירושלים וחברון, שמימיו נובעים מתוך ניקבה באורך 220 מ'. סמוך לשרידי הכפר הישן מצויים שלושה מעיינות. התחתון והשופע שבהם הוא עין אל-בלד. בעקבות העבודות להקמת גדר ההפרדה נערכו באזור כמה סקרים ארכאולוגיים בהם תועדו ממצאים מתקופות היסטוריות שונות,^[14] ביניהן נקבת מים יהודאית מלכותית המתוארכת לימי בית ראשון.^[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אל-ולג'ה בוויקישיתוף

אודות הכפר באתר "ידידי אל-ולאג'ה"
ניר חסון, תושבי הכפר הפלסטיני עיבדו את אדמתם טוב מדי, עכשיו היא תהפוך לגן לאומי, באתר הארץ, 18 בפברואר 2016

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אנציקלופדיית וילנאי לירושלים, 1993, עמ' 451
^ Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund., 1905, עמ' 356-343
^ נתוני סקר הכפרים המנדטורי
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 293
^ נתנאל לורך, קורות מלחמת העצמאות, עמ' 445
^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 388
^ ¹ ² ³ הגדר הרעה: כולם, אבל כולם נגד גדר ההפרדה בכפר וולג'ה, nrg, ‏ 16 ביוני 2010
^ ניר חסון, אושרה הקמת גן לאומי על טרסות מעבר לקו הירוק, באתר הארץ, 8 ביולי 2013
^ ניר חסון, פלסטינים ומתנחלים, נדל"ניסטים וירוקים, יחד נגד הגדר, באתר הארץ, 29 באפריל 2010
^ ניר חסון, תושבי וולג'ה המדינה מאיצה את בניית הגדר, באתר הארץ, 29 ביולי 2010
^ Bacha, Julia (2011-08-31), Pay attention to nonviolence, נבדק ב-2022-11-17
^ ניר חסון, "אתה חי בבית סוהר, אפילו שהמפתח אצלך", באתר הארץ, 19 בדצמבר 2017
^ ניר חסון, במהירות יוצאת דופן, עיריית ירושלים מזיזה מחסום כדי למנוע מפלסטינים גישה למעיין, באתר הארץ, 15 בפברואר 2018
^ גיליון 122 לשנת 2010וולג'ה (מזרח), סקר, באתר www.hadashot-esi.org.il
^ Daniel Ein Mor, Zvi Ron, ʿAin Joweizeh: An Iron Age Royal Rock-Cut Spring System in the Naḥal Refa'im Valley, near Jerusalem, Tel Aviv 43, 2016-07-02, עמ' 127–146 doi: 10.1080/03344355.2016.1215531

[1] אנציקלופדיית וילנאי לירושלים, 1993, עמ' 451

[2] Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund., 1905, עמ' 356-343

[3] נתוני סקר הכפרים המנדטורי

[4] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 293

[5] נתנאל לורך, קורות מלחמת העצמאות, עמ' 445

[6] יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 388

[אושרוב-7] ¹ ² ³ הגדר הרעה: כולם, אבל כולם נגד גדר ההפרדה בכפר וולג'ה, nrg, ‏ 16 ביוני 2010

[8] ניר חסון, אושרה הקמת גן לאומי על טרסות מעבר לקו הירוק, באתר הארץ, 8 ביולי 2013

[9] ניר חסון, פלסטינים ומתנחלים, נדל"ניסטים וירוקים, יחד נגד הגדר, באתר הארץ, 29 באפריל 2010

[10] ניר חסון, תושבי וולג'ה המדינה מאיצה את בניית הגדר, באתר הארץ, 29 ביולי 2010

[11] Bacha, Julia (2011-08-31), Pay attention to nonviolence, נבדק ב-2022-11-17

[12] ניר חסון, "אתה חי בבית סוהר, אפילו שהמפתח אצלך", באתר הארץ, 19 בדצמבר 2017

[13] ניר חסון, במהירות יוצאת דופן, עיריית ירושלים מזיזה מחסום כדי למנוע מפלסטינים גישה למעיין, באתר הארץ, 15 בפברואר 2018

[14] גיליון 122 לשנת 2010וולג'ה (מזרח), סקר, באתר www.hadashot-esi.org.il

[15] Daniel Ein Mor, Zvi Ron, ʿAin Joweizeh: An Iron Age Royal Rock-Cut Spring System in the Naḥal Refa'im Valley, near Jerusalem, Tel Aviv 43, 2016-07-02, עמ' 127–146 doi: 10.1080/03344355.2016.1215531

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

Flag of Senegal יישובי נפת בית לחם
ערים	בית לחם • בית ג'אלא • בית סאחור
מועצות מקומיות	בתיר • בית פג'אר • חוסאן • אל-ח'דר • נחאלין • תוקוע • עובידייה • זעתרה
כפרים	א-שוואוורה • אום סלמונה • אל-ולג'ה • אל-פורדיס • ארטאס • בית תעמר • ג'נאתא • ג'ובת א-דיב • ג'ודום • ג'ורת א-שמעה • דאר סלאח • הנדאזה • ואדי אל-עראיס • ואדי א-ניס • ואדי פוכין • חרבת בית זכריה • ח'רבת אל-דיר • מעסרה • מראח רבאח • ערב א-ראשידיה • אל-עסאכרה • אל-מניה • ג'בעה
מחנות פליטים	עאידה • דהיישה • אל-עזה (בית ג'יברין)
נפות הרשות הפלסטינית