אל קפונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אל קפונה בתמונת המעצר, 17 ביוני 1931

אלפונס "אל" גבריאל קפונה, באנגלית מבוטא - "קאפון", באיטלקית - "קפונֶה" (אנגלית: Alphonse "Al" Gabriel Capone;‏ 17 בינואר 1899 - 25 בינואר 1947) - מראשי המאפיה (הפשע המאורגן) בארצות הברית בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. עיסוקו המוצהר היה סוחר רהיטים משומשים. נולד בברוקלין שבניו יורק, ופיתח את קריירת הפשע שלו בשיקגו. בשנות העשרים הפך ליעד מרכזי של ה-FBI. בשנת 1931 נעצר, הואשם והורשע בהעלמת מס הכנסה, ונידון לאחת עשרה שנות מאסר.

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפונה נולד לזוג הורים שהיגרו מאיטליה בשנת 1899. אביו גבריאל היה ספר מאזור העיר נאפולי, ואימו תרזה הייתה תופרת מאזור סלרנו. לזוג נולדו שבעה בנים ושתי בנות:

  • האח הבכור וינצ'נצו (ג'יימס) (1892 - 1952) - עבד בקרקס, ושירת כקצין זוטר בצבא האמריקני במלחמת העולם הראשונה. בהמשך שינה את שמו לריצ'רד הארט, התגייס למשטרה ושירת כמרשל במדינת נברסקה.
  • רפאל (ראלף) (1894 - 1974) - עבד כעוזרו של אחיו הצעיר אל בשיקגו. בין היתר ניהל את סניף מועדון הכותנה בעיר.
  • סלבטורה (פרנק) (1895 - 1924) - עבד כנציג של אל, ונורה למוות על ידי שוטרים מקומיים.
  • ארמיניו (ג'ון) (נולד ב-1901) - ריצה תקופות מאסר בגין עבירות קטנות, ושינה את שם משפחתו ל"מרטין".
  • אומברטו (אלברט) (1906 - 1980) - עבד בעיתון המקומי שהיה בבעלות אחיו אל. בשנת 1942 שינה את שם משפחתו ל"ריולה".
  • אמדאו (מתיו) (1908 - 1967) - היה בעל באר.
  • האחיות הקטנות: רוז ומפלדה.

אל עסק בפשע מגיל צעיר, והיה חבר בשתי כנופיות נוער שפעלו בברוקלין. בגיל 14 עזב את בית הספר התיכון, והחל לעבוד בעבודות מזדמנות. בהמשך הצטרף לכנופיית הפשע של פרנקי ייל, ועבד כברמן וכשומר במועדון של ייל. לאחר שהעליב את אחותו של חבר הכנופיה פרנק גלוצ'יו, חתך אותו האחרון בפניו - והעניק לו את הכינוי "פני צלקת" (Scarface).

בשנת 1918 התחתן עם מיי קולין (ממוצא אירי), ובאותה שנה נולד בנם אלברט (סוני). בשנת 1919 עברו לגור בלונג איילנד, ואל החל לבצע מעשי רצח בהוראת ייל. באותה שנה נקלע לסכסוך עם כנופיה יריבה, וייל שלח אותו לשיקגו כדי שיירגע.

הפעילות בשיקגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפונה קיבל תפקיד זוטר בארגון הפשע של ג'וני טוריו, אך טוריו זיהה את כישוריו וקידם אותו במהירות. בשנת 1922 מונה קפונה לסגנו של טוריו, והופקד על מרבית עסקי ההימורים, האלכוהול והזנות של שיקגו.

לאחר שעבריינים יריבים ניסו להתנקש בחייו של טוריו ופצעו אותו באורח קשה, הוא חזר לאיטליה והוריש את עסקיו לקפונה. במהלך תקופת היובש שלט קפונה בעולם התחתון של שיקגו, וניהל מאבקים אלימים כנגד קבוצות יריבות. קפונה התחמק ממעצר בזכות איום על עדים, ומתן שוחד לבכירים בכוחות הביטחון ובעירייה - לרבות ראש העיר ויליאם תומפסון. מעריכים כי הארגון של קפונה הרוויח בשנות השיא כ-100 מיליון דולר בשנה - סכום אגדי באותה תקופה.

בשנת 1929 ניסה קפונה לחסל את יריבו העיקרי, באגס מורן. באירוע שנודע בשם "טבח יום ולנטיין" חוסלו שבעה מאנשיו של מורן, בעת שערכו פגישת עבודה. מורן עצמו ניצל, כי איחר להגיע לפגישה.

המעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי מסים חדשים שנחקקו בשנת 1927 איפשרו לממשלת ארצות הברית להאשים את קפונה בהעלמת מס הכנסה. במקביל לחקירת המס שניהל פרנק וילסון, הוקם צוות בראשות סוכן משרד האוצר אליוט נס - שעסק בהפרות של חוק היובש. צוות המסים הצליח לתפוס קבלות שקשרו את קפונה לעסקי הימורים בלתי חוקיים ולהעלמת מס הכנסה.

קפונה נעצר והועמד למשפט בשנת 1931. הוא הודה באשמה בתקווה לזכות בעסקת טיעון, אך השופט דחה אפשרות כזו. אנשיו של קפונה ניסו לשחד ולאיים על המושבעים, אך הדבר התגלה על ידי סוכניו של נס. חבר המושבעים הוחלף כולו, והניסיון להטות את המשפט נכשל. קפונה הורשע בחמישה סעיפי אישום (מתוך 23), ונידון ל-11 שנות מאסר.

ב-4 במאי 1932 החל לרצות את עונשו בכלא באטלנטה, אך באוגוסט 1934 הועבר לכלא השמור באלקטרז, במטרה למנוע ממנו להמשיך לנהל את עסקיו. באלקטרז הוצבה עליו שמירה צמודה, ונמנע ממנו כל מגע עם העולם החיצון. בעקבות ביטול חוק היובש, התמוטטו עסקיו של קפונה. הוא שוחרר בשנת 1939 ומת מדום לב כתוצאה ממחלת העגבת (עגבת שלישונית) בשנת 1947, בעיר מיאמי ביץ' שבפלורידה[1][2].

בהוליווד מרבים לציין את קפונה כאב-טיפוס של המאפיונר האיטלקי. סרטים רבים נעשו אודותיו, שהמפורסם ביניהם הוא "הבלתי משוחדים", בכיכובם של רוברט דה נירו, קווין קוסטנר, שון קונרי ואנדי גרסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]