אל סטיוארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אל סטיוארט, 2010

אליסטר (אל) איאן סטיוארט (Alastair (Al) Ian Stewart‏ יליד 5 בספטמבר 1945) הוא זמר-יוצר בריטי ממוצא סקוטי (מתגורר כיום בארצות הברית). סטיוארט פעיל מזה חמישה עשורים בסוגות מוזיקליות רבות בעיקר פולק רוק בריטי, רוק פסיכדלי וארט רוק, עם זאת מעולם לא סיווג את עצמו בסוגה כלשהי והעדיף להגדיר את עצמו כ"טרובדור". תכני שיריו שאובים מסיפורים ודמויות בעלי רקע היסטורי או אגדות ועלילות פנטזיה אפית כמו שר הטבעות. שירו המוכר ביותר הוא Year of the cat מתוך תקליט בשם זה שהופק על ידי אלן פרסונס.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיוארט נולד בגלזגו שבסקוטלנד וגדל בעיירה וימבורן מינסטר שבדורסט, אנגליה עם אמו. בגיל 18 התוודע לביטלס והחל לנגן בגיטרה, מורו היה בן עירו רוברט פריפ (מייסד להקת קינג קרימזון). בהמשך גילה סטיוארט הצעיר את בוב דילן וכתב שירי מחאה בסגנונו, אך ללא הצלחה מסחרית. בגיל 19 עבר ללונדון בשאיפה להצליח ככותב שירים ומבצע בסגנונו של דילן.

בלונדון חלק דירה עם זמר אמריקאי צעיר, פול סיימון והתוודע גם ליוקו אונו ולראלף מקטל. הקלטתו הראשונה על גבי תקליט הייתה כנגן גיטרה בתקליט שהפיק פול סיימון. הוא גם הופיע ב-BBC כנגן אולפן ובמקביל החל לכתוב שירים בסגנון פולק רוק בריטי, תוך שהוא מושפע מאפוס "שר הטבעות". באותה תקופה התיידד עם בן ארצו, דונובן ועם ואן מוריסון האירי, מהם שאב לא מעט השפעות, והשתתף בהופעות רבות במועדוני הפולק-רוק ברחוב גריק (Greek Street) בסוהו של לונדון.

ב-1966 הוחתם סטיוארט בחברת Decca והוציא סינגל שבצד A שלו השיר "האֶ‏לף" (The Elf) ובצד B שלו השיר "Turn into Earth" כגירסת כיסוי של היארדבירדס בהשתתפות נגן הגיטרה של ה"בירדס", ג'ימי פייג' (לימים נגן הגיטרה של לד זפלין).

האלבומים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 עבר לחברת CBS הבריטית (קולומביה) והקליט את תקליט הבכורה שלו, " Bed-Sitter Images". סטיוארט לא אהב את התוצאה העשירה בתזמור וטען שהאלבום "מופק יתר על המידה", הוא הוציא אותו מחדש ב-1970. האלבום הצליח להחדיר את סטיוארט לתודעת הקהל ככותב מוכשר. בהופעות שליוו את התקליט ניגנו מורו לשעבר, רוברט פריפ וחלק מחברי להקת "קינג קרימזון", בטרם נוצרה.

ב-1969 הוציא את תקליטו "Love Chronicles", האלבום הכיל שירים עשירים במלל שכללו תיאורים מפורטים ביותר של סצנות מחיי האהבה של סטיוארט. הקטע הפותח היה תיאור בן 18 דקות של יחסי מין ובו נכללה לראשונה בהקלטה מסחרית המילה "Fuck".

ב-1970 הוציא את האלבום "Zero She Flies" שהיה שונה לחלוטין מקודמו וכלל בלדות פולק ושירי רוק רך קצרים יותר. באותה שנה הופיע בפסטיבל גלסטונברי הראשון לפני כ-1,000 היפים ששילמו לירה שטרלינג אחת בלבד עבור כרטיס.

החל מתקליטו "Orange" מ-1972 נטש את השירים האישיים לטובת סיפור סיפורים בעלי רקע היסטורי בסגנון רוק פסיכדלי ופרוגרסיב רוק.

לשיא, הן אמנותי והן מסחרי של תקופתו הראשונה הגיע סטיוארט עם תקליטו מ-1973 "Past, Present and Future" ("עבר, הווה, עתיד"). התקליט הוא סדרה של סיפורים בעלי רקע היסטורי המתקדמים לפי ציר הזמן כאשר השיר האחרון, "נוסטרדמוס", מכוון אל העתיד. בשירי האלבום מוזכרים, בין היתר, נשיא ארצות הברית וורן הרדינג, הפושע הנאצי ארנסט רהם, החשפנית כריסטין קילר, שכמעט מוטטה את ממשלת בריטניה בפרשת פרופיומו, האדמירל לואי מאונטבטן, סטלין ואחרים. עטיפת התקליט עוצבה על ידי קבוצת העיצוב הבריטית "היפנוסיס".

ההקלטות עם אלן פרסונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1974 החל סטיוארט להקליט באולפני אבי רוד עם טכנאי הקול והמפיק אלן פרסונס (מי שהיה שותף לתקליט הביטלס אבי רוד, לDark side of the moon של פינק פלויד ועוד). יצירתם המשותפת הראשונה היה התקליט "זמנים מודרניים" (Modern Times) שהכיל התייחסויות לאירועים ויצירות ספרותיות של התקופה. התקליט הגיע למקום ה-30 במצעד האלבומים של בילבורד לשנת 1975.

ב-1976 הוציא סטיוארט את תקליטו "שנת החתול" ("Year of the cat") שנחשב ליצירת המופת שלו‏[1], שעובדה בידיו של פרסונס.

Cquote2.svg

"שנת החתול", עדיין, הוא תנ"ך לכל טכנאי סאונד ומעבד מוזיקלי. בכל שיר בוהקים כלי נגינה אחרים (גיטרת סלייד, רביעיית מיתרים, סולו גיטרה חשמלית מסחרר חותם את "אם זה לא בא בטבעיות, עזוב את זה", הפסנתר המהפנט של "על הגבול", הכינור ב"מלון ברודוויי"). פרסונס, שניצח על מלאכת המרכבה, זיקק את השירים המצוינים של סטיוארט לכדי יהלומים מלוטשים, זוהרים, שמסוגל להאיר לילות בודדים גם בלבם של מי שלא נולדו עדיין, כש"שנת החתול" יצא לחנויות.

Cquote3.svg
– בועז כהן‏[2]

התקליט הגיע למקום החמישי במצעד האלבומים של בילבורד (השירים "שנת החתול" ו"על הגבול" הגיעו למקומות ה-8 וה-42, בהתאמה) והיה אחראי להצלחתו של סטיוארט בארצות הברית ובעולם כולו. התוכן של רוב שירי האלבום, כרגיל, הוא מתוך סיפורים היסטוריים או אגדות ופנטזיות הנטועות ברקע היסטורי.

ב-1978 הוציא סטיוארט את התקליט "Time Passages", גם הוא בהפקתו של אלן פרסונס. האלבום הגיע למקום השביעי במצעד בילבורד.

שנות ה-80 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מששנות השמונים ואילך התקשה סטיוארט להתמיד בהצלחה המסחרית, אולם הוא המשיך להוציא אלבומים שזכו לביקורות טובות, בהם "24 גזרים" מ-1980 ו-"חוף מלא צדפים" (" A Beach Full of Shells") מ-2005 ושני אלבומים בהופעה חיה, "Live/Indian Summer" מ-1981 ו-"Rhymes in Rooms" מ-1992.

עם זאת סטיוארט ידע גם כשלונות כמו תקליטו הפוליטי השאפתני מ-1984 "רוסים ואמריקאים" והפרויקט שלו משנת 2000 "במרתף" ("Down in the Cellar") שהיה אלבום קונספט בנושא יין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brocken, Michael (2003). The British Folk Revival, 1944–2002. Ashgate Publishing, Ltd. p. 110. ISBN 978-0754632825

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל סטיוארט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל Woodstra, Chris; John Bush (2008). All Music Guide Required Listening: Classic Rock. Hal Leonard. p. 208. ISBN 9780879309176 וכן מאמר על התקליט באתר Allmusic
  2. ^ הסאונד של הגעגוע (חלק 1)