כצאן לטבח

"כצאן לטבח" הוא ביטוי המתאר מי שהובל אל מותו מבלי שניסה להגן על חייו, באמצעות דימוי המדמה אותו לצאן המובל לשחיטה.

מקור הביטוי

בספר ישעיהו מופיע ביטוי שונה במעט: "כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל" (נ"ג, ז), ובספר תהלים (פרק מד) מופיעה הצורה "כְּצֹאן טִבְחָה" (מ"ד, כג). בספר משלי נמשל האדם דווקא לשור ההולך לטבח: "כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא" (ז', כב).

הצורה "כצאן לטבח" מופיעה בפיוט הנאמר בכל יום שני וחמישי ב"תחנון" עם סיום תפילת שחרית, בטקס הכולל הזלת דמעות:

"הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגויים,
נחשבנו כצאן לטבח יובל,
להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה" (נוסח זה מופיע לראשונה במחזור ויטרי משנת 1208).

ב'ספר יוסיפון', שפורסם באיטליה במאה ה-10 ומחברו אינו ידוע, שׂם המחבר את הביטוי, כביטוי גבורה, בפיו של מתתיהו החשמונאי: "חזקו ונתחזקה ונמות במלחמה ולא נמות כצאן לטבח יובל".

הצורה המופיעה בתהלים, "כצאן טבחה", מופיעה בסיפורו של יוסף חיים ברנר משנת ה'תרס"ד, 'מסביב לנקודה', שבו, בעקבות תיאור הפרעות בקישינב שואל שמואל: "והיהודים היו כצאן טבחה? לא הגנו על עצמם?"

הביטוי במסגרת זיכרון השואה בישראל

לביטוי "כצאן לטבח" מקום מרכזי בזיכרון השואה בישראל. בראשית ימי מדינת ישראל נתפסו בה רבים מקורבנות השואה ככאלה שהלכו כצאן לטבח, והדגש הושם על זכרם של מורדי הגטאות והלוחמים הפרטיזנים שהלכו בדרך ההתנגדות. כמודל לדרך ההתנגדות שימש כרוז ביידיש שכתב אבא קובנר ב-31 בדצמבר 1941 לתושבי גטו וילנה, ובתרגומו לעברית, שנעשה בידי קובנר, הופיעה הקריאה "אל נלך כצאן לטבח!". ש"י עגנון, בסיפורו "הסימן", שבו הוא מקונן על חורבן עיר הולדתו בשואה, הציג הבחנה בין יהודי ארץ ישראל ליהודי הגולה: "יפה ישיבת ארץ ישראל מישיבת חוצה לארץ, שארץ ישראל נתנה בנו כח לעמוד על נפשנו, לא כבחוצה לארץ שהלכנו לקראת צר כצאן לטבחה".

עם השנים, הוגדרה מחדש הגבורה בשואה כך שכללה גם עמידה, כלומר גם להחזיק מעמד עד כלות הכוחות פירושו גבורה (כך הרב יצחק ניסנבוים בישיבה בגטו ורשה: "זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קדוש השם במוות"). כך, למשל, פחת מעמדו של מרד גטו ורשה לעומת עמידה לא אלימה כדוגמת הברחת לחם ולימוד תורה בסתר.

ראיית קורבנות השואה ככאלה שהלכו כצאן לטבח קוממה בראש ובראשונה את ניצולי השואה. דוגמאות לכך:

• בפתח דבר לספרו "מגיא ההריגה לשער הגיא" כותב בני וירצברג:

	בעיקר ריחפה לפני עיני כל הזמן הנוסחה, המזעזעת אותי כל אימת שאשמענה, על אודות הליכתנו 'כצאן לטבח יובל' – נוסחת סלף המוכיחה מדי-פעם מחדש כי הבריות מתעלמים לחלוטין מן ההשמדה הנפשית שקדמה במחשבה תחילה ובתכנון שיטתי להשמדה הפיזית ואפשרה אותה.

• בספרו "אולקניקי ראדין וילנא - מיומנו של בן תורה בשואה ולפניה" כותב הרב קלמן פרבר:

	הרוצחים הגרמנים מתחלקים בשלל הקרבנות עם אחיהם הרוצחים הליטאים, הם מתחלקים ברכוש היהודי שנלקח מהיוצאים להרג בפונאר. ולא די להם בכך, הם מתעללים ומשפילים את קרבנותיהם...גם בפונאר גופא רימו הליטאים את הקרבנות בעד בצע כסף ולא עמדו בהבטחותיהם. זה, כמובן, עורר את היהודים, ברגעי חייהם האחרונים, לנקמה. ורבים מהליטאים והגרמנים נהרגו, נחבלו ונפצעו בידי צעירי בחורי ישראל, בעמדם על חייהם...מי הוציא את השקר הגדול כי בני ישראל בגטאות הלכו כצאן לטבח? לא ולא! בראש מורם, בגאווה ובגאון הלכו רבנים אלי קבר כששירת 'בצאת ישראל ממצרים' על פיהם ובקריאת 'שמע ישראל' עזבו את עולם השקר.

אלבומה של חוה אלברשטיין "לעמעלע" כולל שירים שעוסקים בשואה מאת משוררי יידיש משנות ה-40, ושמו נלקח משיר הנושא "לעמעלע" (ביידיש: "שה קטן"), המכוון לשה מסיפור עקדת יצחק.

ראש הממשלה יצחק רבין התייחס לכך בנאומו הרשמי, ביום השואה האחרון בחייו ("אט אט הם אינם כבר בינינו, אט אט הולכים הם ונעלמים"). בדבריו, כנציג היישוב הארצישראלי מיד לאחר השואה, ביקש ראש הממשלה מחילה, הן מניצולי השואה המעטים שנותרו בחיים, והן מהמתים בשואה, שבשנים הראשונות לאחר השואה לא הובנו כראוי ואף זלזלו בהם, ואשר "רק בשנים האחרונות למדנו את גודל תעוזת נפשם, אשר למדנו כעת לכבד".

קישורים חיצוניים

• יעל פלדמן וסטיבן בומן, "ולא נמות כצאן לטבח יובל", באתר הארץ, 7.12.2007
  • תגובות למאמר זה, באתר הארץ, 21.12.07
• דינה פורת, ‏למה הכוונה ב"כצאן לטבח"?, באתר ישראל היום, 2.5.2011