אל תשאל, אל תספר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אל תשאל, אל תספראנגלית: Don't ask, don't tell‏, בראשי תיבות: DADT) הוא המינוח המקובל למדיניות הכוחות המזוינים של ארצות הברית שהייתה מעוגנת בחוק של הממשל הפדרלי בין השנים 1993 ל-2011, ונועדה למנוע חשיפת נטייה מינית של חיילים על ידי הצבא. על פי מדיניות זו, נאסר על כל אדם הומוסקסואל או ביסקסואל לדבר במהלך שירותו בכוחות הביטחון על מערכות יחסים הומוסקסואליות שהוא מנהל, לרבות נישואים או הורות. מנגד, כל עוד החייל מסתיר את נטיותיו המיניות, מפקדיו אינם רשאים לשאול ולחקור אותו בנושא. המדיניות קבעה כי אם נודע שחייל הוא הומוסקסואל או שחיילת היא לסבית, עליהם להיות מפוטרים באופן מיידי מהצבא, ללא אפשרות לערעור.

מדיניות "אל תשאל, אל תספר" אומצה בשנת 1993 על ידי נשיא ארצות הברית ביל קלינטון כפשרה בינו לבין הקונגרס האמריקאי. במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות ב-1992 הבטיח קלינטון כי כל אדם יוכל לשרת בצבא, תהא נטייתו המינית אשר תהא; אך משנבחר לנשיא, התברר כי חברי קונגרס רבים מתנגדים לכך בחריפות, וכך גם פוליטיקאים בולטים כג'ון מקיין, ואף קציני צבא בכירים ובראשם יושב ראש המטות המשולבים, קולין פאוול (ששינה את דעתו בנושא בסוף שנת 2009).‏[1]

המדיניות עוררה ביקורת ציבורית רחבה, ונחשבה לנושא מרכזי בדיון הציבורי ובמסעי הבחירות בארצות הברית: ארגוני שדלנות רבים קמו במטרה להביא לביטולה, ונערכו הפגנות מחאה כגון הצעדה לשוויון לאומי. ידוענים אמריקאים רבים, כדוגמת הקומיקאית קאת'י גריפין והזמרת ליידי גאגא, יצאו בפומבי נגד המדיניות והובילו צעדות מחאה, כנסים ונאומים. במהלך השנים הוגשו מספר עתירות משפטיות נגד המדיניות, ובאחת הפסיקות אף נקבע כי אכיפת מדיניות זו היא מעשה הנוגד את חוקת ארצות הברית. נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שהושבע בינואר 2009, התחייב להביא לביטול המדיניות בתקופת כהותנו, ובדצמבר 2010 בוטלה המדיניות, לאחר ששני בתי הקונגרס הצביעו בעד ביטולה, והנשיא אובמה חתם על החוק לביטולה. ב-21 ביולי 2011 אובמה ביטל סופית את המדיניות, והביטול נכנס לתוקף ב-20 בספטמבר 2011. על פי הערכת המרכז לזכויות ההומואים בארצות הברית, בשנת 2010 שירתו בכוחות המזוינים של ארצות הברית כ-66 אלף הומואים, לסביות וביסקסואלים, שהם כ-2% מכלל המשרתים: 13 אלף בשירות פעיל ו-53 אלף במשמר הלאומי ובעתודות הצבא.‏[2] מאז כינון המדיניות הודחו מהצבא יותר מ-13 אלף חיילים וחיילות על רקע נטייתם המינית.

עמוד מתוך עלון הדרכה של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, ובו הסברים וקווי מדיניות רשמיים המסבירים מה נחשב מידע מהימן על אודות נטייתו המינית של חייל

רקע והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחס הצבא להומואים ולסביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשה סדום היה עילה להדחה מהצבא האמריקאי מאז מלחמת העצמאות של ארצות הברית (17751783); לויטננט (סגן) פרידריך גוטהולד אנסלין היה החייל הראשון שהודח מצבא ארצות הברית (שהיה אז הצבא הקונטיננטלי) בגין מעשה סדום, בשנת 1778.‏‏[3] הפוליטיקה בנוגע ללהט"ב השתנתה במהלך המאה ה-20, והנושא נותר שנוי במחלוקת ציבורית בקרב החברה האמריקאית; הוא נדון פעמים רבות בקונגרס, היה נושא ליבה בקמפיינים פוליטיים ואקטיביסטיים, וכן נדון בהרחבה גם בכלי התקשורת, בנאומים נשיאותיים ובסקרי דעת קהל. מדיניות רשמית בנושא החלה רק בשנת 1916, ערב כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, עם תקנת "שחרור כחול" (Blue discharge), שסיווגה הומואים ולסביות כלא-מתאימים לשירות והביאה להדחתם מהצבא ולשלילת זכויותיהם כחיילים משוחררים. מאוחר יותר, במהלך ההכנות לכניסת הצבא למלחמת העולם השנייה, הוסיף הצבא למערכת סינון המועמדים לגיוס גם קריטריונים פסיכיאטריים. באותה תקופה סיווגה הפסיכיאטריה הומוסקסואליות כפסיכופתולוגיה – מכלול של התנהגויות וחוויות פסיכולוגיות שעשויות להצביע על הפרעה נפשית – וגישה זו חדרה גם לפרקטיקה הצבאית.

הפעם הראשונה שבה נעשתה הבחנה ברורה בין "הומוסקסואלים" ל"אנשים רגילים" בפקודות הצבא הייתה בשנת 1942, במסגרת שינוי תקנות מערך הגיוס הצבאי.‏[3] חמש שנים לאחר מכן בוטלה תקנת "שחרור כחול"; במקומה, הומואים ולסביות סוּוגו כ"לא-מתאימים" או "לא-רצויים" לשירות צבאי, והטיפול בהם כלל שתי אפשרויות: חייל או חיילת שהתגלו כהומוסקסואלים, אך לא הוכח שביצעו מעשים הומוסקסואליים בפועל בעת שירותם הצבאי, סווגו כ"לא רצויים" לשירות; חיילים שהיו עדויות שאכן ביצעו מעשים הומוסקסואליים בפועל, שוחררו מהצבא בקלון (dishonorably discharged).

ירידה באכיפת התקנות האוסרות על גיוס הומואים ולסביות החלה בשנות ה-40 של המאה ה-20 ובאה לידי ביטוי באופן בולט במהלך מלחמת וייטנאם, כשאז, בעקבות הצורך בכוח אדם, גויסו הומואים ולסביות רבים, גם אלו שהצהירו בגלוי על נטייתם בהליך המיון המוקדם בלשכות הגיוס.

כינון מדיניות "אל תשאל, אל תספר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארי וינצ'ל היה חייל שנפל קורבן לפשע שנאה בשנת 1999; חבריו ליחידה, שגילו את נטייתו המינית, התעללו בו לאורך זמן רב ולבסוף רצחו אותו באכזריות. וינצ'ל פחד להתלונן בפני מפקדיו על ההטרדות ומקרי האלימות, שכן חשש להדחתו מהצבא בהתאם למדיניות "אל תשאל, אל תספר".

"חוק השיפוט הצבאי הפדרלי של ארצות הברית" (The Uniform Code of Military Justice) עבר בקונגרס בשנת 1950 בחתימתו של הנשיא הארי טרומן, ובו נוסדו, בין היתר, המדיניות וההליכים להדחת הומואים ולסביות משירות צבאי.‏[4]

בשנות ה-70 של המאה ה-20 עלתה בארצות הברית התנועה הלהט"בית, שבחרה את מדיניות הצבא כלפי הומואים ולסביות כאחת ממטרותיה העיקריות. בשנת 1982, בין היתר כתגובה לתנועה, פרסמה מחלקת ההגנה האמריקאית מסמך מדיניות שקבע באופן חד-משמעי כי הומוסקסואלים אינם מתאימים לשירות צבאי.‏[3] המדיניות עלתה לדיון ציבורי נרחב במהלך שנות ה-80 וה-90, והפכה לסוגיה פוליטית משמעותית במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 1992, כאשר המועמד המוביל ביל קלינטון ופוליטיקאים אחרים הזכירו את הרצח הברוטלי של אלן שינדלר ג'וניור, חייל הצי האמריקני שהוכה ורוטש למוות בשל נטיותיו המיניות באירוע שהוגדר פשע שנאה. מדיניות "אל תשאל, אל תספר" הוצגה ב-29 בינואר 1993 לקונגרס על ידי ביל קלינטון,‏[5] כניסיון פשרה, לאחר שהבטיח בקמפיין שלו לאפשר לכל אזרחי ארצות הברית לשרת בצבא בלי קשר לנטיותיהם המיניות.‏[6]

באותו הזמן, עקב צו ההגנה 1332.14 של רונלד רייגן, הייתה מדיניות הצבא ש"הומוסקסואליות אינה מתאימה לשירות צבאי" ואדם שהודה כי הוא הומוסקסואל או נודע כי קיים יחסים הומוסקסואליים הודח מיידית משורות הצבא.‏[6][7][4] המדיניות אסרה על כל אדם ש"מפגין נטייה או כוונה לבצע מעשים הומוסקסואליים" לשרת בכוחות הביטחון האמריקאיים, בטענה שפעילות כזו "תסכן בצורה בלתי סבירה את הסטנדרטים הגבוהים של המוסר, הסדר הטוב, המשמעת והלכידות החברתית, שהם הבסיס של היכולת הצבאית".

לאחר זכייתו של קלינטון בבחירות מיהר הקונגרס האמריקאי להפוך את מדיניות הצבא לחוק פדרלי, ובכך טרפד את מאמציו של קלינטון לביטולה. קלינטון הגיש לקונגרס הצעת חוק לביטול המדיניות הקיימת, המפלה לרעה חיילים הומואים ולסביות, אך זו נדרשה לבחינה מדוקדקת של המטות המשולבים, חברי הקונגרס, וראשי משטרת ארצות הברית. "אל תשאל, אל תספר" התקבלה באופן רשמי בשנת 1993 כמדיניות של פשרה בנושא.‏[3] החוק הפדרלי שעיגן את המדיניות נקרא H.R.2401, והוא הוצג ב-14 ביוני 1993, ואושר ב-30 בנובמבר של אותה שנה.‏[8]

משמעות המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה על קברו של לאונרד מטלוביץ', חייל שנלחם בווייטנאם וזכה בעיטורים, ולבסוף הודח מהצבא ב-1975 אחרי שיצא מהארון בראיון לעיתון. על המצבה נחקק משפט מפורסם שאמר:
"כשהייתי בצבא קיבלתי מדליה על שהרגתי שני גברים, והודחתי משום שאהבתי אחד."

הצעת הפשרה נועדה לאפשר להומוסקסואלים ולסביות לשרת בצבא במגבלות מסוימות. קודם לכן היה איסור גורף ומוחלט על שירותם בצבא האמריקאי, ומותר היה לצבא לחקור בעניין ביסודיות, תוך השפלה, על מנת "למנוע מהומוסקסואלים להסתנן לשורות הצבא". החייל נדרש להצהיר בעת גיוסו שאינו הומוסקסואל, לסבית, טרנסג'נדר או ביסקסואל, והסתרת הנושא הייתה עילה לגירושו מהצבא. לכן, המונח "אל תשאל, אל תספר" ‏(Don't ask, don't tell) מבטא דווקא את הכוונה למנוע אפליה זו בכך שאסר על הצבא "לחקור ולבדוק" בנושא. אולם, למעשה, החוק לא שינה את היחס ההומופובי, והאפליה ההטרוסקסיסטית השתנתה מבחינה סמנטית אך לא מהותית.

עם הזמן התגלתה אכיפת המדיניות כבעייתית. לדוגמה, חיילת ששירתה בחיל האוויר האמריקני הודחה לאחר ששוטר מדרום דקוטה חשף בפני מפקדיה את נטייתה המינית. החיילת הודחה על אף שהיא עצמה לא עברה על כללי המדיניות, שכן לא הצהירה בעת גיוסה כי היא לסבית, ולא סיפרה על נטייתה המינית לעמיתיה או למפקדיה.‏[9] "הוצאות מהארון" של חיילים ומפקדים שנעשו על רקע יריבויות אישיות הביאו להדחתם של רבים.

כל עוד הונהגה המדיניות, נדרשו חיילים שהם להט"ב לשמור סוד כלפי הממונים עליהם וכלפי עמיתיהם ונדרשו להסתיר חלק משמעותי מחייהם - במיוחד אם ניהלו מערכות יחסים משמעותיות, אם היו נשואים בנישואים חד-מיניים, או ניהלו תאים משפחתיים הכוללים גידול ילדים. מצב קשה אף יותר היה במקרים של התעללות והשפלה כלפי חייל בגלל נטייתו המינית. תלונה מצד הקורבן על ההתעללות הביאה באופן מיידי לחשיפתו כהומוסקסואל, ולכן להפרת החוזה הצבאי ולפיטוריו המיידיים. מקרהו של בארי וינצ'ל היה דוגמה לחולשתו של החוק. שותפיו לחדר של וינצ'ל גילו מכתב מבן זוגו בעבר, וכתוצאה מכך הוא נפל קורבן להתעללות קשה מצדם. הוא לא התלונן במשך תקופה ממושכת, מאחר שחשש פן יפוטר, ובסופו של דבר נרצח במהלך ההתעללות בו.

תביעות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי וטקינס, שהתגייס בשנת 1968, היה מהראשונים לקרוא תיגר על מדיניות הצבא כלפי ההומואים ולסביות כאשר הגיש ערעור על ההחלטה לשחררו מהצבא עקב נטייתו המינית.

תביעות אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים הייתה מדיניות "אל תשאל, אל תספר" נושאן של חמש תביעות בבתי המשפט הפדרליים של ארצות הברית, ופעם אחת בבית המשפט העליון במדינה, בשנת 2006.‏‏[10] במקרה זה קבע בית המשפט כי מותר למדינה להפסיק מימון ממשלתי של אוניברסיטאות שמתנגדות לתת לאנשי צבא ממערך הגיוס גישה לנתוניהן הפנימיים, מתוך התנגדות למדיניות, שאותה הגדירו כמפלה.‏[11]

היו חיילים להט"בים שניסו להילחם באופן עצמאי במדיניות הצבא. הראשונים שעשו כן היו לאונרד מטלוביץ', שנלחם על מנת להישאר בחיל האוויר האמריקני לאחר שיצא מהארון בשנת 1975,‏‏[12] וכן פרי וטקינס, שהתגייס כהומו מוצהר, וניצח בתביעה לאחר שהודח.‏[13] בית המשפט המחוזי הורה בשנת 1980 על גיוסו מחדש של מטלוביץ'; במקום לגייסו מחדש, הציע חיל האוויר למטלוביץ' פשרה כספית בסך 160,000 דולר, והוא נענה להצעה. במקרה של וטקינס נעשו מספר ניסיונות להדיחו לצמיתות, עד שבית המשפט לערעורים הורה לגייסו מחדש בשנת 1989, ובית המשפט העליון סירב לדון בערעור. בית המשפט לערעורים לא קבע כי מדיניות הצבא איננה חוקתית, אך ציין כי אין באפשרות הצבא להדיח את וטקינס, שכן נטייתו המינית הייתה ידועה כאשר התגייס.‏[14] תביעות נודעות נוספות על רקע דומה היו אלו של ג'וזף סטפן,‏[15] מרגרט קמרמייר‏[16] ומרים בן-שלום.‏[17]

לאחר כינון מדיניות "אל תשאל, אל תספר" בשנת 1993, המשיכו חיילים וחיילות שהודחו להילחם במדיניות דרך בתי המשפט – אך ללא הצלחה, שכן פסיקות רבות נקבעו לטובת הצבא. בחלק מהפסיקות אף הובאו ציטוטים מפסק דין באוורס נגד הארדוויק, שקבע כי החוק במדינת ג'ורג'יה, שלפיו יחסי מין בין שני בוגרים הומוסקסואלים הוא עבירה פלילית האסורה על פי חוק העונשין, אינו סותר את חוקת ארצות הברית, וכי יחסי מין כאלה נוגדים את המוסר הציבורי בארצות הברית, ועל כן האיסור עליו בחוק – מותר. החלטה זו בוטלה בשנת 2003 בפסק דין לורנס נגד טקסס. בשנת 2008 קבע בית המשפט לערעורים בפסק דין ויט נ' חיל האוויר האמריקני כי "מדיניות 'אל תשאל, אל תספר' פולשת לחייהם הפרטים של חיילים הומואים ולסביות" וכי מדובר בסוגיית "ביקורת שיפוטית ברמת הביניים" (intermediate scrutiny).‏‏[18] ב-24 בספטמבר 2010 הורה בית המשפט הפדרלי להחזיר לשירות את מרגרט ויט, ששירתה בחיל האוויר כאחות מוטסת והודחה ממנו לאחר שיצאה מהארון.‏[19]

פסק דין לוג קאבין רפובליקנס נ' ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 הוגשה בקליפורניה תביעה פדרלית כנגד מדיניות "אל תשאל, אל תספר" על ידי ארגון "לוג קאבין רפובליקנס" (Log Cabin Republicans) – ארגון הרפובליקנים ההומואים הגדול ביותר בארצות הברית.‏[20][21] המשפט החל בשנת 2010. טענת התביעה הייתה שהמדיניות פוגעת בזכויותיהם של חיילים הומואים וחיילות לסביות לחופש הביטוי. מנגד, טענה המדינה כי המדיניות חיונית להשגת אינטרסים ממשלתיים לגיטימיים.‏[22] התביעה הציגה הצהרות שונות של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שבהן טען כי המדיניות "אינה תורמת לביטחוננו הלאומי", כי היא "מחלישה את חוסננו הלאומי" וכי "ביטולה [...] חיוני למען ביטחוננו הלאומי". לפי התביעה, הצהרות אלה לבדן ממלאות את אחריות התובעים להוכיח את טענותיהם כנגד המדיניות, ומאלצות את השופטים לפסוק לטובת "לוג קאבין רפובליקנס".‏[23]

ב-9 בספטמבר 2010 פסק בית המשפט כי החוק הפדרלי "אל תשאל, אל תספר" איננו חוקתי, שכן הוא מפר את התיקון הראשון והתיקון החמישי לחוקת ארצות הברית.‏[24][25] על בסיס קביעה זו עתרו חברי הארגון לבית המשפט העליון של ארצות הברית בתביעה לחייב את הצבא לבטל את המדיניות. בית המשפט דחה את התביעה והעביר את האחריות לביטול המדיניות אל הקונגרס.‏[26]

עמדות בנוגע למדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרף המסכם תוצאות סקרי דעת קהל שנערכו בארצות הברית בין השנים 1992 ל-2009, שבהם נשאלה השאלה "האם את/ה בעד או נגד לאפשר להומואים ולסביות מוצהרים לשרת בצבא?". סקרים ששאלו את השאלה בווריאציות שונות העלו תוצאות דומות.‏[27]

דעת הקהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר דעת קהל ארצי שנערך בשנת 2005 על ידי העיתון "בוסטון גלוב" הראה כי 79% מהנשאלים אינם מתנגדים לאפשר להומואים ולסביות לשרת בצבא (באופן לא מפתיע, נמצאו פערים באחוזים במדינות השונות).‏[28] בשנת 2008 ערכו ה"וושינגטון פוסט" וחדשות ABC סקר משותף, שבו עלה כי 75% מהאמריקאים סבורים שיש להתיר שירות צבאי של הומואים ולסביות מוצהרים (80% מהדמוקרטים, 66% מהשמרנים ו-75% מהעצמאיים).‏‏[29] סקר שערכה רשת CNN בשנת 2009 הראה כי 48% מהאמריקאים תומכים במדיניות "אל תשאל, אל תספר", 8% סבורים שיש להחמיר את המדיניות, ו-37% סבורים כי היא מחמירה מדי.‏[30]

בפברואר 2010 נערך מטעם אוניברסיטת קוויניפיאק (Quinnipiac) סקר ארצי בנושא, שהעלה כי 57% מבעלי זכות ההצבעה האמריקאים תומכים באפשרות לתת להומואים ולסביות מוצהרים לשרת בצבא, בעוד 36% מתנגדים. 66% ציינו כי המדיניות מהווה אפליה, ו-31% סברו שהיא איננה מהווה אפליה.‏[31] סקר שערכה רשת CNN באותו החודש הראה כי 69% מהאמריקנים פתוחים לכך שתינתן להומואים וללסביות האפשרות לשרת בצבא ארצות הברית, בעוד 27% מתנגדים לכך.‏[32] סקר של חדשות CBS וה"ניו יורק טיימס", שנערך גם הוא בסמוך, הראה כי 58% תומכים בשירות של הומואים ולסביות, לעומת 28% שמתנגדים.‏[33]

סקרים אחרים בדקו את השינוי בדעת הקהל במשך השנים.‏[27] סקר שפרסם מכון "גאלופ" ביוני 2009, אשר בדק את השינוי באחוז התומכים בשילובם של הומואים ולסביות בצבא, מצא עלייה בתמיכה הכוללת: מ-63% בנובמבר 2004 ל-69% במאי 2009 – עלייה של 6 אחוזים. העלייה המשמעותית ביותר נצפתה בחתך לפי ליברלים אל מול שמרנים: בקרב שמרנים חלה עלייה של 12 אחוזים במצהירים כי הם בעד לאפשר להומואים ולסביות לשרת בצבא. הסקר הראה עלייה בכל סוגי החתכים, לפי גיל, מין, אזור מגורים והשתייכות מפלגתית.‏[34]

אנשי צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולין פאוול‎, לשעבר מזכיר המדינה של ארצות הברית‎, היועץ לביטחון לאומי ויושב ראש המטות המשולבים. פאוול מייצג את השינוי שחל בעמדת בכירי הצבא האמריקני שתמכו במדיניות "אל תשאל, אל תספר" כאשר הוצגה, אך שינו את דעתם במהלך השנים וכיום מתנגדים לה באופן פומבי.

בשנת 2006 נערך סקר בנושא בקרב אנשי צבא הנמצאים בשירות פעיל, ובו נמצא כי 26% תומכים בשירות של הומואים ולסביות, 37% מתנגדים, ול-37% אין דעה בנושא. בקרב אנשי צבא שחוו שירות צבאי ביחד עם הומו או לסבית ביחידתם, 6% ציינו כי הייתה לכך השפעה חיובית על המורל שלהם, 66% ציינו כי לא הייתה לכך כל השפעה, ו-28% ציינו השפעה שלילית. 73% מהמשיבים ציינו כי הרגישו בנוח עם הנוכחות של חייל הומו או חיילת לסבית.‏[35]

יושב ראש המטות המשולבים לשעבר, ג'ון שאליקשווילי, ומזכיר ההגנה של ארצות הברית והסנאטור לשעבר, ויליאם כהן, יצאו בגלוי כנגד מדיניות "אל תשאל, אל תספר". כהן אמר: "כיום אני מאמין שאם הומואים ולסביות יורשו לשרת בפתיחות בצבא ארצות הברית, הם לא יפגעו ביעילות של הכוחות המזוינים". שאליקשווילי כתב כי "כוחות הצבא שלנו הולכים ופוחתים עקב משימותיו במזרח התיכון, ועלינו לקבל בברכה את שירותו של כל אמריקאי הרוצה ומסוגל לעשות את העבודה".‏[36] בדצמבר 2007 פנו 28 גנרלים ואדמירלים לשעבר לקונגרס בדרישה לבטל את המדיניות, וציינו נתונים שלפיהם ישנם 65,000 חיילים הומואים ולסביות בשירות פעיל, ויותר ממיליון יוצאי צבא להט"בים.‏[36][37] ב-17 נובמבר 2008 חתמו יוצאי צבא, אדמירלים וגנרלים נוספים על הצהרה דומה.‏[37]

אחד התומכים הבולטים במדיניות היה יושב ראש המטות המשולבים לשעבר קולין פאוול, ששינה את דעתו בנושא בסוף שנת 2009.‏‏[1] בראיון לרשת CNN אמר פאוול: "חשבתי שהמדיניות הזו הייתה נכונה באותה התקופה, אבל 16 שנים עברו ואני מאמין שהרבה השתנה במדינה שלנו, וכי יש לבחון את המדיניות מחדש". באותה התוכנית התראיין גם מייקל מאלן, שאמר כי המדיניות תמשיך להיות מיושמת כל עוד החוק הפדרלי בנושא לא ישונה, וכי עצתו היא שיש לנקוט "צעדים מחושבים" בנושא, שכן הצבא פועל בכמה חזיתות, ויש לחץ רב על חיילים ועל משפחותיהם.‏[38]

סקר פנימי שערך הפנטגון בשנת 2010 בקרב 400 אלף חיילים ו-150 אלף בני משפחותיהם העלה כי מרבית החיילים האמריקאים ובני משפחותיהם אדישים לנטייה המינית של חבריהם לשירות, וסבורים כי אין כל בעיה בביטול מדיניות "אל תשאל אל תספר".‏[39] הסקר פורסם ברשת NBC.‏[39]

קהילת הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים ואנשי הרפואה והייעוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 התכנסה ועדת בית הנבחרים של ארצות הברית בראשות רון דלומס לדון במדיניות "אל תשאל, אל תספר". בפני הוועדה העיד גרגורי הרק (Gregory M. Herek), פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס וחבר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה והאגודה למדעי הפסיכולוגיה. הרק פרסם יותר מ-85 מחקרים אקדמיים בנושא דעות קדומות בנוגע ללהט"ב ואלימות כלפי להט"ב,‏[40] ועדותו ניתנה בשם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה וחמישה ארגוני רפואה מקצועיים אחרים בארצות הברית (התאחדות העובדים הלאומית, האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, התאחדות האחיות הלאומית, האגודה האמריקנית לייעוץ והמועצה האמריקאית לחינוך ומידע מיני). בהצהרתו בפני הוועדה אמר: "עדותי בפני הוועדה מסכמת בחינה מקיפה של מחקרים רלוונטיים לנושא שפורסמו על ידי חוקרים מתחומי החברה וההתנהגות. מדובר בבחינה ממושכת, אך יחד עם זאת אני יכול לסכם את המסקנה בכמה מילים: המחקרים מראים כי אין שום דבר בהומואים ולסביות אשר הופך אותם באופן מובנה לבלתי מתאימים לשרת בצבא, ואין שום דבר מובנֶה בהטרוסקסואלים אשר מונע מהם לעבוד או לחיות בקרבת הומואים ולסביות".‏[41]

בעדותו הציג הרק מחקר מדעי שבדק נושאים של אפקטיביות, לכידות ומידת התאמתם של הומואים ולסביות לשירות צבאי. הרק הסיק כי הטרוסקסואלים מסוגלים להתגבר על דעות קדומות ולהסתגל לתנאי עבודה ומחיה משותפים עם הומואים ולסביות, וכי האחרונים מחזיקים באותן יכולות הדרושות לשירות צבאי שבהן מחזיקים הטרוסקסואלים.‏[42]

בשנת 2008 אמר הרק: "היום, כמו אז (בשנת 1993), השאלה איננה האם מיעוטים מיניים יכולים להשתלב בשורות הצבא. הנתונים המדעיים ענו על שאלה זו בחיוב כבר אז, ועושים זאת היום בצורה ברורה יותר. השאלה היא האם ארצות הברית מוכנה לזנוח את הפרקטיקה הנוכחית של אפליית הומואים ולסביות ולהידרש לאתגרים הנלווים לאימוץ מדיניות חדשה".‏[43]

עמדתה הרשמית של האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה:[44]

ג'ון מקיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנאטור אריזונה, ג'ון מקיין, ייצג את עמדת המתנגדים לשילוב הומואים ולסביות מוצהרים בצבא האמריקאי, במהלך שימוע שנערך ב-2 בפברואר 2010 בקונגרס בראשות יושב ראש המטות המשולבים מייקל מאלן ומזכיר ההגנה האמריקני רוברט גייטס. מקיין ציטט מכתב "שנחתם על ידי יותר מאלף גנרלים וקצינים לשעבר אשר שקלו את הנושא", ואמר: "עלינו להפנות תשומת לב ולהיעזר בניסיון והידע של הקצינים הללו [...] יש לנו אמונה חזקה בכך שהחוק הזה ["אל תשאל, אל תספר"], שהקונגרס אישר על מנת להגן על הסדר הטוב, המשמעת והמורל באווירה המיוחדת של הכוחות המזוינים, ראוי להמשך תמיכה".

ארגון יוצאי הצבא "Servicemembers United", שפעל לביטול החוק המעגן את מדיניות "אל תשאל, אל תספר", הוציא דו"ח מעקב שערער את הלגיטימציה של המכתב עליו התבסס מקיין. לטענת הארגון, בבדיקתם נמצא כי הגיל הממוצע של החותמים על המכתב היה 74; המבוגר שבהם היה בן 98. מרבית החותמים סיימו את שירותם בצבא לפני שמדיניות "אל תשאל, אל תספר" בכלל החלה, ומיעוט זניח מהם שירת בצבא במהלך המאה ה-21. הממצא העיקרי של הדו"ח היה שבין החתומים על המכתב כלולים קצינים שלא ידעו כלל כי הם חתומים עליו, ואף קצינים שמתו. אחת החתימות הייתה שייכת לאלמנת איש צבא, שחתמה על המסמך במקומו.‏[45]

ברק אובמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא ארצות הברית ברק אובמה, בעת נאום לאומה שערך בינואר 2010 ובו התחייב לבטל את המדיניות. התנגדותו לחוק הייתה עקבית עוד מתקופת כהונתו כסנאטור, ובמהלך כהונתו כנשיא קידם מהלכים לביטולו.

במהלך הקמפיין שלו לנשיאות, פרסם הסנאטור ברק אובמה מכתב פומבי הקורא לבטל את המדיניות והחוק "אל תשאל, אל תספר".‏[46] בטרם נבחר לתפקיד נשיא ארצות הברית הביע אובמה תמיכה בשינוי המדיניות וציטט נתונים על עלויות אכיפת המדיניות ועל אופיים המקצועי של המודחים.‏[47][48] עשרים יום לאחר שנבחר, הודיעו יועציו של אובמה שהתוכנית לביטול המדיניות ככל הנראה תידחה לסוף שנת 2010, שכן הנשיא מעוניין לקיים דיונים בנושא עם ראשי הצבא וממשלו, בטרם יציג לקונגרס תוכנית מסודרת לביטול החוק.‏[49]

בצעדה לשוויון לאומי שהתקיימה בוושינגטון די. סי. באוקטובר 2009, נאם אובמה בפני הקמפיין לזכויות אדם, והדגיש כי בכוונתו לבטל את האיסור על הומואים ולסביות לשרת בצבא. הוא לא ציין בנאומו תאריך משוער לביטול החוק.‏[50][51] באפריל 2010 הפריעו אקטיביסטים לנאום של אובמה, במחאה על כך שהמדיניות טרם בוטלה, למרות הבטחות הממשל הפדרלי. אובמה הגיב באומרו: "בכוונתנו לעשות כן".‏[52] בנאום לאומה שנשא בינואר 2010, אמר אובמה כי בכוונתו לבטל את המדיניות עד לפברואר של אותה שנה, בעבודת מטה משותפת עם הקונגרס והצבא. למרות התבטאויות קודמות דומות שלו, ראו רבים בנאומו זה התחייבות רשמית שלו לביטול המדיניות.‏[53]

לאחר שחברי המפלגה הרפובליקנית בסנאט מנעו דיון בחוק לביטול המדיניות, אמר אובמה כי הוא "מאוכזב עמוקות" והוסיף:‏[54]

Cquote2.svg

מיעוט של סנטורים עומדים בדרכו של מימון שבו תלויים כוחותינו, בוגרי הצבא ומשפחות החיילים. הבטחתי לבטל את החוק המפלה הזה, ומחקר מקיף מראה כי הרוב המוחלט של חיילינו מוכנים לשרת עם האמריקאים שהם הומואים או לסביות בגלוי [...] החוק הזה מחליש את הביטחון הלאומי שלנו, פוגע במוכנות הצבא שלנו, מפר את העקרונות האמריקאים הבסיסיים של הגינות, יושר ושוויון. זה לא יהיה סוף למאמצנו.

Cquote3.svg

משמעות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2005 פרסם משרד הדיווח הממשלתי של ארצות הברית הערכות כלכליות בנוגע לעלות מדיניות "אל תשאל, אל תספר" לממשל האמריקאי. המשרד הזהיר כי ההערכות עלולות להיות נמוכות מכפי שהן במציאות, וציין שעלות הגיוס הנדרש עקב ההדחות הוא 95.4 מיליון דולר, ועלות האימונים לחיילים המחליפים היא 95.1 מיליון דולר. הערכות מתייחסות ל-9,488 חיילים וחיילות שהודחו בין השנים 1994 ל-2003.‏‏[55]

בפברואר 2006 נבחן הנושא על ידי צוות מיוחד מטעם אוניברסיטת קליפורניה, שכלל בין היתר את לורנס קורב (Korb), יועץ לשר ההגנה בתקופת כהונתו של רונלד רייגן; ויליאם פרי, יועץ למזכיר ההגנה של ארצות הברית, חבר בממשל ביל קלינטון; ופרופסורים מהאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית בווסט פוינט. הצוות מצא כי הנתונים קרובים יותר ל-363 מיליון דולר, ולא כפי שפורסם; סכום זה כולל 14.3 מיליון דולר על תהליכי ההדחה השונים, 17.8 מיליון דולר לאימון מחדש של קצינים שהחליפו מודחים, 252.4 מיליון דולר לאימון מחדש של חיילים, ו-79.3 מיליון דולר עלויות הגיוס.‏[55]

מחאה ואקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצאי צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק קמני היה ההומוסקסואל הראשון שהגיש תביעה בעקבות פיטורים מהצבא על רקע נטייה מינית. קמני שירת בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה ולאחר מכן עבד כאסטרונום בצבא. בשנת 1957 פוטר ממשרתו במסגרת "בהלת הלבנדר", כינוי שניתן לתקופת הרדיפה של הומסקסואלים בממשל הפדרלי של ארצות הברית בשנות ה-50 של המאה ה-20 במקביל למקארתיזם האנטי-קומוניסטי. קמני הגיש תביעה כנגד פיטוריו, שנדונה בשנת 1961 בבית המשפט העליון של ארצות הברית.‏[56] על אף שבית המשפט דחה את העתירה, היא נודעה כמקרה הראשון של דרישה לזכויות אזרח על רקע נטייה מינית ומיצבה את קמני כחלוץ בתחום זה בארצות הברית.‏[57]

דן צ'וי הוא בוגר האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית, יוצא חיל הרגלים של צבא ארצות הברית ששירת כקצין לוחם במלחמת עיראק. הוא התפרסם לאחר שקרא תיגר על מדיניות "אל תשאל, אל תספר" כאשר יצא מהארון במרץ 2009 בראיון לתוכנית טלוויזיה אמריקאית.‏‏ ‏[58] ‏‏‏[59] לאחר שהוביל יחד עם הקומיקאית קאת'י גריפין הפגנת מחאה מול הבית הלבן הודח צ'וי מהצבא, ומאז עסק בפעילות ציבורית אינטנסיבית למען ביטול המדיניות.‏[60]

הצעדה לשוויון לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמרת ליידי גאגא, שנאמה במסגרת הצעדה לשוויון לאומי, נחשבת לאחת הידועניות הבולטות ביותר בפעילות הציבורית לביטול המדיניות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצעדה לשוויון לאומי

הצעדה לשוויון לאומי (National Equality March) הייתה הפגנה שנערכה ב-11 באוקטובר 2009 מול הבית הלבן בוושינגטון. ההפגנה קראה לעגן בחוק הפדרלי שוויון אזרחי והגנה מאפליה עבור להט"ב בכל רחבי ארצות הברית, והייתה בסימן פעילות לביטול מדיניות "אל תשאל, אל תספר".‏[61] הצעדה יצאה מהבית הלבן אל הקפיטול, שם התקיים כנס שבו נאמו יותר מ-30 פעילים חברתיים, פוליטיקאים וידוענים שקראו לביטול המדיניות.‏[62][63]

הצעדה לשוויון לאומי הייתה ההפגנה הראשונה בנושא זכויות להט"ב בארצות הברית שנערכה בוושינגטון די. סי. מאז שנת 2000‏.‏[64] השתתפו בה מאות אלפי בני אדם, והיא סוקרה בהרחבה בכלי התקשורת בארצות הברית, ועוררה את הדיון הציבורי במדיניות.

ארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצאי צבא להט"בים הקימו ארגונים רבים במטרה לקדם סוגיות פוליטיות וחברתיות. ראשון הארגונים הללו היה "Veterans Benevolent Association" (בראשי תיבות: VBA) שהוקם בשנת 1954 על ידי ארבעה אנשי צבא שהודחו. בארגון היו כ-100 חברים, והוא פורק בשנת 1954. אחדים מיוצאי הארגון הקימו את הארגון "One, Inc." בניו יורק שהשתייך לתנועת ההומופיל.

ארגונים נוספים:

החוק לביטול המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנאט של ארצות הברית אישר את החוק המבטל את מדיניות "אל תשאל, אל תספר" (S.4023) ברוב של 65 תומכים מול 31 מתנגדים. בחוק תמכו כל הסנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית (למעט נמנע אחד) ושמונה חברי המפלגה הרפובליקנית.

██ שניהם הצביעו בעד

██ אחד הצביע בעד, השני לא הצביע

██ אחד הצביע בעד, השני הצביע נגד

██ אחד הצביע נגד, השני לא הצביע

██ שניהם הצביעו נגד

נשיא ארצות הברית ברק אובמה חותם על כתב הביטול של החוק הפדרלי "אל תשאל, אל תספר" (H.R. 2965, S. 4023) ב-22 בדצמבר 2010.

רקע לאישור החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במרץ 2010 הודיע מזכיר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס, על תקנה חדשה לפיה רק קצינים בעלי הרשאות מיוחדות (flag officers) יכולים ליזום תהליכי הדחה על רקע נטייה מינית. בנוסף, התקנה הוסיפה קריטריונים מחמירים מבעבר על תוקפן של עדויות הנוגעות לחייו הפרטיים של חייל המשמשות בתהליכי ההדחה.‏[71] במאי 2010 שיגר בכיר בבית הלבן מכתב לראשי הקונגרס של ארצות הברית שבו נמסר כי הבית הלבן יתמוך בשינוי המדיניות, לאחר שזו עמדה במרכז פגישות שניהלו בכירים מטעם בית הלבן, הפנטגון, הקונגרס וארגונים הפועלים למען זכויות להט"ב בארצות הברית.‏[72] ב-27 במאי 2010 החל באופן פורמלי הליך חקיקה לביטול המדיניות, כאשר התקבלה בבית הנבחרים האמריקני הצעת חוק לביטולה.‏[73][74]

ב-21 בספטמבר 2010 הביא הסנאטור ג'ון מקיין לפיליבסטר מוצלח שמנע דיון מחודש בחוק בבית הנבחרים (53 בעד אי-דיון, 43 נגד).‏[75]

ב-12 באוקטובר הוציאה שופטת פדרלית צו מניעה בתוקף מיידי האוסר על יישומה של המדיניות ומבטל את כל ההליכים לשחרור חיילים משירות.‏[76] בעקבות הפסיקה הנחה הפנטגון את צבא ארצות הברית לאפשר גיוס של הומואים ולסביות מוצהרים ולא לפסול אותם בעת המועמדות לשירות.‏[77] משרד המשפטים האמריקני הודיע כי בכוונתו לערער על הפסיקה וביקש מבית המשפט לעכב את ביצוע הצו עד לאחר השלמת ההליך, אך השופטת הוציאה צו שחייב את הפנטגון לפעול מיידית.‏[78] יום לאחר מכן הודיע בית משפט לערעורים בסן פרנסיסקו כי משרד ההגנה האמריקאי יוכל לאסור באופן זמני על ביצוע הצו, וכך ניתנו לארגונים התומכים בגיוס להט"ב עשרה ימים לערער על ההחלטה.‏[79]

ב-13 בנובמבר דחה בית המשפט העליון של ארצות הברית את תביעת הארגון "לוג קאבין רפובליקנס" לחייב את הצבא לבטל את המדיניות על בסיס פסיקה קודמת בנושא,‏[26] ובכך העביר סופית את ההחלטה לידי הממשל הפדרלי. בדצמבר 2010 קרא משרד ההגנה האמריקאי לקונגרס באופן רשמי לבטל את המדיניות ושר ההגנה רוברט גייטס קרא לחברי הקונגרס להעביר את החקיקה בהקדם, "עד סוף השנה".‏[2]

אישור החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמוקרטים עשו כל מאמץ להביא לאישור החוק לביטול המדיניות בשבועות האחרונים של הקונגרס ה-111, אחרי שהתקיימו הבחירות לקונגרס ה-112 (בהן זכו הרפובליקנים לרוב בבית הנבחרים, והרוב הדמוקרטי בסנאט הצטמצם משמעותית), אך לפני שהחלה כהונתו. בבית הנבחרים לא הייתה בעיה להשיג את הרוב הדרוש, אך בסנאט, בו נדרש רוב של 60 חברים על מנת להימנע מפיליבסטר, הם היו זקוקים לתמיכה של לפחות שני סנאטורים רפובליקנים. הצבעה ראשונה שנערכה בסנאט בנושא בתחילת דצמבר נכשלה, משום שגם הסנאטורים הרפובליקנים שתמכו בשינוי החזיקו את החוק כ"בן ערובה" לנושאים אחרים על סדר היום של הסנאט, ורק סנאטורית רפובליקנית אחת תמכה בהעברת החוק להצבעה.‏[80]

אחר שיושבו רוב המחלוקות בין המפלגות בנושאים אחרים, הועלה מחדש החוק לביטול המדיניות (H.R. 2965, S. 4023) בבית הנבחרים ב-15 בדצמבר, ואושר ברוב של 250 מול 175. ב-18 בדצמבר אושר גם בסנאט. בתחילה עברה ההצעה לאשר את החוק להצבעה, לה יש צורך ברוב שובר פיליבסטר של 60 חברים, בקולות 63 תומכים מול 33 מתנגדים, ואחר כך החוק עצמו התקבל ברוב של 65 תומכים מול 31 מתנגדים ונשלח לחתימתו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה.‏[81]

בטקס שנערך ב-22 בדצמבר 2010 חתם ברק אובמה על החוק המבטל באופן סופי את מדיניות "אל תשאל אל תספר", 17 שנים לאחר שנוסדה.‏[82]

הצבעת הסנאטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הסנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית הצביעו הן בעד הדיון בחוק והן בעד אישורו, למעט סנאטור אחד שלא השתתף בהצבעות. מלבדם תמכו בחוק גם שמונה סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית כאשר שניים מתוכם הצביעו נגד הדיון אך בעד החוק. להלן טבלה המרכזת את התפלגות ההצבעות בסנאט.


החלת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בינואר 2011 פרסם הפנטגון תוכנית מקיפה בת שלושה חודשים ליישום שילובם של להט"בים מוצהרים בצבא. התוכנית יצאה לפועל בשנת 2011, וכללה שלושה שלבים עוקבים של היערכות הצבא: ברמה האדמיניסטרטיבית בחינה של פרטי החוק ויישומו בפועל, ברמה הפיקודית הדרכת מפקדים ותצפית על השפעת המדיניות החדשה, וברמת החיילים הדרכה שלהם בנוגע לתקנות החדשות. לאחר שתושלם תוכנית זו, על הנשיא ויועציו הצבאיים לאשר את מוכנות הצבא להכנסת החוק החדש לתוקפו. 60 יום לאחר מתן אישור זה נכנס החוק לתוקפו באופן מלא.‏[85]

בפברואר 2011 מסר דובר מטעם הצבא כי עד סוף הקיץ של אותה השנה כל חיילי צבא ארצות הברית יעברו סדנאות למידה על זכויות להט"ב בצבא. בהודעה נמסר כי הן יועברו בחלקים נפרדים עבור חיילים קרביים וחיילים עורפיים וכי אף חייל אינו פטור מהסדנאות, לרבות חיילים שאינם במדינה ומוצבים באפגניסטן.‏[86] הדרכות החיילים החלו באותו החודש, ונמסר כי יימשכו עד סוף אותה השנה.‏[87]

באפריל 2011 המליץ בית הדין הצבאי לעניינים מנהליים בקליפורניה שלא לשחרר משירות חייל הצי האמריקני שהוצא מהארון, ולמרות שביטול המדיניות עוד לא נכנס לתוקפו באופן רשמי הוחלט שהחייל ימשיך לשרת באותו התפקיד ולא יודח. דוברת הפנטגון הודיעה בעקבות המקרה כי "באופן רשמי, המדיניות לפיה משוחררים חיילים וחיילות אשר יצאו או הוצאו מן הארון עודנה בתוקף". לפי רשת CNN, מדובר למעשה בפעם הראשונה שבה הצבא עצמו בחר שלא לאכוף את המדיניות מאז החלה.‏[88]

ב-23 ביולי הודיע נשיא ארצות הברית ברק אובמה כי המדיניות מבוטלת סופית, והחל מה-30 בספטמבר 2011, יכולים הומואים ולסביות לשרת בכל זרועות הצבא, מבלי שיצטרכו להסתיר את נטייתם המינית. בהצהרה שפרסם הנשיא נכתב:‏[89]

Cquote2.svg

עשינו היום צעד סופי לביטולו של חוק מפלה, שערער את ערכי הצבא והאומה שלנו - ערכים של שוויון והוגנות. החל מעוד חודשיים, לא ייגרעו יותר משורותינו חיילים מוכשרים ופטריוטים, רק בשל היותם הומוסקסואלים או לסביות.

Cquote3.svg

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז החלה מדיניות "אל תשאל, אל תספר" הודחו מצבא ארצות הברית יותר מ-13,000 חיילים וקצינים עקב נטייתם המינית.‏[37][90][91] מספר המודחים ירד בצורה משמעותית לאחר פיגועי 11 בספטמבר ומאז הוא נותר נמוך באופן יחסי וכן חלה מגמת ירידה במספר החיילים והחיילות שהודחו מדי שנה.

להלן סטטיסטיקת המודחים מהצבא על רקע נטייה מינית בחלוקה לפי שנים. הנתונים לקוחים מדו"ח של מרכז המחקר של הקונגרס האמריקאי, והם אינם כוללים את משמר החופים האמריקני.‏[5]

שנה מספר המודחים אחוז מכלל המשרתים
1980 1,754 0.086
1981 1,817 0.088
1982 1,998 0.095
1983 1,815 0.085
1984 1,822 0.085
1985 1,660 0.077
1986 1,643 0.076
1987 1,380 0.063
1988 1,101 0.051
1989 996 0.047
1990 941 0.046
1991 949 0.048
1992 730 0.040
1993 682 0.040
1994 617 0.038
שנה מספר המודחים אחוז מכלל המשרתים
1995 757 0.050
1996 858 0.058
1997 997 0.069
1998 1,145 0.081
1999 1,034 0.075
2000 1,212 0.088
2001 1,227 0.089
2002 885 0.063
2003 770 0.054
2004 653 0.046
2005 726 0.052
2006 612 0.044
2007 635 0.046
2008 634 0.045
2009 428 נתון לא רשמי אין נתונים

המצב בצבאות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות צבאי של להט"ב לפי מדינות (לחצו להגדלה)

██ מדינות המתירות שירות צבאי ללהט"ב

██ להט"בים אינם מורשים לשרת

██ אין נתונים

עד לביטול המדיניות, היה המצב בכוחות המזוינים של ארצות הברית יוצא דופן יחסית לצבאות אחרים בעולם שכן האיסור על שירות צבאי של להט"ב לא היה חד משמעי: טכנית לא היה קיים איסור כזה, והומואים ולסביות כן שירתו בצבא, אך בפועל הודחו ממנו אם נטייתם המינית נחשפה על ידם או על ידי אחרים.

לצבאות העולם השונים התייחסות שונה ללהט"ב, אך מרבית צבאות העולם המערבי הסירו מגבלות ואיסורים על שירות צבאי של הומואים ולסביות. מתוך 26 מדינות החברות בנאט"ו 22 מתירות ללהט"בים מוצהרים לשרת. מתוך ארבע החברות הקבועות האחרות במועצת הביטחון של האו"ם שלוש מתירות שירות צבאי ללהט"ב (צבא בריטניה, צבא צרפת, וצבא רוסיה). נכון לשנת 2003, שירות צבאי של הומואים ולסביות נאסר ב-63 ממדינות העולם.‏[92]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוח בהוצאת מחלקת המדינה האמריקאית המציג סקירה מקיפה של סוגיות הקשורות לביטול מדיניות "אל תשאל, אל תספר", 30 בנובמבר 2010 (לחצו לקריאה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 PETER BAKER, Powell Favors Repeal of ‘Don’t Ask, Don’t Tell’, February 3, 2010.
  2. ^ 2.0 2.1 נטשה מוזגוביההפנטגון: לבטל מדיניות גיוס ההומואים לצבא, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2010.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Herek, Gregory. Don't Ask, Don't Tell Revisited. אוחזר ב־2010-06-03.
  4. ^ 4.0 4.1 Chuck Stewart (2001). Homosexuality and the law: a dictionary. Santa Barbara: ABC-CLIO. ISBN 9781576072677. 
  5. ^ 5.0 5.1 David F. Burrelli, "Don’t Ask, Don’t Tell:" The Law and Military Policy on Same-Sex Behavior, The Congressional Research Service, August 14, 2009
  6. ^ 6.0 6.1 Shankar, Thom (November 30, 2007). "A New Push to Roll Back ‘Don’t Ask, Don’t Tell’", New York Times. אוחזר ב־ 2010-03-25. 
  7. ^ Don't Ask Don't Tell Don't Pursue. Robert Crown Law Library (September 7, 1999).
  8. ^ Bill Summary & Status 103rd Congress (1993 - 1994) H.R.2401, The Library of Congress
  9. ^ ארצות הברית: חיילת "הוצאה" מהארון - והודחה מהצבא, ynet‏, 14/03/2010
  10. ^ Rumsfeld v. Forum for Academic and Institutional Rights, Inc.
  11. ^ Mears, Bill. "Justices uphold military recruiting on campuses", CNN. אוחזר ב־ 2006-03-06. 
  12. ^ "The Sexes: The Sergeant v. the Air Force" (1975-09-08). אוחזר ב־ 2010-09-10. 
  13. ^ Dunlap, David W (2010-03-21). "Perry Watkins, 48, Gay Sergeant Won Court Battle With Army". אוחזר ב־ 2010-07-16. 
  14. ^ Watkins v. United States Army, 875 F2d 699 (United States Court of Appeals for the Ninth Circuit 1989-05-03).
  15. ^ Joseph C. STEFFAN,Plaintiff, v.Richard CHENEY, Secretary of Defense, Nov. 15, 1989
  16. ^ http://www.cammermeyer.com/
  17. ^ Miriam benSHALOM,Petitioner, v.SECRETARY OF ARMY, May 20, 1980
  18. ^ "Witt v. Department of the Air Force", United States Court of Appeals for the Ninth Circuit, 2008-05-21
  19. ^ ארצות הברית: בימ"ש הורה להחזיר לשירות צבאי לסבית מוצהרת, 24 בספטמבר 2010.
  20. ^ Log Cabin Republicans v. United States of America,
  21. ^ Garcia, Michelle (2010-07-22). Key DADT Repeal Advocate Testifies. Advocate.com. אוחזר ב־2010-07-22.
  22. ^ Law.com: Constitutional Challenge to 'Don't Ask, Don't Tell' Reaches Trial
  23. ^ Woods, Daniel (2010-07-23). Closing arguments, Log Cabin Republicans v. United States of America (PDF). Log Cabin Republicans. אוחזר ב־2010-07-24.
  24. ^ "US judge: 'Don't ask, don't tell' unconstitutional", AP (September 10, 2010). Archived from the original on September 13, 2010. 
  25. ^ Phil Willon (September 9, 2010). "Judge declares U.S. military's 'don't ask, don't tell' policy openly banning gay service members unconstitutional", Los Angeles Times. 
  26. ^ 26.0 26.1 Ben Quinn, US supreme court upholds 'don't ask, don't tell' ban on openly gay troops, guardian.co.uk, 12 November 2010
  27. ^ 27.0 27.1 Gregory M. Herek, Public Opinion Supports Repealing “Don’t Ask, Don’t Tell”, Beyond Homophobia, June 26, 2009
  28. ^ Scott S. Greenberger, One year later, nation divided on gay marriage, The Boston Globe, May 15, 2005.
  29. ^ Acceptance of Gay People in Military Grows Dramatically – washingtonpost.com.
  30. ^ "Gates: Pentagon preparing repeal of 'don't ask, don't tell' policy - CNN.com", CNN. אוחזר ב־ May 1, 2010. .
  31. ^ Quinnipiac.edu U.S. Voters Say Gays In Military Should Come Out, Quinnipiac University, February 10, 2010.
  32. ^ "האמריקנים בעד הומואים בצבא", חדשות 2, 22 בפברואר 2010.
  33. ^ CBS News / New York Times Poll: Gays in the military.
  34. ^ Lymari Morales, Conservatives Shift in Favor of Openly Gay Service Members, Gallup, June 5, 2009.
  35. ^ Opinions of Military Personnel on Sexual Minorities in the Military.
  36. ^ 36.0 36.1 Shanker, Tom; Healy, Patrick (2007-11-30). "A New Push to Roll Back 'Don't Ask, Don't Tell'", New York Times. אוחזר ב־ 2007-12-03. .
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 Associated Press (18 November 2008). "Admirals, generals: Let gays serve openly", MSNBC. אוחזר ב־ 13 October 2009. .
  38. ^ Time to review policy on gays in U.S. military: Powell, July 5, Reuters=
  39. ^ 39.0 39.1
  40. ^ About Dr. Herek, Beyond Homophobia
  41. ^ Gregory M. Herek, Oral Statement of Gregory M. Herek, Ph.D to the House Armed Services Committee, the Department of Psychology, University of California, Davis.
  42. ^ Gregory M. Herek: Psychologist Testifies Against Military's Anti-Gay Ban – Researcher Cites Scientific Evidence That Nondiscriminatory Military Policy Can Be Implemented.
  43. ^ Beyond Homophobia: From 1993 to 2008: DADT and the House Armed Services Committee.
  44. ^ American Psychological Association Proceedings of the American Psychological Association, Incorporated, for the legislative year 2004. Minutes of the meeting of the Council of Representatives July 28 & 30, 2004, Honolulu, HI. Retrieved November 18, 2004
  45. ^ Chris Johnson, New report undermines officers’ letter supporting ‘Don’t Ask’, Washington Blade, Mar 03, 2010.
  46. ^ "Barack Obama Campaign Promise No. 293: Repeal 'Don't Ask, Don't Tell' policy", Obamameter, Politifact.com.
  47. ^ Barack Obama on LGBT Rights: Barack Obama supports the LGBT community. Retrieved from barackobama.com May 30, .
  48. ^ Plan to Strengthen Civil Rights, the Office of the President-elect.
  49. ^ Rowan Scarborough."Obama to delay repeal of 'don't ask, don't tell': advisers see consensus building before lifting ban on gays Washington Times, November 21, 2008. Retrieved 2008-11-22.
  50. ^ Simmons, Christine (2009-10-11). "Gays Question Obama 'Don't Ask, Don't Tell' Pledge", Associated Press, ABC News. אוחזר ב־ 2009-10-11. 
  51. ^ Gerstein, Josh (2009-10-10). President Obama offers little new in speech to gay rights activists at HRC dinner. Politico. אוחזר ב־2009-10-11.
  52. ^ Kevin Hechtkopf, Obama Heckled by Gay Rights Protesters, CBSNews, April 20, 2010 קובץ וידאו
  53. ^ Human Rights Campaign Announces Comprehensive Campaign to End Failed "Don't Ask, Don't Tell" Law. Human Rights Campaign (January 27, 2010). אוחזר ב־January 28, 2010.
  54. ^ נטשה מוזגוביההרפובליקאים מנעו דיון על אפליית הומואים בצבא, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010.
  55. ^ 55.0 55.1 "Report: 'Don't Ask, Don't Tell' costs $363M", USA Today, Washington/Politics (February 14, 2006). אוחזר ב־ 2007-05-25. 
  56. ^ AP, "Gay rights epicenter named landmark", USA Today, 2/27/2009
  57. ^ Gaynair, Gillian (06-08-2009). "DC pride festival honors gay rights pioneer Kameny". Associated Press. Retrieved 2009-06-08.
  58. ^ "Dan Choi, Fired Gay Arabic-Speaking Linguist, Speaks To Rachel Maddow"
  59. ^ "Transcript of the March 20, 2009 Rachel Maddow Show"‏
  60. ^ "Discharged soldier will continue fight against 'don't ask, don't tell'", CNN, July 26, 2010
  61. ^ National Equality March - Our Single Demand. Equality Across America. אוחזר ב־2009-10-11.
  62. ^ Previewing National Equality March, MSNBC, October 10, 2009
  63. ^ National Equality March Rally. GayCities.com. אוחזר ב־2009-10-12.
  64. ^ New group wants march on DC. Bay Area Reporter. אוחזר ב־2009-10-11.
  65. ^ Servicemembers Legal Defense Network
  66. ^ USNA Out
  67. ^ Servicemembers United: History. Servicemembers United. אוחזר ב־2010-07-20.
  68. ^ Right to Serve Official Website
  69. ^ The Blue Alliance, Official website
  70. ^ Knights Out
  71. ^ Associated Press (March 25, 2010). "Pentagon Changes Rules for Discharging Gays", The New York Times. 
  72. ^ הבית הלבן יתמוך בשילוב הומואים מוצהרים בצבא, באתר ynet‏, 25 במאי 2010
  73. ^ Congress advances repeal of ‘don’t ask, don’t tell’, usatoday, May 27, 2010
  74. ^ נטשה מוזגוביההקונגרס בארצות הברית ביטל אפליית ההומואים בצבא, באתר הארץ, 31 במאי 2010
  75. ^ "Senate halts 'don't ask, don't tell' repeal", CNN (September 22, 2010). 
  76. ^ The Associated Press (October 12, 2010). "Judge Orders Injunction on ‘Don’t Ask, Don’t Tell’", New York Times. 
  77. ^ נטשה מוזגוביההפנטגון הנחה את לשכות הגיוס לא לפסול מועמדים הומואים, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2010
  78. ^ יצחק בן-חורין, לראשונה: צבא ארצות הברית יגייס הומואים מוצהרים, באתר ynet‏, 20 באוקטובר 2010
  79. ^ ארצות הברית: הומואים מוצהרים לא יגויסו, זמנית, וואלה!, 21 באוקטובר 2010
  80. ^ מכה לאובמה: הסנאט טרפד שילוב הומואים בצבא, באתר ynet‏, 10 בדצמבר 2010
  81. ^ Catalina Camia, Senate pushes 'don't ask' toward repeal, USA TODAY, Dec 18, 2010
  82. ^ יצחק בן-חורין, אובמה מגייס הומואים: לא יכולתי להיות גאה יותר, באתר ynet‏, 22 בדצמבר 2010
  83. ^ Roll call vote 279, via Senate.gov
  84. ^ Roll call vote 281, via Senate.gov
  85. ^ LOLITA C. BALDOR AND PAULINE JELINEK (Wednesday, January 26, 2011; 5:51 PM). Pentagon to outline training for gay ban repeal. Associated Press via Washington Post.
  86. ^ חיילי צבא ארצות הברית ילמדו בשטח על זכויות ההומואים, וואלה!, 26 בפברואר 2011
  87. ^ AP, Marines Get Trained on Accepting Gay Recruits, youtube, 28/4/2011, קובץ וידאו
  88. ^ לראשונה: צבא ארצות הברית החליט לא לפטר חייל הומו, ynet,‏ 03.04.11
  89. ^ אובמה ביטל סופית את אפליית ההומואים בצבא ארצות הברית, וואלה!, 23 ביולי 2011
  90. ^ Shane, Leo (January 16, 2009). Stars and Stripes: Obama Wants to End “Don’t Ask, Don’t Tell”. Stars and Stripes. U.S. Department of Defense. אוחזר ב־2009-01-21.
  91. ^ Continued discharges anger 'don't ask, don't tell' critics: Gay-rights groups urge reversal now Bryan Bender, Boston Globe; May 20, 2009.
  92. ^ Wechsler Segal, Mady (2003). Armed forces and international security: global trends and issues. Transaction, 218. ISBN 3-8258-7227-0. 
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg



לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב)
Rainbow flag and blue skies.jpg
זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי נישואים חד-מיניים · איחוד אזרחי · הורות הומו-לסבית · שירות צבאי · התנגדות לזכויות להט"ב
זכויות להט"ב בעולם באירופה · באפריקה · באמריקה · באסיה · באוקיאניה · הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית
יחס הדת ללהט"ב יהדות · נצרות · אסלאם
לקטגוריה · לפורטל